הושלם המעגל

בשבוע שעבר עסקו כל הכותרות בשאלה אם מכבי חיפה נתנה את המשחק לסכנין. אחרי המשחק אתמול, אפשר לשאול אם סכנין לא נתנה את המשחק למכבי פתח תקווה. היכולת שלה מול חצי הרכב של גיא לוזון, לא היתה רק עלובה מבחינה מקצועית, אלא חסרת לחימה. מקבוצה שנלחמת על הישרדות אפשר לצפות לפחות ללחימה. כנראה הניצחון בשבוע שעבר על האלופה פעל על סכנין בצורה הפוכה. שום רצון, שום תנועה. הצעירים של מכבי פ"ת יזמו יותר, היו נלהבים יותר, רצו יותר.

עבאס סואן, ואני כותב זאת פעם נוספת, לא חזר לעצמו לאחר השער הנהדר מל אירלנד. אלן מסודי, שחקן מוכשר ביותר, איבד אינספור כדורים והירבה להסתבך. הפציעה שלו לא צריכה להיות סיבה מקלה. השוער מאיר כהן צריך לשכוח את המשחק הזה, במקום לכעוס על ההגנה. הוא היה אשם בשער הראשון, הרביעי וגם קצת בשלישי. לא ברור איך בלמים עם משחק ראש טוב, כמו ארנסט אטצ'י ודקל קינן, איפשרו לגל אלברמן הנמוך מהם לנגוח בקלות כזאת פנימה.

מקובל לומר שקבוצות המשחקות בהרכב חסר, עוזרות בכך ליריבה. מי שראה את מכבי פ"ת אתמול, יסכים איתי שהתיזה הזו לא בהכרח עומדת במבחן המציאות. הייתי מציע לגיא לוזון לטפח את הילדים המצוינים שלו, במקום לחפש מציאות בחו"ל.

עם מספר זרים קטן בהרכב, מכבי פ"ת היא סגנית האלופה ובצדק. גם מ.ס אשדוד למדה את הפרינציפ הזה. בעונה שעברה היא הביאה את הכוכבים הוותיקים רביבו, אבוקסיס ודומב – ונכשלה. השנה אשדוד השיגה כרטיס לאירופה, באמצעות שחקני הבית שלה. בין הצעירים של פ"ת בלט גם אורי לוזון, האח של גיא. עכשיו יש למשפחת לוזון הכל במכבי פ"ת: עמוס הנשיא, אבי היו"ר, גיא המאמן, איציק המנהל ואורי השחקן. הושלם המעגל.

סיפור נוסף הוא השחקנים הערבים של מכבי פ"ת. איסמעיל עאמר, רוביל סרסור ואדהם הא-דיה לא שיחקו אתמול, בגלל סיבות שונות שלצופה מהצד נראות גם משונות. יכול להיות שהם העדיפו להיעדר בגלל הרגשות שלהם לסכנין, וזה בהחלט טבעי ומוצדק. מצד שני, לא צריך לחפש תירוצים. מי שלא יכול לתת הכל, שלא ישחק. סלים טועמה שיחק, ולא עשה חשבון.

ההצלחה הגדולה של טועמה (במיוחד באגף ימין עם רגל שמאל שלו), מעלה את השאלה איך שחקן צמרת בליגה הישראלית לא הצליח בקבוצת תחתית בטורקיה. אני מוסיף לטעון שהליגה הטורקית עדיין גדולה על הליגה שלנו. בואו נקווה שהשבת האחרונה של העונה תהיה חגיגה של כדורגל הוגן וספורטיבי. זה יותר חשוב מהכל לתדמית של הענף.