שתף קטע נבחר
צילומים: איי פי, רויטרס

"צלפי צה"ל יירו בנו כדורים מרדימים"

יגאל קירשנזפט, איש חב"ד, הוא המתנחל השלישי המופיע ברשימת "המבוקשים היהודים" של מערכת הביטחון, שהגיעה לידי ynet. בראיון בנווה דקלים מספר מי שחלק מסטינג עם המפכ"ל קראדי על התוכניות של הצבא מול המתנחלים ("לירות עלינו כדורים מרדימים"), על השב"כ שמאזין לו ("סידרתי אותם") ועל מה בכוונתו לעשות ביום פקודה

אלה הם המתנחלים שמערכת הביטחון חוששת מפניהם. הם "מסומנים", לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות. בשב"כ ובמשטרה, מהם הגיעו השמות, מבהירים כי לא מן הנמנע שחלקם הגדול ייעצר במעצרים מנהליים. רגע לפני העימות, ynet מביא לכם את סיפוריהם של "המבוקשים" היהודים, תושבי ההתנחלויות.

 

 

יגאל קירשנזפט לא יכול להבטיח לאף אחד איך ינהג ביום שידפקו השוטרים על דלת ביתו הצנוע בנווה-דקלים, ויבקשו ממנו להתפנות. הוא לא מוכן לומר אם ינהג באלימות כלפי השוטרים והחיילים שיבואו להוציא אותו, את רעייתו ואת תריסר ילדיהם. אך ודאי שאינו מוכן להגיד שיקום ויעזוב עוד לפני יום הפקודה. הוא מבחינתו נשאר בגוש קטיף, ובבירתה נווה-דקלים והשם יתברך ידאג לכך בנסיו ובמעשיו.

 

קירשנזפט, בן 46, איש גדול מימדים שהחיוך אינו מש מפניו. במקורו ילד טוב צפון תל-אביב, שיכון דן מצפון לירקון. אמא זהבה הייתה פעם מזכירתו של יצחק רבין בפלמ"ח. עד היום היא גרה שם, לדבריו, גאה מאוד בבנה החלוץ הפודה אדמות הקודש רצועת עזה. במקור משפחה מסורתית, תנועת המזרחי. ההתחברות לחב"ד באה לו הרבה יותר מאוחר, בין ימית המוחזרת להקמת גוש קטיף בדיונות הזהובות המשתפלות לימה של עזה.

 

בצבא שירת בנח"ל כלוחם. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי, שירת איתו באותה מחלקה בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. אפילו קורס מ"כים עשו ביחד. יומיים לפני שמונה למפכ"ל בא קראדי אצלו בדוכן חב"ד של יום העצמאות אשתקד והניח תפילין. "בעזרת השם תהיה המפכ"ל הבא", איחל לו קירשנזפט, והתפילה התגשמה. מאז, כפי שהוא מספר, צבר הרבה חברים גנרלים. כל חג ומועד הוא מחליף ברכות טלפוניות עם שורת האוגדונרים ואלופי הפיקוד שעברו בדרום ב-23 השנים שהוא שם, ממתן וילנאי, דרך דורון אלמוג יום טוב סמיה, ישראל זיו, דן הראל ועד בכלל.

 

"אלוף בא ואוגדונר הולך ואני כאן. הם מעבירים את תיק קירשנזפט מאחד לשני, אבל איני חושב זה רק בגלל הכבוד שהם רוחשים לי", הוא אומר ל-ynet, בחיוך גדול ועיניו הכחולות מתנוצצות בסרקזם מתחת למשקפיו. "לא אני לגמרי לא מופתע מכך שאני ברשימת המבוקשים לקראת ההינתקות. זה לא יפתיע אותי עם תוך כך וכך שבועות יבואו אלי הביתה ויאמרו לי שיש להם צו מעצר מנהלי נגדי. הם מכירים את תיק קירשנזפט באופן אישי ולכן, כשכל אחד מהמפקדים מתמנה לתפקיד, הוא בא להגיד לי 'אהלן יגאל' באופן אישי".

 

יגאל קירשנזפט מבלה את ימיו בתלמוד תורה של עצמונה, אחראי מנהלי על חינוכם של כ-580 דרדקים. יד אחת אוחזת בשבט החינוך והיד האחרת קרובה מאוד להדק. ב-1993 חיסל מחבל מבין שניים שחדרו לנווה דקלים ודקרו בסכינים ופצעו קשה את סיגל סופר ותינוקה. "הוציאו אותי מבית הכנסת ואמרו לי שיש מחבלים מתחת לאולם שלנו. כרבש"צ (הממונה על הביטחון בישוב – ר.ס.) היישוב במיל. הלכתי אחריהם ומצאתי אותם מתחבאים. הוצאתי את האקדח ותפרתי אחד מהם ב-16 קליעים. הכדורים נגמרו לי אז נתתי לשני את מכשיר המוטורולה בראש וגמרתי את הסיפור. מתן וילנאי, אלוף פיקוד דרום אז, שיבח אותי", הוא משחזר.

 

אבל, גורמי הביטחון אינם זוכרים ליגאל קירשנזפט רק את סיפורי הגבורה. להיפך. בימים אלה נבחנות פעולותיו השליליות, בהן מסעות הפחדה עם רמקולים וירי באוויר בחאן-יונס השכנה, פשיטות ליליות אל חממות הפלסטינים באזור כדי להחזיר להם בגין פגיעות ברכוש יהודי, מעורבות בכל פעילות מחאה של תושבי הגוש נגד הפלסטינים מאז האינתיפאדה הראשונה, נגד צה"ל באינתיפאדה האחרונה בגין "אוזלת היד" כהגדרתו בשמירת ביטחון היהודים בחבל עזה ובחודשים האחרונים כנגד המדינה המבקשת "לגרשו" מביתו.

 

זה שבשנה וחצי האחרונות נפל עם בני משפחתו קורבן לשני מעשי פיגוע – אינו עומד לזכותו, אולי להיפך. "המוטיבציות השליליות שלו רק עלו", אומר לנו גורם בטחוני. בפעם הראשונה, לפני כשנה וחצי, היה רכב המשפחה קורבן לפיגוע ירי והשלכת רימונים בציר כיסופים. "שמונה אנשים היינו שם ויצאנו דרך נס בלי קורבנות בנפש. שלוש מחסניות ושני רימוני רסס השליכו עלינו והרכב כולו היה מחורר. אבל השם יתברך שומר על אוהביו", משחזר קירשנזפט.

 

בפעם השנייה, בחנוכה האחרון, נפצע קשה בנו נחמיה, היום בן 9. "זה קרה במהלך עוד גשם פצמ"רים שהורידו עלינו הפלסטינים. 8 פצצות מרגמה נורו מחאן יונס לנווה דקלים ונחמיה, כמו הילדים האחרים, היו מתורגלים היטב. מייד כשנשמעו הנפילות, הוא נכנס מהחצר אל החדר שלו וישב על המיטה. רסיס הפצצה השיג אותו שם, חודר ופוצע אותו קשה בבטן. לקחנו אותו לבית חולים, ניתוח ועוד באותו לילה הרבינו בשמחה. "למה שמחה? כי השמחה דוחה את הדינים, כך אנו החסידים מאמינים. ובאמת, בתוך ימים אחדים נחמיה החלים וחזר הביתה", מספר קירשנזפט.

 

אבל אתה יודע שאתה לא ממש צדיק הדור.

 

"התיק הממשי היחידי שיש נגדי הוא מהימים של פינוי ימית, ב-1982. שם הסתגרנו בחצר אדר וסירבנו להתפנות. שפטו אותי אז באוגדה בעזה. נזפו בי, או משהו כזה. כל היתר, עורבא פרח. אין לי אף הרשעה, אפילו לא עבירות תנועה. אז נכון שהשתתפתי בכל הפעולות שכל תושבי גוש קטיף השתתפו בהן, כמו החסימות של הציר ליד כפר דרום וביקורים בחממות של הפלשתינאים אחרי שפגעו בחממות שלנו. אני זוכר גם איזו תהלוכת מחאה בחאן יונס עם רמקולים באמצע הלילה. אבל שום דבר של ממש. שום דבר".

 

פעולות אלה אינן נמנות בדיוק על תרי"ג המצוות.

 

"המציאות פה היא של מלחמה, ואלה פעולות בתחום הלגיטימי. תראה, אף אחד לא מספר לך על 6,000 סופגניות שאני מחלק עם חברי לגוש לחיילים בחנוכה, על 5,000 משלוחי מנות לחיילים. לא מדברים על כך שאנו מחבקים את החיילים שלנו, מארחים אותם. אתה יודע שאין שבת שעוברת אצלי שאין חיילים שמתארחים פה על השולחן? אתה יודע שאנו מכבסים להם, מארחים אותם כאן? חשבתי שהשב"כ יותר רציני. יש לי חדשות בשביל מר אריאל שרון ואנשי הביטחון ששמו אותי ברשימה..."

 

שמה? שיגאל קירשנזפט לא יהיה פעיל בפרובוקציות למניעת ההינתקות? שהוא ובני ביתו יתפנו מרצון?

 

"יגאל עמיר לא היה מתנחל מיצהר ובטח ובטח לא מגוש קטיף. אני לא היעד שלהם. הגיע הזמן שיבינו שלא תושבי הגוש הם שיחוללו את הבלגאן. החדשות שלי הם שאני לא אהיה מעורב במעשים בלתי חוקיים. התבגרנו, אני אב ל-12, אני אחראי מנהלי על 580 ילד בתלמוד תורה ואפילו יש לי כבר כרס. השב"כ והמשטרה כבר לא מעודכנים כנראה במה שהולך פה, אם הם שמים אותי ברשימה שכזאת, אם הם שמים עלי האזנות...

 

מה זאת אומרת שמים עליך האזנה? אתה יודע בוודאות?

 

 "יודע, יודע בוודאות וזה לא מהיום. פעם היה פה מח"ט בגזרה שאישר לי את זה. אבל אם זה לא מספיק, אז תשמע את הסיפור הבא. באיזה שהוא זמן,

 ואני בכוונה לא רוצה לומר מתי, חשדתי שיש האזנה של השב"כ לטלפון בבית שלי. יום אחד במהלך התפילה תיאמתי עם חבר תרגיל, כדי להפיל אותם. כמו שסיכמנו, התקשרתי אליו ואמרתי: 'הערב ב-11, בתחנת הדלק ביציאה מנווה-דקלים ההתכנסות לקראת היציאה לפעולה'. הוא אישר לי וסגרנו את הטלפון.

 

"כמה דקות לפני 11 בערב, אני יוצא לבניין המועצה ותופס תצפית טובה לעבר תחנת הדלק. בדיוק ב-11 מגיעה ניידת משטרה וחונה בצד וממתינה. הם לא באו לסיור, הם לא באו לבדוק כניסה של אנשים בשער, הם פשוט ישבו וחיכו ליגאל ולחברים שלו שיוצאים לפעולה. אז מה אתה אומר? יושבים עלי בהאזנה או לא? לי ברור לגמרי שהם יושבים עלי, שהם מחפשים אותי, שהם שמו אותי ברשימות שלהם. אבל הם מה זה טועים...", הוא מחייך.

 

"תשמע טוב מה שאני מספר לך, כל דבר הוא אמת לאמיתה. אתה יודע שהצבא מתכוון להביא לפה צלפים להינתקות? אתה יודע שהצבא רכש כדורים מרדימים עבור ה-M-16 שלהם? אתה יודע שהם מתכוונים לשבת פה עם רובים מכוונים אלינו על הגגות? ומה אתה רוצה שיעשו התושבים שייראו צלפים שמכוונים אליהם רובים?"

 

מה הם יעשו?

 

"כל מי שיכוונו אליו M-16 ויירו לעברו, ישיב באש. זה מה שהם יעשו. כי מי שעושה את על הפרובוקציה והבלגן זה הם. אני, לפי העקרונות שלי – אסור להרים יד על יהודי. אבל, אם הוא נכנס לפה, לבית שלי, מרים יד על אשתי ועל הילדים, אני לא יודע מה אעשה. ברגע שבאים פה ליהודים שגרים כאן 30 שנה ומוציאים אותם, אי אפשר לדמיין מה יקרה פה. הדבר הכי שחור יכול לקרות פה".

 

ואתה?

 

"אני, אני לא יודע מה אני אעשה. באמת אני לא יודע מה אעשה".

 

את הנשק שקיבלת מהגמ"ר גוש קטיף, תחזיר?

 

"מה פתאום? מי יגן על הילדים ועל אשתי? הרי באזור של טרור אנחנו חיים. בטוח שאת הנשק אני לא מחזיר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רוני סופר
קירשנזפט. כדורים מרדימים
צילום: רוני סופר
צילום: מאיר אזולאי
החבר מהמחלקה. קראדי
צילום: מאיר אזולאי
צילום רויטרס
צלפים מרדימים? (ארכיון)
צילום רויטרס
מומלצים