איפה הם היום - מילטון ואגנר

בליגת המכללות האמריקנית מכירים אותו כמנהלה האדמיניסטרטיבי של קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ממפיס. בליגת ה-NBA מכירים אותו יותר כאבא של דוואן ואגנר, רכז קליבלנד קאבאלירס. אבל בישראל ייזכר מילטון ואגנר תמיד כאחד הזרים היותר טובים ששיחקו בליגה המקומית, בוודאי כאחד הנחמדים שבהם. וגם הוא זוכר את ישראל כאחד מהפרקים היותר נעימים בקריירה שלו.

"השנים בישראל היו הכי יפות בקריירה שלי. מאוד נהנתי בתקופה הזאת ולפי דעתי ישראל היא אחת מהמדינות המדהימות בעולם", הוא אומר בראיון מיוחד ל-ynet, "ישראל היא מדינה מאוד 'אמריקנית'. האנשים נחמדים ויודעים אנגלית, הנשים יפות והאוכל היה לא רע, במיוחד שווארמה. אני מאוד אוהב את המדינה וכל הזמן אומר לאשתי שאנחנו צריכים לבקר. ברגע שייתפנה לוח הזמנים הצפוף שלי, אשמח להגיע".

אז מה ממלא היום את לוח הזמנים הצפוף של ואגנר? בעיקר ענייני מנהלה, בהם הוא עוסק מאז מונה למנהל קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ממפיס, בראשה עומד המאמן המוערך, ג'ון קאליפארי. "העבודה שלי היא בעיקר אדמיניסטרטיבית", מספר ואגנר. "אני מתאם ביקורים של מועמדים לגיוס, עוזר לשחקנים בארגון סדר היום שלהם ובמגעים עם בית הספר. אני עדיין לא מעורב בהחלטות מקצועיות, אבל המטרה הסופית שלי היא לצבור נסיון ולהיות מאמן".

מילטון ואגנר (מימין) על הספסל של קאליפארי (באדיבות אוניברסיטת ממפיס) 

ואגנר בן ה-42 נחת לראשונה בישראל ב-1989 והיה שותף לעונה הנפלאה של מכבי רמת גן, במה שהפכה להיות עונה מעצבת בתולדות הקבוצה הסימפטית, וחובבת הסקוררים האמריקנים - כמו ואגנר עצמו ושותפו הזכור לטוב, קני סימפסון. אחרי אותה עונה, עזב השחקן שהתנשא לגובה 1.95 מ' לראסינג פאריז, אך חזר לישראל שלוש שנים לאחר מכן, הפעם בשורות בית"ר רמת גן. בהמשך כיכב גם בשורות הפועל תל אביב והפועל חולון, עד שעזב אותנו בשנת 1997.

"כשהגעתי לישראל הייתי צעיר מאוד ולא ממש ידעתי למה לצפות", הוא נזכר. "שמעתי על כל הפצצות והפיגועים, אבל ברגע שכבר הגעתי והתאקלמתי, גיליתי ארץ נהדרת, שמאוד אהבתי. בהתחלה גם התמזל מזלי לשחק בקבוצה נהדרת - מכבי רמת גן - עם הרבה שחקנים טובים, שהפכו גם לחברים. סימפסון, ארל וויליאמס, מייקל קארטר, אמיר בינו ועמי נאווי, שמאוד אהבתי. נהניתי בחברת כולם. בנוסף גם הצלחנו להגיע לפלייאוף (הודחו בחצי הגמר על ידי הפועל גליל עליון), כך שגם מבחינה ספורטיבית העונה הראשונה שלי בישראל היתה מאוד מוצלחת".

ואגנר נהנה מאוד ברמת גן ולבש גם את מדי הפועל חולון, אך נראה כי שיא הקריירה הישראלית שלו הגיע דווקא ב-1995 כשחקן הפועל תל אביב. עד היום הוא מאמין כי לאדומים דאז היתה הזדמנות של ממש לזכות באליפות. "היתה לי עונה טובה בהפועל, שלדעתי היתה יכולה לגנוב ממכבי את האליפות. באק ג'ונסון ואני היינו בטוחים שהקבוצה שלנו לא פחות טובה וגם הצלחנו לנצח את מכבי פעם אחת בדרבי מהקליעה הגדולה של מאיר טפירו (ואגנר מסר את האסיסט לסל הניצחון)".

- למה לדעתך הפסדתם בקרב על התואר בסופו של דבר?

"לצערי, לקראת סיום העונה החלו העיכובים בתשלום המשכורות. לא קיבלנו כסף בזמן ואני נאלצתי להחרים משחקים בתגובה והרגשתי רע עם זה, כי זה לא מתאים לי. חבל, כי ברגעי האמת של העונה, הראש של השחקנים לא היה בכדורסל. שמעתי שהיו"ר שאול אייזנברג, עושה גם היום הרבה רעש, ממש כמו אז".

מי שעוד עשה הרבה רעש, לפי ואגנר היו האוהדים של חולון ובניגוד לאייזנברג, אותם הוא זוכר לטובה. "הם האוהדים הכי משוגעים שפגשתי, ואהבתי את זה כששיחקתי שם. בכלל, אוהדים בישראל מבינים כדורסל ולוקחים ללב. לפעמים זה מציק, אבל זה טוב באופן כללי".

כשוואגנר שומע על ירידתה של חולון לליגה הלאומית הוא די מתעצב וכך גם העדכון בנוגע לסגירתו של אוסישקין. "זה היה אולם נהדר לשחק בו, כל עוד אתה בקבוצה המארחת", הוא נזכר בערגה. "בקיץ היה נורא חם שם והפארקט היה נרטב. אם לא הכרת את הדברים האלה, היית עשוי להחליק. זה נתן לנו יתרון. האולם הזה היה מלא בהיסטוריה ואני די עצוב עבור האוהדים, על כך שהולכים לסגור אותו. הם עברו הרבה במקום הזה".

- מיהם השחקנים הכי טובים שפגשת בישראל?

"שיחקתי נגד קווין מגי בישראל ולצידו בראסינג פאריז. הוא היה גדול. באק ג'ונסון היה שחקן NBA בכל קנה מידה. דרק המילטון וג'ו דאוסן, איתם שיחקתי בחולון, היו מאוד יעילים. מהישראלים זכורים לי לטובה דורון ג'מצ'י, דורון שפר, נדב הנפלד ועודד קטש. כולם שיחקו במכבי וזה טבעי, כי כל ילד בישראל רוצה לשחק שם. אבל לדעתי בשלב מסויים כשאתה יושב על הספסל, זה קצת מתסכל".

לפי ואגנר, גם הוא עצמו שאף להגיע למכבי והיה בטוח כי יוכל להשתלב בשורותיה, אבל ההצעה מעולם לא הגיעה. "הייתי שמח לשחק במכבי, אבל משום מה הם לא פנו אלי. חבל. הרגשתי שאני מספיק טוב בשביל לשחק עבורם".

מי שיכול בוודאי להשתלב בסגל הנוכחי של מכבי הוא בנו של ואגנר, דוואן, חברו לקבוצה של לברון ג'יימס ומי שנחשב לשחקן התיכונים הטוב ביותר בארצות הברית לפני ארבע שנים. לרוע המזל, דוואן לא הצליח להוכיח את עצמו ב-NBA ועתידו בקליבלנד מוטל בספק. "אם הוא ירצה לשחק מעבר לים, אני בוודאי אמליץ לו ללכת לשחק בישראל, בוודאי אם מדובר במכבי. ישראל זה מקום נהדר להיות בו ואין קבוצה יותר טובה ממכבי באירופה. אז גם יהיה לי תירוץ מוצדק לבקר בישראל בתדירות גבוהה יותר".

אגב, לדעת ואגנר האב, לדוואן היה גם מקום בהפועל תל אביב - אפילו כשהיה בן 13. "דוואן הגיע לבקר אותי פעמיים בישראל ואני זוכר שפעם, כשהיה בן 13 הוא הגיע איתי לאימון באוסישקין והצטרף אלינו על המגרש. תוך שניות היה ברור באיזה כשרון מדובר. הוא הדהים את כולם והיה השחקן הכי טוב על המגרש, בהרבה. בקבוצה רצו שהוא יישאר וילמד בתיכון בישראל, אבל אני העדפתי שהוא ילמד בארה"ב. זאת למרות, שהוא עצמו רצה להישאר איתי. אני מקווה שהוא יתאושש מהפציעות שלו וימצא לעצמו קבוצה שתרצה אותו ואז הוא יראה איזה שחקן הוא לשנים הבאות".