ים הווידויים

הגירסה החדשה של רינה ירושלמי מפשיטה את צ'כוב מהמעטפת הריאליסטית שלו בניסיון להגיש לקהל את הטקסט הצ'כובי כפואמה דרמטית קיומית, שבה העיקר הוא לא הדרמה שבין הדמויות, אלא ההרהורים הפילוסופיים על הקיום האנושי. הבמה המופשטת שלה משמשת בסיס לסדרת תמונות מעוצבות שמתנקזות לים של וידויים, שהדמויות נושאות בפני הקהל.

אמנם נדרש קצת זמן להיכנס לאווירה הנכונה, אך במחצית השנייה, ובמיוחד במערכה האחרונה, ההצגה צוברת עומק וכוח בזכות הביצוע המדויק והמוסיקה היפהפיה של אבי בללי. בעיקר ראויות לציון שלוש השחקניות הצעירות המצוינות בתפקידים הראשיים, רינת הרדוף (אולגה), נועה ברקאי (מאשה) ומיכל קלמן (אירינה). כך בסיום אנו חשים את תשבון הנפש העצוב והמריר של צ'כוב בשירה בימתית פשוטה ומלאת הוד.