מלכה ליום אחד
קרן שפילשר מציגה תערוכת יחיד ראשונה שעוסקת במלכת הכיתה, האישית והקולקטיבית. "החלטתי להיות מלכה, מכיוון שלא הזדמן לי בשנות ה-80, ועכשיו זה פשוט קורה", היא אומרת
יכול להיות שכיהנתם בעברכם כמלך או כמלכת הכיתה. יכול להיות גם שלא. מה שבטוח הוא שהאמנית קרן שפילשר הגיעה לכס המלכות המיוחל רק בימים אלה, בתערוכת היחיד הראשונה שלה, "מלכת הכיתה", המוצגת בגלריה העירונית לאמנות ברחובות. פריחה שנתאחרה.
"כשהכל רק התחיל", משחזרת אורה קראוס, אוצרת התערוכה, "חשבתי לעצמי כי מדובר בעוד נושא צהוב. שאלתי את
עצמי מה זה כל-כך מעניין, מי בכלל זוכר את מלכת הכיתה. אבל אז גיליתי שבעצם מדובר בנושא ממש עכשווי. וכשחזרתי בעצמי לאחור וניסיתי להיזכר בה, במלכה, הבנתי שזו בעצם הייתי אני."
הבחירה המאוחרת הזו של שפילשר, להתעסק באוטוריטה המיתולוגית ההיא מימי כיתה ג' העליזים, נוטה להיתפש כאקט אמנותי תרפויטי, מה גם שבניגוד לאוצרת שלה, שפילשר מעידה על עצמה כמי שחלמה להשתייך למשפחת האצולה הכיתתית, חלום שנבצר ממנה בימים ההם.
שפילשר מציגה על קירות הגלריה את החלום שהתגשם, אך יותר מכך, היא מציפה את כתליה בשברו. התוצאה מרשימה ומלאה בעוצמות רגשיות. חלל הגלריה עליו משתלטת שפילשר נהפך למיני ממלכה, שעל קירותיה עשרות יצירות המגוללות את סיפורה של מלכת כיתה פרטית וקולקטיבית. העבודות עמוסות פרטים, ומושתתות על שפת הקומיקס ועל הצבעוניות המזוהות עם שפילשר. בהערה מחויכת אומרת קראוס: "קרן היא אמנית שתמיד מבקשת להוסיף רק עוד דבר אחד. זה המקסימום מינימליזם שאפשר להשיג ממנה".
ואולם מבעד לצבעוניות המחויכת הזו, חושפת שפילשר את היסודות הדמוניים הגלומים בדמות המלכה הבלתי מעורערת. אין ספק כי ההתפכחות של שפילשר, אולי הנקמה המאוחרת שלה בדמות המלכה "ההירואית", מוצאת את ביטויה על ידי הפיכתה לדמות משוקצת לאחר שהיא מתעללת בה. נדמה שרק ממרחק השנים נתאפשר סוף-סוף לשפילשר לקרוא לילדה הזו בשמה – מפלצת.
בחלק גדול מן העבודות משולב מאגר עצום של טקסטים אישיים מאוד, לעתים מדממים, ממש כמו הצבע הניגר מהן. למשל: "מלכת הכיתה גרה בווילה. אבא שלה מרוויח הרבה כסף. בגלל זה יש לה את הג'ינסים הכי חדשים, ובחופש הגדול היא טסה לחוץ לארץ. אותי שולחים לקייטנה בבית ברל, למרות שאני ממש לא רוצה." האפיזודות הללו שמלוות את היצירות, מסמכים אנושיים קטנים וחושפניים, מסייעות לנו ל"התמקם" מחדש בזירת הילדות שמייצרת שפלישר.
קרן, אז איך זה להיות מלכת הכיתה?
"זה ממש כמו ששואלים את מלכת היופי איך היא מתכוונת לעשות שלום. לכל אורך הדרך בעשייה שלי כיוונתי לנקודה הזו, לתערוכה הזו. אולי רק בתת-מודע, אני לא יודעת. החלטתי להיות מלכה, מכיוון שלא הזדמן לי בשנות ה-80, ועכשיו זה פשוט קורה. השלמה של מאה אחוזים אין לי אף פעם, אולי בגלל שאני פרפקציוניסטית או בגלל שאני משאירה לעצמי את האופציה לעוף יותר גבוה. אבל אני מרגישה שאני נושאת בתפקיד ממלכתי, משהו כמו אשת הנשיא קצב. אני מרגישה שהייתי חייבת לעצמי את ההליך הזה, שהוא רוחני-אמנותי. מבחינתי הקבלה של עצמי וההחלטה להיות מלכה, הייתה חשובה לי. זה קרה באיחור של עשרים שנה, וזה לא שווה פחות".
השפה המזוהה עם האמנות שלך היא שפת הקומיקס. האם את תופשת את הקומיקס כתחנת תרבות?
"אני כמעט לא רואה מישהו שיכול לא להתייחס לזה. הקומיקס נמצא בכל מקום: בטלוויזיה, בשלטי חוצות, מעל מדף העיתונים. אי אפשר להתעלם מכך. אני לא קוראת קומיקס אדוקה. יש לי קומיקס צרפתי, בבלגי, ויפני, כך שאני אפילו לא מבינה מה כתוב שם. אבל גיבורי הקומיקס הם האייקונים של התרבות שלי. פוקה, פוקימון ומנגות למיניהן מתחברות לעולם הזה. בעיניי לא ניתן להתחסד ולהגיד שזו לא תרבות".
האם את רואה בעצמך אחת המייסדות של התחום הזה באמנות הישראלית?
"אני חושבת שהצלחתי להוציא את הקומיקס מן הפורמט הדל של הנייר המקופל, שמסתתרים בתוכו ריבועים קטנים וממוספרים. אני פרצתי את הגבולות. ייצרתי צינור שמעביר את התחום הזה הלאה. לקחתי את חוקי הקומיקס המוכרים ושברתי אותם לדברים שיתאימו לי, מה שבדרך כלל אנשים לא מרשים לעצמם. היכולת להמציא קיימת בי, והאמת היא שהרגשתי חסומה בתוך התחום של האיור, ולכן פרצתי".
את מזהה את החוט שמקשר בין העבודות שלך?
"מאז ומעולם אני מנסה לדבר על דברים אישיים, ולהכניס את עצמי לתוך העבודות. העבודות הן כמו חותמות קטנות של דברים שלי. היו תערוכות בהן הגדירו אותי כאמנית פוליטית, למשל עקב העבודה 'אינתיפאדה של סוכריות', שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין במסגרת 'דיוקן ראשון'. אני בהחלט לא מנותקת מן הסביבה, ואף מוצאת את עצמי מגיבה אליה, אך מעל לכל, הטריגרים המשמעותיים ביותר ליצירה שלי הם הדברים שקורים לי. אני חושבת שהעבודות הן כמו פרטים ביומנים אישיים שלי, כשתמיד ייצרתי לעצמי חומות הגנה. בתערוכה הנוכחית אני כמו פותחת חלון לראווה, ממש לתוך החדר האינטימי שלי".
ויש מסרים לילדים שלא "מורשים להיכנס לארמון"?
"אני מאוד קשורה לעולם של ילדים, וגם את הילדים שאני מלמדת איור וקומיקס, אני משתדלת לצייד ביכולת לזהות את המקומות שבהם הם חזקים, ולשכלל אותם. כל ילד צריך למצוא את הדרך להפוך למספר אחד בעיני עצמו. אני חושבת שלצאת מהקווים או לעשות דברים שאין להם משמעות, זה טוב".
ומה תאחלי לעצמך עכשיו, אחרי שאת כבר מלכה?
"למצוא סוף-סוף את המלך".
- "מלכת הכיתה" - הגלריה העירונית לאמנות, מרכז תרבות ע"ש סמילנסקי, רח' גולדין 2 רחובות. שעות פתיחה: א'-ה' 9:00-13:00, 16:00-20:00, ו' 9:00-13:00, נעילה: 25 ביוני.
לפנייה לכתב/ת 
