Rock the Rabin

Rock the Rabin

אחר הצהריים 1995, רחוב רמברנדט, תל אביב. באותה תקופה גרתי ברחוב הזה שמגיע עד כיכר רבין, שבאותו יום היתה קרויה עדיין כיכר מלכי ישראל...

זה נדוש לומר ובטח יהיו כאלה שיגידו, "הנה הוא דחף את רבין גם לכאן", אבל באמת שזה היה יום מוזר. מוזר מאוד אפילו.

רעש של הליקופטרים הִדהד בשמי תל אביב כל שעות אחר הצהריים, ואני הייתי למטה בגינה עם הכלב והרגשתי משהו לא מוסבר באוויר. בערב נערכה בכיכר עצרת "כן לשלום לא לאלימות", והוזמנתי על ידי רבין לחתום את הערב. לפני רצח רבין השלום היה פאסה והיה שייך לכמה אנשים שערכו כנסים מכוערים בימי שישי במועדון צוותא עם מֵחם קפה ותה ועוגיות, ואמנים שהאמינו בשלום אפילו יותר משהאמינו שיש להם קהל.

בעצרת בכיכר היו אמנים מאחורי הקלעים אבל רובם לא עלו לשיר, אולי בגלל שהשמאל רדום או בגלל שיש כמה קוני דיסקים ימניים שייעלבו. אף פעם בעצם לא הבנתי את הגישה שאומרת שעדיף לאמן לא לחשוף את דעותיו. בעיני זה ההפך הגמור מלהיות אמן. אמן צריך לומר את דעותיו בפומבי ובקול רם. אמן לא צריך להיות חביב הקהל, אלא להוליך אותו אחרי האמת שלו. אמנות זה לא "עסק", אלא אמת של אדם מסוים.

יכולתי לשתוק בחיי ולמכור כפול אבל מה היה יוצא לי מזה? אם הייתי מפחד לומר את דעותי הייתי מפחד גם להביע רגשות. אז אולי הייתי מופיע בקיסריה כבר מזמן, אבל מול מי? מול קהל פרווה עם שירים פרווה, עטוף בחיוכים שקריים?

אני מעדיף להסתכל לקהל שלי בעיניים ולדעת שהם יודעים שאני אמיתי, שאני אזייף בשירה אבל לא בתכנים, שיש לי קול צפרדעי אבל שיוצא ישר מהלב ולא עובר את המוח שלי ושל כמה מנהלים שרוצים עוד רכב חדש.

בקיצור, באותה עצרת בחרתי לשיר את "מיליארד טועים". הוואן הגיע לביתי ויצאנו לכיוון הכיכר, כמובן שאיחרנו וכבר שמענו את "התקווה" מושרת, אבל רבין אמר שהוא הבטיח את אביב גפן ולכן אביב גפן ישיר.

עלינו לבמה בשעה שהרוצח נכנס אל מאחורי הקלעים כשהוא טוען שהוא "הנהג של אביב גפן". על הבמה, מול 250 אלף איש, הגיעו ללבי זעקותיהם של אלו שנהרגו למען השלום ולא יזכו לראות על מה הם נהרגו. זה היה אחד הרגעים הכי רוחניים שאי פעם חוויתי. על הבמה אמרתי ללהקה, "מחליפים לשיר ´לבכות לך´", ואין לי מושג למה בחרתי דווקא את שיר הגעגועים שנכתב לזכר חברי ניר שפינר שנהרג בתאונת דרכים, שיר ששר אריק איינשטיין. הלהקה הרימה גבה ואני עמדתי על הבמה ואמרתי, "השיר הבא מוקדש לכל אלה שנהרגו למען השלום ולא ראו אותו". הבטתי שמאלה וראיתי את רבין מהנהן כאילו מסכים איתי ולא ידעתי שאני בעצם אומר את זה לו...

ירדתי מהבמה וניגשתי אליו. התחבקנו וירדנו ביחד לחניון האחורי. שמעון פרס ירד במדרגות ראשון ואחריו רבין. אני והלהקה אחריהם. הוואן שלי חנה צמוד למכונית של רבין, וכשעלינו לוואן שמענו שלושה קולות נפץ.

אמרתי לאמא שלי שזה קפצונים, אבל פתאום איש שב"כ הורה לנו לשכב על הרצפה. הלהקה, אמא שלי ואני שכבנו זה על זה על האספלט בשקט מצמרר. הסתכלתי מתחת לגלגלים על ההתרחשות לידנו, וראיתי שרבין מוכנס למכונית שדהרה החוצה.

חשבנו שזה לא קרה ושזאת היתה אזעקת שווא, נכנסנו לוואן ונסענו. ברדיו התחילו דיבורים שרבין נפצע ואנחנו הסתכלנו אחד על השני ועברה בנו צמרמורת.

הנהג הוריד את אמא שלי ואותי ועלינו אלי הביתה. אמא ישבה מול הטלוויזיה וחיכתה לראות מה יגידו על מצבו של רבין. לא אשכח את הרגע שאיתן הבר הודיע שרבין נפטר. אמא צרחה והתחלנו לבכות בכי של ילדים.

באותו רגע העולם שלי נעצר. היה נדמה שבאותה השנייה כל העולם השתנה. לא יכולתי להירדם הרבה לילות ותקופה ארוכה נעזרתי בכדורי שינה.

בכיכר רבין נאספו נערים ונערות עם נרות וגיטרות וישבו, בכו, נזכרו וחלקו את הטראומה יחד. השיר "לבכות לך" בקע מכל תחנה ברדיו ובטלוויזיה, והמדינה הטיסה את הלהקה ואותי לכל מקום בעולם כדי לשיר בטקסי הזיכרון. הופענו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, בכל אירופה ואפילו בארגנטינה.

באחד הערבים ישבתי עם הלהקה ודיברנו על איך שהשתנינו, ושפתאום מישהו עצר לנו את המרד ואת התמימות ואת הנעורים והזעם, ומועדוני רוק הוחלפו בטקסים ממלכתיים.

באותם ימים הקונצנזוס חיבק אותי, אפילו חיבק מדי. לא שאלו אותי איך זה מרגיש להיות עד לרצח ורק ביקשו שאשיר את השיר ההוא מהכיכר. הרגשתי שאני נחלש ולא פעם דמיינתי מה היה קורה לולא איחרתי להופעה ואז הרוצח לא יכול היה להגיד שהוא הנהג שלי ולהיכנס, ואם לא היינו מדברים אז רבין היה יוצא למכוניתו בזמן אחר. לפעמים הרגשתי שאני זה שרצח את רבין...

מחשבות טורדניות החלו להתפתח ואיתן הגיעו גם החרדות. הרגשתי שלא רק רבין נרצח באותו ערב אלא שגם משהו ממני מת שם יחד איתו.

החלטתי פשוט לברוח מישראל ולעכל את כל מה שקרה, אז טסתי ללונדון וגרתי שם שנה.

במלאת שנה לרצח ערכו טקס בכיכר רבין ולא היה מספיק זמן לכל האמנים שפתאום רצו לתמוך בדרך השלום החשובה הזו שרבין סלל לפני הירצחו...

• אביב גפן נולד ב-1973 ברמת גן. הוציא 11 אלבומים עד כה, 10 עם להקת התעויוט ואחד עם הרכבו בלאקפילד. "ילדי יום ראשון", שרואה אור בימים אלה בהוצאת "זמורה-ביתן", הוא ספרו הראשון.