הילד מתעלל באחרים? ברוב המקרים האשמה בהורים
בשנים האחרונות אנחנו נחשפים יותר ויותר למקרי אלימות קשים מצד ילדים. האם האשמה היא בהורים ובסביבה, או שבכל אשמה הגנטיקה? • פרופ' זוהר שביט: "נכון שבמרבית המקרים בהם ילד מבטא רוע הדבר נובע מכך שהוא נחשף לרוע, אבל יש ילדים בעלי מבנה נפשי לא תקין"
מדי שבוע מוצפים אמצעי התקשורת בכתבות על התנהגות אכזרית במיוחד מצד ילדים. פעם הם מתעללים בילדים אחרים ופעם בבעלי-חיים. במקרה הטוב אנחנו מזדעזעים לנוכח הסיפורים הקשים, וממשיכים בחיינו, עד לידיעה הבאה, אליה תתלווה עוד תמונה שנתקשה להישיר אליה מבט. ככה זה בחיים, מתקדמים הלאה, לפעמים, תוך עיוורון מוחלט.
הזעזוע וההלם מצד הסביבה נובעים לא רק מעצם המעשים הקשים, אלא כמובן גם מהעובדה שמדובר בילדים. הרי אין דבר שמתקשר עם תום, רכות ושמחת חיים יותר מאשר ילדים. מאות ואלפי שנים רווחה בתרבויות השונות גישה שיצר האדם רע מנעוריו (ואולי עוד הרבה קודם) ולכן יש לעשות הכל כדי לבער ממנו את הרוע.
הגישה הרווחת כעת מפריכה את ההנחה הזו ומייחסת חשיבות רבה לרקע ולסביבה החינוכית שבה חי וגדל הילד.
פוטנציאל אגרסיות
"ילדים אינם מלאכים ואינם בני שטן", אומר מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן. "ילדים הם בני-אדם וזה הבסיס. יש טובים יותר ויש רעים יותר, ויש המתנהגים באיפוק. ילדים אינם נולדים רעים ויצר האדם אינו רע מנעוריו, אם כי אין ספק שיש בוודאי השפעות גנטיות על התנהגותו של כל ילד. דבר אחד ברור, ילד אינו נולד כשמשהו שטני טמון בו כמו שיש שחושבים".
קדמן סבור, כי בכל אדם קיים מלידתו, ובוודאי בהמשך חייו, פוטנציאל רב של אגרסיות. "בלי ממד מסוים של אגרסיה, אדם אינו יכול להשיג דבר בחיים וממילא לא יוכל להתגבר על מכשולים. השאלה היא כיצד לומדים לעדן את האגרסיה ולעשות בה שימושים חיוביים ולא שליליים.
"אופן השימוש באגרסיה תלוי במידה רבה במסרים החינוכיים-תרבותיים והערכיים שכל אחד מהילדים רואה לנגד עיניו, במודלים שסובבים אותו, ובמיוחד במודלים הקרובים ביותר אליו. ילד שחי ומתחנך בסביבה שבה ההורים מקללים כל הזמן או מבצעים מעשים קשים אחרים, פשוט יחקה אותם".
לדברי קדמן, ממצאי מחקר שנערך באיטליה הצביעו בבירור על כך שהמנבא הטוב ביותר להתנהגות בריונית של ילד בבית-הספר, הוא החשיפה לאלימות בבית. ככל שהילד יהיה עד לאלימות במשפחה, כך הסיכויים שיתנהג באלימות בבית-הספר גבוהים יותר. "מקור הגישה, שהתמתנה בינתיים, הקובעת שבכל ילד קיים משהו שטני מלידתו, מקורה בתפיסה התיאולוגית-נוצרית הקדומה, הרואה בקיום יחסי מין חטא", אומר קדמן.
ביטוי לגישה זו אפשר למצוא בפסק-דין שניתן בבית-המשפט בארץ ב-1950 והתיר להכות ילדים. השופט נימק זאת בטענה שצריך לעקור את הרוע מנפשו של הילד. מאז, כמובן, ניתנו פסקי-דין רבים הקובעים בבירור שאסור להורים להכות את ילדיהם.
קדמן: "הרבה הורים צעירים נופלים למלכודת ובטוחים שהנה נולד להם מלאך. גם הילדים הנפלאים ביותר אינם מלאכים, ולכן כאשר מתגלה האמת, מתעוררת אכזבה רבה וההורים אומרים לעצמם: הילדים של כולם מלאכים ורק אצלי הם כאלה... אני שואל הורים מי מהם חשב פעם שהוא רוצה לבעוט בילד? זה בסדר שיש פנטזיות כאלה, אבל צריך להיזהר לא להגשים אותן.
"מותר לפעמים גם לא לאהוב את הילד. אני לא מתכוון ללא מעט מבוגרים ששונאים ילדים סתם, והשנאה הזו נובעת מתוך תחושת החנק של מבוגרים שמכריחים אותם לאהוב ילדים. הגיע הזמן לוותר על המיתוס שילד הוא מלאך, אבל לזכור שילד הוא אדם".
ניצלים באש הגיהנום
פרופ' זוהר שביט, שהקימה את היחידה לתרבות וחינוך הילד באוניברסיטת תל-אביב, אומרת כי התשובה לשאלה האם יצר לב האדם רע מנעוריו תלויה בשאלה באיזו מאה הילד נולד ולמי נולד.
שביט: "אם איתרע מזלך ונולדת למשפחה פוריטנית באנגליה או אמריקה, הרי סביר להניח שילדותך תעבור עליך בניסיון לעקור את הרע המוחלט כדי שתגדל להיות אדם בוגר ומוסרי. ההנחה היא שהילד נולד בחטא, וכיוון שנולדנו רעים, תפקיד החינוך להוציא מאיתנו את החטא.
"לכן בטקסטים שנכתבו במסורת הפוריטנית הילדים ניצלים באש הגיהנום, ובמהלך שנות ילדותם מזהירים אותם פן יגיעו לשם. צריך לזכור שלפני המאה ה-16 לא התייחסו לילדים כאל אנשים עם נשמה".
גם פרופ' שביט תולה חלק גדול מהאשמה בהורים. "אין לנו על מה לבוא בטענות לילדים כשצריך בעצם לתת רשיון להורות", היא אומרת. "ילדים יכולים להפגין הרבה רשע, אבל זאת משום שהם מחקים מה שהם רואים. אני מודה שאני שבויה במערכת המושגית לפיה ילד נולד תם וטהור ואני צריכה לשמור עליו מן העולם ולהגן עליו. כשאני אומרת שצריך להוציא רישיון להורות, אני אומרת זאת בכאב.
"במאה ה-19 העריצו את הילדים ובמאה ה-20 התחילו לאהוב אותם, וילד שלא אוהבים אותו, ספק אם יגדל כאדם אוהב.
"נכון שבמרבית המקרים בהם ילד מבטא רוע, הדבר נובע מכך שהוא נחשף לרוע, אבל יש ילדים בעלי מבנה נפשי לא תקין. כמו שילד נולד נכה בגופו, יכול להיות ילד נכה בנפשו, שנולד עם משהו מעוות".
לפנייה לכתב/ת 
מחקים את הרשע מסביב
צילום: סי די בנק
מומלצים
