חידושים והמצאות

סוף סוף הגשמתי את חלום חיי: להשתתף בסרט מדע בדיוני יפני, בתקציב ענק של שלושים מיליון דולר. לשם הגילוי הנאות, אני חייבת להודות שקיבלתי תפקיד קטן אבל שאינו נופל מהישגיהם של כוכבי הקולנוע הישראלי המפלסים דרכם בהוליווד.

"האודיסיאה הגדולה - ילדי החלל", הפקה גרנדיוזית נוסח "מלחמת הכוכבים", מגולל את גורלו המר של המין האנושי, שזה עתה הרס את האיזון האקולוגי ונאלץ לנטוש את כדור הארץ ולמצוא מפלט בכוכבים רחוקים. השורדים איבדו את כל הישגי המין האנושי ונאלצו להתחיל מהתחלה, כשהם מעבירים מדור לדור את מיתוס גן העדן האבוד שעל כדור הארץ.

מאות שנים אחר כך מתגלית על אחד הכוכבים ספינת חלל עתיקה, ומתברר כי זו החללית שבה ברחו האבות הקדמונים מארץ המורשת. כוח משימה מיוחד של ילדי החלל, ואני ביניהם, יוצאים למסע

אל המולדת האבודה, אלא שבדרך משתלטים על החללית שלנו כוחות הרשע בצורת וירוסים ויצורים מפחידים, המנסים להרוס את המחשבים ולשבש את דרכנו. האם נצליח לחסל את המפלצות, למצוא את הדרך ולשוב אל מכורתנו?

האודישן היה קל משחשבתי: הוכנסתי לחדר עם עשרה יפנים. בעלי המשקפיים התבקשו להסירם, וכולנו נדרשנו לאסוף את השיער לאחור כך שגם המצח והאוזניים יהיו גלויים. בקבוצות של חמישה שרבבנו את הראש לתוך תא ובו שבע מצלמות דיגיטליות, שסרקו את פנינו והנציחו את מבטינו מכל הזוויות.

הוזהרנו לשמור על ארשת פנים רצינית ולא לעשות פרצופים משועשעים. הדיוקן שודר לחדר מחשוב ענק, שהפך אותו לאיור תלת-ממדי ושילב אותו בתוך דקות ספורות בסרט אנימציה עשיר פעלולים ואפקטים שהוכן מראש. אחר כך הוכנסנו לאולם לצפות בתוצאות. כיוון שהשיבוץ היה אקראי, ישבתי מרותקת אל המסך כדי לגלות איזה תפקיד קיבלתי. לשמחתי הרבה גילמתי רוכבת אופנוע חלל אימתני בכוח המשימה שנשלח אל

כדור הארץ.

עתיד הקולנוע

על פי חברת מיטסואי-טושיבה, זהו עתיד הקולנוע: בזמן שנמתין בתור לכרטיסים, מצלמות יצלמו אותנו ומחשבים ישבצו את פנינו בסרט שבאנו לראות. כשנתיישב באולם, נראה את עצמנו ואת שכנינו שעקפו בתור נוטלים חלק פעיל בעלילה המתפתלת. המחשב יזהה את מינו וגילו של הצופה המצטלם, וישבץ אותו בהתאם בסרט המוכן. לא תהיה לצופה אפשרות לבחור האם יהיה בין הטובים או הרעים. גם פס הקול מוקלט מראש, והשפתיים של המצולם חוזרות על הטקסט בזכות נפלאות הגרפיקה הממוחשבת. כל הקרנה היא חד-פעמית, כשהצופים באולם מגלמים את כל התפקידים, ובסיומה ניתן יהיה לרכוש די-וי-די של ההופעה.

למחרת היום יצולם הסרט מחדש, עם הצופים-שחקנים של אותו היום. עם הירידה במספר רוכשי הכרטיסים, מקווים הממציאים להחזיר בדרך זו את הקהל לאולמות הקולנוע, לא כדי לראות את זוכי האוסקר אלא את עצמם. אבל ג'וליה רוברטס וקלינט איסטווד עוד לא צריכים לדאוג: יישום המוני של ההמצאה הטכנולוגית הזו עדיין רחוק, אף על פי שהממציאים מוכנים לגלות שהוליווד מגלה התעניינות רבה בגלל הפוטנציאל האינטראקטיבי האדיר.

האב-טיפוס של ההמצאה מוצג כעת בתערוכת אקספו 2005, המתקיימת באייצ'י שבמרכז יפן, ואם לשפוט לפי התור הארוך המשתרך לפני פביליון הקולנוע של מיטסואי-טושיבה - שלוש שעות המתנה - הרי שההצלחה מובטחת.

חוכמת הטבע

כל תערוכה בנויה סביב נושא, וסיסמת אקספו 2005 היא "חוכמת הטבע". דומה שיפן מבקשת להכות על חטא, על שבמהלך הדהירה הטכנולוגית רוששה באורח ברברי את אוצרות הטבע שלה: זיהום אוויר ומים, ייבוא בלתי מבוקר של צמחים ופגיעה כה אנושה ביערות, עד שהיום היא חייבת לרכוש את תצרוכת העץ שלה ממדינות אחרות.

על כל צעד ושעל בתערוכה מטיפים לך מסר סכריני, ש"יש לנו עולם אחד, הבה נשלב ידיים ונשמור עליו". כל גוף שמציג מזדרז לפרט את החומרים הידידותיים לטבע שמהם הוקמו המבנים והאנרגיה הלא מזהמת שמתפעלת אותם. מודעות גדולות בשירותים הציבוריים מבשרות למשתמש כי המים שהוא מוריד באסלה ימוחזרו, חיסכון מצטבר של כך וכך מטרים מעוקבים.

קטלוג התערוכה מתגאה בכך שהודפס על נייר ממוחזר, וצבע הדפוס שלו "הופק משמן צמחי שנותר מארוחות בית ספר ומסעדות בחבל אייצ'י". המשמעות של חוכמת הטבע, אומרים המארגנים, היא להשתמש בניסיון ובקידמה האנושית

כדי ללמוד על המנגנונים המופלאים של הטבע, וליישם אותם למציאת מודלים חדשים והרמוניים

לחיים במאה העשרים ואחת.

תסריטי אימה

בבניין מיצובישי משרטטים תסריטי אימה של מחלות, רעב ומוות לבני האדם ולבעלי החיים בגלל דלדול כדור הארץ והפיכתו למדבר. לטבע חשבון ארוך עם יפן על אכזריותה בטבח לווייתנים ודולפינים, ובאקספו מנסים לבצע פעולה מתקנת. בביתן של היטאצ'י המבקר מקבל צג אישי ועובר מסלול שבו הוא מתוודע לבעלי חיים הנתונים בסכנת הכחדה. אחר כך יושבים המבקרים בקרוניות של לונה-פארק ויוצאים למסע ספארי וירטואלי בג'ונגל ובמצולות הים בין בעלי החיים הנכחדים, מאכילים אותם ונוגעים בהם. המספר העצום של תלמידי בית ספר מכל הגילים הגודש את האתר, מראה כי דור העתיד הוא קהל היעד הראשי.

רובוטית מוטרדת

התורים הארוכים מעידים כי הקהל מתעניין לא בחוכמת הטבע אלא בפלאי הטכנולוגיה, ובעיקר בעתיד שלא יזכו לחיות בו. כבר עכשיו יש בעולם 800 אלף רובוטים, מחציתם ביפן, המבצעים תפקידים שונים במפעלי התעשייה ובעיקר בהרכבת מכוניות. 4,500 מהנדסים בחברות יפניות עוסקים בפיתוח רובוטים דמויי אדם האמורים להיות

 פקידי קבלה, שומרים, שמרטפים ועובדי ניקיון. כמאה רובוטים כאלה פזורים ברחבי האתר.

הראשונה שמקדמת את פנינו היא "אקטרואיד", פקידת הקבלה היושבת מאחורי דלפק במדים ירוקים. בשערה השחור והחלק המגיע עד כתפיה, ועם ציפוי הסיליקון על תווי פניה, היא נראית גמישה וכמעט אנושית וקשה להבדילה מהדיילות שגודשות את המקום. היא מטה את ראשה בעדינות אל השואל, אישוניה זזים, שפתיה נעות כשהיא מדברת והיא מסוגלת לעפעף בריסיה וללוות את דיבורה בתנועות ידיים הולמות.

אקטרואיד מתוכנתת לזהות עשרת אלפים מילים, באינטונציות שונות, ולהשיב בארבע שפות - יפנית, אנגלית, סינית וקוריאנית - לשאלות כמו היכן שער היציאה או השירותים. אם נשמע סביבה בליל של קולות, היא אומרת, "אנא, דברו איתי אחד אחד". כשאינה מבינה משהו, היא אומרת "אני עושה כמיטב יכולתי".

"יש לך שדיים יפים"

כשאני פונה אליה באנגלית ואומרת "הלו", היא מזהה את השפה ועונה לי בהתאם. "האם את אישה או רובוט?" אני שואלת אותה, והיא משיבה בקול אנושי של קריינית בי-בי-סי, "יש יותר מתשובה אחת לשאלה הזאת". כשאיני מסתפקת בתשובתה הפילוסופית, היא מנפנפנת אותי במילים "הייתי שמחה לדבר איתך יותר, אבל יש עוד אנשים שמחכים בתור". מישהו לידי אומר לה, "יש לך שדיים יפים", והיא נעלבת, מנפחת את לחייה, משפילה את עיניה ואינה עונה.

עמיתתה היא "ואקאמארו", חייזרית צהובה בגובה מטר. הן ניצבות בנקודות מפתח באתר,

מזהות שעומד לפניהן אדם, שואלות איך יוכלו לעזור לו, ואז מסובבות את גופן ומצביעות בידן לכיוון המבוקש. העתיד שמתוכנן להן הוא של מטפלות בקשישים: הן מסוגלות לגשת למקרר, לפתוח אותו ולהוציא מזון, להגיש את התרופות בשעות קבועות או לחייג בטלפון ולהזעיק עזרה.

המצלמה שבמרכז גופה של ואקאמארו מאפשרת לקרובים המודאגים להשגיח מרחוק על סבתא. זו בת-לוויה אידאלית למבוגרים החיים בגפם, מענה לתחזיות כי בעשרים השנים הקרובות תוכפל אוכלוסיית הקשישים ביפן עד למעלה מחמישה מיליון נפש, בעוד שמספר האנשים בגיל העבודה יצנח.

למודאגים שמא יגבירו הרובוטים את האבטלה, מטופטף כי הם לא נועדו להחליף את האדם אלא לחיות לצידו. בביתן פרויקט הרובוטים של חברת נק, בסיסמה "ברוכים הבאים לעיר שבה אנשים ורובוטים חיים בהרמוניה", הכוכב הוא פאפרו, רובוט קטן וחמוד המשמש שמרטף. גובהו 40 סנטימטר ומשקלו שישה קילוגרם. "שמי פאפרו, תודה שבאתם לפגוש אותי, הבה נבלה בנעימים", הוא אומר בקול ילדותי מתוק.

בשתי מצלמות הנמצאות בשתי עיניו הוא מזהה כל ילד, יודע ועוקב אחר מקומו בחדר. ארבעה חיישנים על ראשו וחמישה על גופו הופכים אותו רגיש למגע. כשמדגדגים אותו הוא צוחק, כשנוגעים בו הוא מחייך. הוא רוקד, מתבדח, משחק ושר עם הילדים, עונה על שאלותיהם ויכול לבחון אותם בשיעורי הבית.

תחליף למאבטחים

גם כשהילדים עונים במקהלה, הוא מסוגל לזהות מי הילד שענה נכון. אם אחד מהם מתחיל לבכות, הרובוט מתקשר לטלפון הנייד של ההורה ומזעיק אותו. אם ההורה מתקשר אליו ומתעניין בשלום הילד, פאפרו מסוגל להפנות את ראשו אל הילד המבוקש, ובעזרת המצלמות להראותו להורה ולאפשר להם לדבר ביניהם. רובוט צעצוע אחר הוא כלב-ים בעל פרווה לבנה, שכאשר מדברים אליו או מלטפים אותו הוא מהמהם, מתרפק, מעפעף בעיניו ומתמסר לנגיעה. כלב-הים מגיב למילים הנאמרות אליו, ובהיותו אנטי-אלרגני הוא מתאים למוסדות ולבתי חולים שבהם אסור להכניס בעלי חיים.

ויש גם תחליף למאבטחים. בתערוכה יש גם רובוטים כרסתניים המשמשים אנשי אבטחה, ובעזרת מצלמה גדולה במרכז גופם, המזהה פעילות חשודה, הם מזעיקים את המשטרה ומתיזים צבע על העבריין כדי שלא יברח. בזרועות מתכת הם מרימים חפץ חשוד ומסלקים אותו מהמקום. רובוטים אחרים עובדים באקספו כאוספי פסולת וכמטאטאי המשטחים הנרחבים.

בלי טרמפיסטים

אקספו 2005 נשלטת בידי חברות הטכנולוגיה היפניות, שרואות בה גימיק יחצני להחדרת התדמית האלטרואיסטית שהן מבקשות לשוות לעצמן. ראשונה שבהן היא חברת המכוניות טויוטה, שהיא גורם מרכזי בתערוכה ומפעליה שוכנים בחבל אייצ'י: העיר הסמוכה לאתר נושאת את השם "טויוטה סיטי".

בביתן טויוטה הסיסמה היא "תנועה היא חיים", עם הבטחה לאפשר לכל אדם כושר תנועה מרבי שיסייע לו להגשים את עצמו. מופע מרהיב של צלילים ואורות מתקיים באולם, וקשה לדעת אם אלה לוליינים אנושיים או רובוטים גמישים התלויים מן התקרה ועושים תרגילי אקרובטיקה בנוסח "קרקס השמש". בטויוטה גם הקימו את תזמורת הרובוטים הראשונה, חבורה של שמונה חייזרים לבנים, שבשפתיים מלאכותיות ואצבעות גמישות נושפים בחצוצרה או בטובה ומתופפים את "כשהקדושים צועדים בסך".

רכב המחר

כלי רכב מוזרים, דמויי ברבור יפהפה, עולים על הבמה: זהו ה"איי-יוניט", רכב המחר. לאחר שרכשת אותו, אתה אמור לתת לו שם שיהיה רק שלך. בהפעלת שלט רחוק האיי-יוניט מזהה את בעליו ומקדם את פניו באורות מהבהבים. הוא נועד לא רק לאפשר ניידות, אלא בראש ובראשונה להתמודד עם בזבוז החלל והאנרגיה: במקום אדם אחד הנוסע במכונית שנועדה לחמישה, עוצב כלי רכב שרוחבו מטר והוא תפור לפי מידותיו של נוסע בודד.

במהירות איטית אפשר לכוונן אותו כמעט למצב אנכי, וכך יכול הנוסע להיות בקשר עין עם הולכי הרגל הסובבים אותו. אם רוצים לדהור, הרכב משטח את עצמו והישיבה בו היא כמו במכונית ספורט. אז אורכו 1.80 ס"מ בלבד - די והותר עבור היפנים, דורש שיפור לאמריקאים ולסקנדינבים. המכשיר מכיר את רשת הכבישים ואת מצב התנועה המשתנה, ואם להאמין לממציאיו, כאשר הכבישים יתמלאו במכוניותינו האישיות הזעירות, תאונות הדרכים יהיו נחלת העבר.

חלומם הרטוב של העצלנים

"בחפזוננו להגיע לכל מקום, אנו שוכחים את אלה שאינם יכולים לנוע בחופשיות", אומר סרט הפרסום של טויוטה. הגאולה תגיע דרך "איי-פוט": כורסה בצורת ביצה בעלת שתי רגליים. לאחר שמתיישבים בה, היא הולכת לא רק על משטחים ישרים אלא גם עולה ויורדת מדרגות. הרובוט-כורסה הזה מסוגל לכופף את רגליו לאחור, כך שאפשר להתיישב עליו ישר מהמיטה, ואז הוא מתיישר והולך לפי ההנחיות לכל מקום, כשאנחנו נישאים עליו כמו בזרועותיו של ענק.

על פניו זה נשמע כחלומם הרטוב של העצלנים, אך האיי-פוט נועד לקשישים ונכים דווקא. בביתן אחר מוצג כיסא גלגלים המתאים גם לעיוורים, שמנווט את עצמו באמצעות מערכת לוויינית: אתה אומר לצג לאן אתה רוצה לנסוע, והרכב עוצר במעברי חצייה, עוקף מכשולים ועוגן בבית הקפה שביקשת.

רכבת מרחפת

גאוות היפנים היא רשת הרכבות המשוכללת, ובעיקר השינקנסן, המכונה "בולט-טריין": רכבת הדוהרת ב-275 קמ"ש כמו קליע של רובה. אבל באקספו מציגה חברת ג'יי-אר - חברת הרכבות היפניות - את דור העתיד: רכבת שמהירותה תגיע ל-581 קמ"ש. היא נראית כנחש מים לבן, והבשורה הטכנולוגית שלה היא לא עוד חיכוך של גלגל במסילה, אלא ריחוף בגובה עשרה סנטימטרים בעזרת מגנטים רבי עוצמה.

מסתבר כי השינקנסן מיצה את שיא מהירותו, ורק בשיטה המגנטית ניתן לפרוץ את המחסום. הרכבת תנוע בלי נהג, ולעת עתה היא קיימת באופן ניסיוני בלבד. כדי להכניסה לשימוש תידרש בניית תשתית של מסילות מגנטיות לאורכה ולרוחבה של יפן, עניין של מיליארדי יינים ועשרות שנים. לשם השוואה, פיתוח השינקנסן החל עוד לפני מלחמת העולם השנייה, ורק ב-1964 נכנסה הרכבת הראשונה לפעולה.

כלי רכב חדשניים גם משרתים את הקהל באתר אקספו ומסיעים אותו לביתני המדינות ולאתרי השעשועים לילדים, וגם מביאים אותו אל התור המשתרך לפני הממותה הקפואה, בת 18 אלף השנים, שראשה ורגלה השמאלית הקדמית נתגלו ב-2002 בסיביר. 

עדיין אי אפשר לקנות את החידושים

"אנחנו תמיד צועדים בדרך למחר", קובעת טויוטה ב'אקספו', אבל היום עדיין אי-אפשר לרכוש אף אחד מהפטנטים: לא את הרובוט השמרטף, לא את פקידת הקבלה, וגם לא את הרכב האישי או את עגלת הנכים המשוכללת. המתכננים מודים שאין להם שום לוח זמנים, והם אף אינם מוכנים לנבא אם המוצרים ייכנסו לשוק בעוד חמש ואפילו חמש עשרה שנה. נדמה שאקספו היא חלון ראווה למודלים, אמצעי ליצירת לחץ ציבורי של גורמים מעוניינים, כדי לקבל מימון ממשלתי או עסקי לשלבי הפיתוח והייצור הבאים.

אבל אסור לזלזל ב'אקספו', שתמיד היתה במה ראשונה להצגת חידושים שאין לתאר את חיינו בלעדיהם. בלונדון 1851 הוצגו לראשונה השעון המעורר והמקלחת, ב-1876, בפילדלפיה, הציג אלכסנדר גרהאם בל את האב-טיפוס של הטלפון. גלגל הענק הופעל לראשונה באקספו של 1893 בשיקגו, וב-1900, בפריז, הוקרנו תמונות נעות שהיו לקולנוע. לאקספו של סנט-לואיס ב-1904 אנחנו חייבים את ההמבורגר, ההוט-דוג והשומנים בדם.

ל-121 מדינות יש באקספו ביתנים לאומיים. ארה"ב, שלא השתתפה בתערוכה הקודמת, היססה מאוד אם לבוא לאייצ'י, ורק לחצה של חברת טויוטה, שמכוניותיה כה חביבות על הקהל האמריקני, שכנע אותה. הביתן האמריקני תמוה: הנושא שלו הוא "300 שנה לבנג'מין פרנקלין", המדינאי והמדען שגיבש את החוקה האמריקאית והעניק לעולם את כליא הברק (אנטנה המשמשת לנטרול ברקים שפוגעים בבניינים) ואת התנור החשמלי.

צרפת וגרמניה ניסו לחסוך לעצמן את ההוצאה הגדולה ואת ההפסדים הצפויים, והן מציגות בביתן משותף. יש ביתנים לערב-הסעודית, קטר, איראן, תימן, מצרים, לוב, טוניסיה, מרוקו, ירדן, אבל ישראל בחרה שלא להשתתף. ה'אקספו' הבא תתקיים בשנחאי 2010, הנושא הוא "חיים עירוניים", אבל ירידה עקבית במספר המבקרים לאורך השנים עלולה להפוך את ה'אקספו' הבא לשירת הברבור.