כינוס הפורום הכלכלי העולמי: בוקר טוב, שוק חופשי

"תמיד ידענו מה לעשות. ידענו שצריך כלכלה תחרותית, מיסים נמוכים, מעט רגולציה ממשלתית, הרבה יוזמה פרטית, חוקים ברורים וחופש כלכלי לכל. ידענו, אבל לא עשינו את הנדרש או עשינו מעט מדי. עכשיו כבר אין ברירה: או שנבצע את הרפורמות מהר או שנחמיץ את רכבת הפיתוח".

הדברים לא יוצאים מפיו של שר האוצר בנימין נתניהו. לא דמותו היא שעומדת לפניי בחום המעיק, היבש והמלוח של הצד הירדני של ים המלח. אני שומע את המשפטים הללו מפיה של לובנה אולאיין, מנכ"לית קבוצת אולאיין, אחד מששת התאגידים הגדולים בערב הסעודית. נמרצת, לבושה בחליפת מכנסיים כחולה, בטוחה בעצמה, אולאיין נחשבת לאשת העסקים המשפיעה ביותר בעולם הערבי כיום.

היא הגיעה לכינוס המזרח-תיכוני של ה"פורום הכלכלי העולמי" הנערך בסוף השבוע הזה באתר הנופש המינימליסטי של ים המלח הירדני כדי לבשר שאישה יכולה לעמוד בראש חברה כלכלית ענקית גם במדינה שבה אין לנשים זכות לנהוג במכוניות ולהצביע בבחירות. היא לא מרגישה עם זה נוח, אבל היא מאמינה שנשים יקבלו זכויות אזרחיות מלאות בתוך זמן מאוד קצר.

"הרפורמות שועטות קדימה", היא אומרת, "ושום דבר לא יעצור אותן. הצונאמי של החופש הגיע סוף סוף למזרח התיכון הערבי ומתחיל לזעזע את הסדרים הישנים. התערובת המהפכנית של דמוקרטיה ושוק, זכויות אזרח ותחרותיות, השכלה לכל ויוזמה פרטית, מחלחלת לתוך השיח הערבי, לתוך החברה הערבית, למעגלים המתרחבים של עושי ההחלטות".

חיפשו את נתניהו

אני משתתף בכינוסים כלכליים מזרח-תיכוניים זה שנים רבות; הראשון התקיים בסתיו 1994בקזבלנקה שבמרוקו. אנחנו, הישראלים, באנו לשם כחולמים ויצאנו חולמים שבעתיים. נדמה היה שלנגד עינינו נולד שם המזרח תיכון החדש. זו היתה פנטזיה נהדרת, ורק פנטזיה. קהיליית העסקים, המוסדות החברתיים וההנהגות הלאומיות של מדינות ערביות דחו על הסף את הסחורה שהציעו להם הישראלים. הם לא רצו לקחת שום דוגמא מישראל, הם חששו מאימפריאליזם כלכלי ישראלי, וסירבו בתוקף לכונן מזרח תיכון על-פי החזון של פרס. עכשיו, באיחור של 11 שנים ושבעה כינוסים, הערבים מתכוונים לעשות מזרח תיכון חדש על-פי החזון של נתניהו.

הם אומנם קוראים לו "חזון בוש", כפי שנפרש בנאום המפורסם על הדמוקרטיה והקפיטליזם במזרח התיכון, שנשא נשיא ארה"ב בכהונתו הראשונה. אבל לאוזניים ישראליות זה נשמע בדיוק כמו נתניהו כשהוא מפליג בשבחי השוק החופשי וחיוניותה של הדמוקרטיה. לא במקרה שאלו אותי רבים ממכריי, אנשי עסקים ערביים: למה שר האוצר שלכם לא בא לכאן? אנחנו מאוד מעוניינים לשמוע אותו. אצלנו, בחוגים סגורים, מדברים על נתניהו ועל מדיניותו הכלכלית בהתלהבות רבה.

ואתה, מר נתניהו, לא ידעת. גם אלה שלא הזמינו אותך לא ידעו; או שדווקא ידעו ולכן לא הזמינו - הופעת נתניהו בכינוס של הפורום הכלכלי העולמי בים המלח היתה יכולה לעורר התעניינות עצומה ולא מעט ויכוח.

המודל: ישראל

בלי ביבי, ישראל לא בלטה בדיוני הכינוס הכלכלי בים המלח. לראשונה זה שנים נדחקנו לשוליים, וטוב שכך. לפי סקר דעת הקהל שערכה לקראת הכינוס תחנת הטלוויזיה הערבית "אל ערבייה", רק 8% מהאזרחים במדינות ערביות סבורים שהסכסוך הישראל-פלשתיני הוא הגורם העיקרי המונע פיתוח של ארצותיהם. 81% מאשימים בפיגור את ממשלותיהם ואת אי נכונותן לבצע רפורמות. הרחוב הערבי, מסתבר, כבר לא קונה את התירוץ של הסכסוך. הוא רוצה רפורמות עכשיו. אינכם מאמינים?

הנה תוצאה מפתיעה של משאל שנערך בין משתפי הכינוס השנה בים המלח. אחת השאלות שהוצגו להם היתה: מיהי מדינת המודל, מדינת הדגם, שממנה צריכות לקחת דוגמא מדינות ערביות ומוסלמיות בבואן לפתור את בעיותיהן הבוערות?

התשובה, במקום הראשון, ישראל.

גיר לא ישחק

השחקן ריצ'רד גיר הוביל דיון סוער על מעמד האישה בחברה המוסלמית. כאשר שיער השיבה לו מתנפנף בחמסין נשבע גיר לעולם לא לשחק תפקיד של גבר ערבי הנושא נשים רבות. לצידו של גיר שלחה ארה"ב לכינוס בים המלח את אשת הנשיא, לורה בוש, שבנאום יבש, נטול מעוף ונטול הומור הפצירה בחברות ובמדינות הערביות לשפר את ההשכלה, להילחם בבערות ולהעניק שוויון זכויות לנשים. היא עזבה את השטח תוך ארבעים דקות - היה לה חם וזבובים רדפו אחריה. הכינוס יינעל מחר אחר הצהריים.