Midnight Club 3: DUB Edition

לא כולם אוהבים משחקי נהיגה. למה? מפני שלא לכל אחד יש את הסבלנות או את המוטיבציה לשנן מסלולים, וללמוד את הטכניקות שיעזרו לגלח שניות בודדות מהזמן שלהם – שניות שמבדילות בין המקום הראשון במירוץ למקום הרבה פחות מכובד. למשל, המקום האחרון.

אבל גם שחקנים מהסוג הזה יהנו מ- Midnight Club 3: DUB Edition. המשחק הזה מחליף את ההשקעה שדורשים משחקי מרוצים ריאליסטיים ממנו – ביכולת להתעופף מגשר במהירות של 200 קמ"ש, לנחות על אוטוסטרדה הומה ואז להמשיך את המירוץ.

הרעיון הכללי של המשחק הוא השתתפות במרוצים ליליים בערים שונות, כשבכל אחת מהערים האלה מחכות לכם אוטוסטרדות רחבות ומפתות, סימטאות צרות ובעיקר כל מיני מקפצות מאולתרות.

ניצחון במרוצים האלה יכניסו לכם כסף שבאמצעותו תוכלו לקנות מכוניות מהירות יותר ולאבזר אותן כאוות נפשכם. ניצחונות גם יקדמו את הקריירה שלכם, יפתחו בפניכם קשרים חדשים ובעקבותיהם את האפשרות להשתתף במירוצים חדשים וקשים יותר.

מהיר ועצבני

את הריאליזם תשמרו למשחקי פורמולה 1 למיניהם. כאן הדגש הוא על חוויית הנהיגה, גם אם מדובר בחוויה שדומה יותר לנהיגה בסרט אקשן בכיכובו של וין דיזל. יכולת השליטה ברכב, למרות חוסר האמינות שבה (נראה אתכם נכנסים לסיבוב במהירות של 100 קמ"ש ויוצאים ממנו בלי להידבק לקיר הקרוב),

היא משהו שבמציאות הייתם יכולים רק לחלום עליו.

אחד הדברים המהנים ביותר שעשיתי, תוך כדי חיפוש אחר קיצורי דרך שיאפשרו לי להשיג יתרון על המתחרים במירוץ, היה לנסוע בכביש מהיר נגד כיוון התנועה.

תחושת המהירות שהמשחק הזה נותנת לנהג היא חסרת תקדים. המכוניות נענות למגע הרגיש ביותר של האגודל על הבקר, ומאפשרות לזגזג בין המכוניות שחולפות על פניכם.

אורות פנסיהן משאירים שובלים צבעוניים על המסך גם אחרי שהמכוניות הללו כבר עברו אתכם. מאז הסרט "מהיר ועצבני" יצאו הרבה משחקים שעוסקים בעולם המרוצים העירוניים הלא חוקיים, אבל זהו ללא ספק אחד הטובים שבהם.

אני כבר לא זוכר מתי נהניתי ממשחק נהיגה כמו שנהניתי מ-Midnight Club 3: DUB Edition, וכל עוד לא תצפו מהמכונית שלכם לציית לחוקי הפיזיקה – הסיכויים הם שגם אתם תיהנו.