שיראק ירה לעצמו ברגל
נשיא צרפת יכול היה לאשרר את החוקה האירופית בפרלמנט. הוא הימר על משאל עם – בתקווה לקצור רווחים פוליטיים – והפסיד בגדול. את הצרפתים לא עניינה החוקה; הם רצו לנקום בו. האיחוד ספג מכה קשה אבל הוא יתאושש ויעשה הכל כדי להפגין "עסקים כרגיל". הוא ישרוד את המשבר הזה, כך או אחרת
לפני שבועות אחדים הופיעה בעיתון "לה מונד" קריקטורה נבואית. באיור נראה נשיא צרפת ז'אק שיראק מכוון אקדח לרגלו. לאחר הדחייה המביכה של חוקת האיחוד האירופי בצרפת אתמול, ברור לכל שזה בדיוק מה שקרה: שיראק ירה לעצמו ברגל.
כדי להיכנס לתוקף צריכה הייתה החוקה לעבור אישרור בכל 25 המדינות החברות באיחוד. חלק מהמדינות בחרו לאשרר את החוקה בפרלמנט. כל המדינות שאישררו אותה עד כה נהגו כך, למעט ספרד.
גם שיראק יכול היה לנהוג כך. למפלגתו הימנית-שמרנית היה רוב בפרלמנט וגם תמיכה מצד האופוזיציה הסוציאליסטית. אבל הוא החליט לקחת הימור ולהעמיד את החוקה למבחן הציבור. הוא קיווה להצטייר כדמוקרט אמיתי, שפונה אל העם בשאלות מכריעות, וכמי שמבקש לגשר על הפער העמוק השורר בין הנהגת האיחוד לאזרחי היבשת.
בשעתו הראו הסקרים על 60 אחוזי תמיכה בחוקה, ושיראק העריך שיצלח את משאל העם בנקל. כפוליטיקאי מנוסה, הוא קיווה גם שהצלחה במשאל בנושא כה מכריע תשפר את מצבו המידרדר בסקרים, ותסייע לו בהתמודדות על כהונה שלישית בבחירות לנשיאות ב-2007. הוא טעה בגדול.
אמש, מיד אחרי פירסום תוצאות המדגמים, קראו מנהיג הימין הקיצוני הצרפתי ז'אן מארי לה-פן ומנהיגים אחרים לשיראק להתפטר. הוא כבר הודיע בעבר שגם אם תיכשל החוקה אין בכוונתו לעשות כן, אבל יותר מרמז כי יפטר בקרוב את ראש ממשלתו הלא-פופולרי ז'אן פייר ראפרן, וימנה תחתיו כנראה את שר הפנים דומיניק דה-וילפן. שיראק ישלם את המחיר מאוחר יותר. הפגיעה הקשה שספג לא תאפשר לו להתמודד ב-2007, והדרך תתפנה עבור יריבו המר ניקולא סרקוזי.
אבל ההשלכות של דחיית החוקה על הזירה הפנים-צרפתית מתגמדות נוכח המכה הקשה שספג האיחוד האירופי. למרות שבכירי האיחוד אמרו אמש שהליך האישרור במדינות האחרות יימשך, ולמרות שנרמז שצרפת תתבקש להצביע פעם נוספת בעתיד - ברור לכל שהחוקה במתכונתה הנוכחית לא תיכנס לתוקף ב-2006. אם גם הולנד תצביע נגדה ביום רביעי – זה הסוף שלה.
האיחוד ישרוד את המשבר
בכירי האיחוד אמרו לפני ההצבעה בצרפת שכישלון יהיה אסון לאיחוד האירופי. אבי פרימור, שגריר ישראל לשעבר בברלין ובמוסדות האיחוד האירופי, וכיום ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי, סבור שזה מעט מוגזם.
"האיחוד שרד הרבה משברים קשים והוא ישרוד גם את זה. אני מעריך שהנהגת האיחוד תמצא כעת את הדרך לנסח את החוקה מחדש באופן ברור ונגיש יותר, ואז יוגש הנוסח המתוקן לאישרור – הפעם ככל הנראה בפרלמנט".
השגריר פרימור מדגיש כי האיחוד ימשיך להתנהל בעתיד הקרוב גם בלי החוקה. לדבריו, אין הבדל גדול בין ההסכמים שעליהם מושתת האיחוד כיום והחוקה. למעשה, הוא מסביר, החוקה רק קיבצה את כולם למסמך אחד. "ההבדל אינו מהותי, הוא פורמלי ממש".
"מה שדחף אותם (לנסח את החוקה – ר.ב) היה התרחבות האיחוד. היתה חובה לייעל את העבודה כי טכנית לא ניתן היה להמשיך כפי שעשו עד אז. למשל זכות הווטו שנתונה לשש המדינות המייסדות: באיחוד בן 15 חברות זה עוד היה נסבל, אבל כאשר יש 25 מדינות זה כבר מורכב מאוד כי יש התנגדויות ומחלוקות", מסביר פרימור.
"או למשל הנשיאות התורנית של מועצת האיחוד. אם עד עכשיו, באיחוד בן 15 מדינות, התחלופה של הנשיאות כל שישה חודשים הייתה פוגעת בהמשכיות של המדיניות, תחלופה בין 25 מדינות הייתה גרועה פי כמה. בחוקה הוחלט על נשיא קבוע לשנתיים וחצי עם אפשרות להארכה, וגם על שר חוץ קבוע באותה מתכונת".
ביקשו לנקום בשיראק
אבל למרות שההבדלים הם פורמליים, ולמרות שהשינויים נשמעים הגיוניים, הצרפתים היו אטומים. הם לא הצביעו באופן ענייני אלא ביקשו לנקום בשיראק על המצב הפנימי בצרפת. הם עשו זאת אפילו שבדיעבד הדבר פגע בהם ובאיחוד.
למה הם התנגדו? "כי יש בצרפת אופוזיציונרים מקצועיים, שיתנגדו לכל דבר הקשור בממסד. יש כאלה שפוחדים מהתרחבות האיחוד. שיראק, כמו שרדר בגרמניה, התחייב לצרף את טורקיה לאיחוד כי הוא חמד את קולות המוסלמים. הוא לא העריך נכון את כוחם של אלה שחוששים מפריצת גבולות אירופה ומזרימת כוח עבודה זול ונדידת תעשיות".
"נקודת האור היחידה אולי בסיפור הזה היא העובדה שלראשונה התעורר במדינה אירופית דיון אמיתי, גם אם שטחי, על נושא אירופי. עד כה היו האירופים אדישים לגמרי בכל הנוגע למוסדות האיחוד והחלטותיהם, ורק הפוליטיקאים עסקו בכך. שיעור ההצבעה הגבוה בצרפת מלמד שהפעם הצרפתים היו מעורבים - גם אם בגלל הסיבות הלא נכונות", אומר פרימור.
"תומכי החוקה מקווים עדיין שיהיה מועד ב' – כמו בבחינה. שיכניסו מספר שינויים בחוקה וינסו להעביר אותה מחדש. ישנן הערכות שאם זה לא ילך, יתפלג האיחוד לשניים: גרעין קשה של מדינות שרוצות איחוד הדוק אפילו יותר מזה הקיים כיום, וכאלה שרוצות יחסים רופפים יותר, כמו בריטניה למשל".
פרימור סבור שלמצב הנוכחי לא תהיה השפעה מכרעת על ישראל. לדבריו, ממילא האיחוד לא דיבר עד כה בקול אחד בכל הנוגע אלינו והמצב הזה יימשך, "גם אם ברקע לאיחוד יש בעיות בריאות". בזירה הבינלאומית לעומת זאת, הוא יצטייר כחלש יותר בעיני האמריקנים והעולם, "אבל הם יעשו הכל כדי להפגין 'עסקים כרגיל', במיוחד בנקודות רגישות כמו המו"מ עם איראן. הם ילקקו את הפצעים וימשכו הלאה".
לפנייה לכתב/ת 
