שני אריאל והבית השלישי

אני לומד בבית מדרש אחד עם אריאל ונגרובר, האיש שיזם את המחאה שחסמה אתמול את כבישי ישראל. בלימודנו המשותף הכרתי את אריאל, נועם הליכותיו, צניעותו ונימוסיו הטובים. אריאל נעצר בידי המשטרה יממה לפני שגל ההפגנות שיזם שטף את כבישי ישראל. הגל הזה הוא רמז קלוש לרעיונות המפעפעים היום בימין הישראלי. מחופי גוש קטיף עומד לעלות צונאמי אדיר של מחאה, העלול להטביע את כולנו.

שוחחתי עם אריאל בחודשים האחרונים. שמעתי אדם החרד להישרדותה של מדינת ישראל, לעתידה של ההתיישבות היהודית בארצנו. טענות רבות היו בפיו כלפי אריאל שרון. ונגרובר הוא פעיל בליכוד, וככזה, פעל לבחירת שרון לראשות הממשלה. "האם מותר למנהיג לשנות את עמדתו באופן מוחלט, להפר הבטחתו לבוחריו?", הטיח בי. "במידה מסוימת", ניסיתי לבלום את זעמו. "מה קורה כאשר מנהיג עושה כדבר הזה?", פנה אלי, כלחוקר מדעי המדינה. "פעולתו חוקית, אך הוא עלול לאבד את הלגיטימיות שלו, הציבור עשוי להתקומם". "אז נתקומם!" פסק ונגרובר בנחרצות. אמר ועשה.  

הנחישות שלו מזכירה את זו של אריאל אחר, אריאל שרון. לכל אורך דרכו ניכרה נחישות: במסלול הצבאי בלט כגאון טקטי. ביצע משימות שנחשבו בלתי אפשריות. כך גם בפעילותו הפוליטית. למעלה מעשרים שנה כיהן שרון בממשלות ישראל. פועלו העיקרי היה בניית ההתנחלויות ברחבי יהודה, שומרון וגוש קטיף. עוד כאלוף פיקוד הדרום דחף את הקמתה של נצרים, וכיו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות גיבש והוביל את מדיניות ההתנחלות בכל רחבי יש"ע. יותר מרבע מיליון המתיישבים בשטחים אלה הם עדות לנחישותו.

כעת נתקלת נחישותו של אריאל שרון בנחישותו של אריאל ונגרובר. אני נמנה על הרוצים להאמין כי מטרותיו של שרון טהורות, כי הביטוי שטבעו צבי הנדל ויוסי שריד, "עומק העקירה כעומק החקירה", אינו אמיתי. אני רוצה להאמין כי מסקנותיה של הפרקליטה לשעבר ושופטת העליון הנוכחית, עדנה ארבל, על מעשיו הפליליים - חסרות יסוד. כי החלטת היועץ המשפטי להעמיד לדין את בנו עמרי תתגלה כטעות מצערת. אני רוצה להאמין ששרון מנסה להרוס את שבנה בדור האחרון מתוך מניעים אלטרואיסטיים, כיוון שהוא משוכנע כי טובת עם ישראל דורשת זאת. אני בטוח שגם אריאל ונגרובר מאמין ששרון צדק בהקימו את היישובים. אריאל ונגרובר מייצג היום את מה ששרון ייצג ובנה עד אתמול. ושניהם נחושים, ושניהם בטוחים בצדקת דרכם.

הבעתי באוזני אריאל ונגרובר את חששי מהמחאה האזרחית, שעלולה להטביע אותנו. המסורת הדמוקרטית של מחאה אזרחית נגד פגיעה בזכויות האדם, נגד שלטון המתכחש להכרעת הבוחר, מהווה עבורו מקור השראה. ניסיתי להסב את תשומת לבו להיסטוריה שלנו, למחלוקות שהידרדרו למלחמות אזרחים בעת שהאויב צר על חומות ירושלים. "שרון הפר את אמון בוחריו פעמיים, גם בבחירות וגם במשאל מתפקדי הליכוד, הוא אחראי להידרדרות", הטיח בי. ואני ניסיתי, ללא הועיל, לטעון כי שאלת ה"מי התחיל" איננה חשובה, אל מול הסכנה הקיומית למשטר ולמדינת ישראל.

"אריאל" מופיע במקרא כביטוי לירושלים והמקדש. מדינת ישראל היא הבית השלישי שלנו, של כולנו. תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, וקידוש האמצעים להשגתה, הובילו לתוכנית ההתנגדות של אריאל ונגרובר, וקידוש האמצעים להשגתה. המשטרה והשב"כ לא יוכלו להגן על משטר דמוקרטי אשר בין מנהיגיו רבים מדי המוכנים "ללכת עד הסוף". אריאל שרון ואריאל ונגרובר נחושים הרבה יותר מדי. אסור ששניהם יובילו את העם היהודי ומדינת ישראל ביום הזה. עלינו להציל את הבית הלאומי, את אריאל השלישי ממלחמת אזרחים וחורבן.