נץ על גג העולם

ארה"ב שקועה עד צוואר במלחמה עקובה מדם, שגובה מדי יום קורבנות. לאף אחד לא ברור כיצד אפשר לסיים את התסבוכת הזו. כל ההערכות המוקדמות באשר לתכנון המלחמה קורסות בזו אחר זו, ודווקא בעיתוי הזה ממונה אדריכל המלחמה לנשיא הבנק העולמי.

אם חשבתם שאנחנו מתכוונים למלחמה בעיראק, טעיתם. השנה היא 1968. רוברט מקנמרה, שר ההגנה של ארה"ב, אדריכל מלחמת וייטנאם, ממונה לנשיא הבנק העולמי. מקנמרה עמד 13 שנים בראש הבנק, ולא אחת נמתחה עליו ביקורת על שהעדיף כנשיא הבנק לתת הלוואות וסיוע כלכלי לדיקטטורים שתמכו בארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, ולא למי שמבחינה אובייקטיבית נזקק לסיועו של הבנק. בימיו של מקנמרה, היה הבנק העולמי, לא אחת, זרוע של הממשל האמריקני שנועדה לסייע במאבק הבין-גושי.

37 שנים יחלפו עד שההיסטוריה תחזור על עצמה. כאז כן עתה, אדריכל מלחמה (עיראק) נשלח מן הפנטגון אל מגדל השן שברחוב פנסילבניה

1800 בוושינגטון, מטה הבנק העולמי. גם היום, לוט העתיד בערפל ולאף אחד לא ברור איך יוצאים מן התסבוכת בעיראק.

האיש שהשפיע על הנשיא יותר מכולם להיכנס להרפתקה העיראקית היה סגן שר ההגנה, פול וולפוביץ'. לא פלא, אפוא, שכאשר הודיע הנשיא בוש כי בכוונתו למנות את וולפוביץ' לנשיא הבנק העולמי, הזדעקו מתנגדי המלחמה. הם חששו שוולפוביץ', כמו מקנמרה, יהפוך את הבנק העולמי לזרוע הארוכה של הממשל וישתמש בו כדי לקדם את מדיניות הדמוקרטיזציה שהנשיא בוש מבקש להנחיל לעולם. אם זה יקרה, חוששים המתנגדים, ייפסק הסיוע שמעניק הבנק למדינות הנזקקות, ובמקומו תבוא תביעה לרפורמות שלטוניות, חופש וחירות, כתנאי למתן הלוואות.

שר הפיתוח הגרמני, היידמיאאר וויזורק-זל, מיהר להצהיר לנוכח כוונת בוש למנות את וולפוביץ', כי "ההתלהבות באירופה הישנה היא די מוגבלת". רבים באירופה חשו מבולבלים. ההודעה על המינוי באה לאחר הביקורים המוצלחים שערכו שרת החוץ קונדליסה רייס והנשיא בוש באירופה, שבהם הבטיחו לבני-שיחם לפתוח דף חדש של הידברות והתחשבות ב"אירופה הישנה".

האירופים יצאו משני הביקורים האלה בתחושה כי בוש של הקדנציה השנייה יהיה שונה. לא עוד "הקאובוי השולף", אלא מדינאי שקול, מתחשב ומתייעץ. והנה בא המינוי של וולפוביץ' - שהאירופים רואים בו את "נץ הניצים" בממשל - לבנק העולמי, ומינוי מעורר מחלוקת של נץ אחר, ג'ון בולטון (שהיה תת שר החוץ למניעת הפצת נשק גרעיני) לתפקיד השגריר באו"ם.

האירופים תמהו, האם בוש מבקש לפנות את השטח מניצים כדי לאפשר לקונדליסה רייס הפרגמטית לפתוח דף חדש ביחסים הדיפלומטיים בין אירופה לארה"ב ולכן בועט אותם החוצה ממסדרונות הממשל? או שאולי הוא שולח את אנשיו למוסדות האלה כדי שימשיכו את העבודה וישלימו את המשימה?

העולם זוכר לוולפוביץ' לא רק את המלחמה בעיראק, אלא גם שתי החלטות אחרות מעוררות מחלוקת. בראשית 2001 הייתה ארה"ב מעורבת בסכסוך עם סין סביב התנגשות בין מטוס קרב סיני למטוס ביון אמריקני. בעקבות התקרית, הורה וולפוביץ' להשמיד 600 אלף כומתות מתוצרת סין, ובהחלטתו כתב: "חיילי ארה"ב לא ילבשו כומתות מתוצרת סין או עם מרכיב סיני".

שנתיים אחר-כך הוא הפך לשנוי מחלוקת עוד יותר כשבשלהי 2003 חתם על מזכר שאינו מאפשר למדינות ולחברות ממדינות שלא תמכו בארה"ב במלחמה בעיראק, לקבל פרוייקטים ונתחים משיקום עיראק. וולפוביץ' היה

האיש שטעה בהערכה לגבי מה שיקרה בעיראק עם תום המלחמה, טעה בהערכת היקף הכוחות הנדרשים, בעלות המלחמה וכן בהנחה שהעיראקים ישמחו לקראת האמריקנים "משחרריהם".

עם המטען הכבד הזה יצא וולפוביץ', בחודש מרץ, למסע שכנוע של האירופים, בניסיון להוכיח להם כי חששותיהם מפניו אינם מוצדקים. הוא נסע לבריסל להיפגש עמם, והבהיר כי אין בכוונתו לכפות את האג'נדה של ארה"ב על הבנק העולמי.

"אני מאמין בכל מאודי במשימת הבנק, שהיא צמצום מימדי העוני בעולם. זוהי משימה מרתקת ונאצלת", אמר וולפוביץ' לבני שיחו. כאשר נשאל האם ישתמש בבנק לקדם את מדיניות הנשיא בוש להפיץ דמוקרטיה בעולם, השיב: "זה לא סוד שאני בעד הפצת דמוקרטיה, אבל אני סבור שיש את המסלול הפוליטי ואת המסלול הכלכלי, והם זורמים יחד ומחזקים זה את זה. כראש הבנק העולמי, ברור לי באיזה מסלול אהיה ממוקד. על הבנק לדבוק במשימתו לצמצום העוני. זוהי תרומה אדירה לקידמה הכללית. הארגון הזה ממלא תפקיד חשוב במלחמה באיידס באפריקה, ולא נכון לשנות זאת בשל אופי המשטרים באפריקה".

קודם שיצא וולפוביץ' לבריסל, היו באירופה מי שהשתעשעו ברעיון כי יהיו מדינות שיתנגדו למינוי. נשיא הבנק העולמי נבחר על-ידי גוף המונה את 24 הדירקטורים האקזקוטיביים של הבנק. בגוף זה, מחולקות זכויות ההצבעה כך שלארה"ב מוקצים 16%, ליפן 8% ורק אחר-כך בא תורן של מדינות אירופה, כשלגרמניה 4.5% ולצרפת 4.3%. המסורת היא שנשיא הבנק הוא תמיד אמריקני, וראש קרן המטבע הבינלאומית (גוף-אח לבנק) הוא תמיד אירופאי. אין תקדים לכך שמועמדו של נשיא ארה"ב אינו נבחר לתפקיד.

לפני כמה שנים, בצעד חסר תקדים, טירפד הנשיא ביל קלינטון את מועמדותו של קאיו קוץ' ווסר (סגן שר האוצר הגרמני) לראש קרן המטבע, ובמקומו מונה בסופו של דבר הורסט קוהלר (שמאז מונה לנשיא גרמניה). לכן, היו מי שסברו כי תיתכן לפחות הצבעת מחאה, אלא שגם זו לא הגיעה. גרמניה הייתה הראשונה מבין מדינות אירופה לתמוך במינויו של וולפוביץ', ואחריה מיהרו ליישר קו כל יתר המדינות. "לא עשינו זאת בהתלהבות יתירה", תירצו האירופים, "אבל לא עלה שום שם של מועמד אחר וגם לא חיפשנו מאבק עם הנשיא בוש סביב העניין".

בהודעה של שמונת הדירקטורים האירופים של הבנק, שנמסרה ב-30 במרץ, נאמר שוולפוביץ' שיכנע אותם מעל לכל ספק במסירותו למשימת הבנק, שהיא מלחמה בעוני העולמי, וכי הוא "התחייב בפנינו כי לא יסיר את הפוקוס של הבנק ממדינות אפריקה ומנצרכים אחרים". הודעה דומה הוציאו נציגי 108 המדינות המתפתחות החברות בבנק.

כמה שעות מאוחר יותר כבר נועדו ראשי הבנק לישיבה מיוחדת, כשעל הפרק החשש כי מינויו של וולפוביץ', 61, לנשיא ה-10 של הבנק, יהפוך את הבנק למטרה נוחה לביצוע פיגועי טרור. על השולחן הונחה תוכנית אבטחה חדשה, שנועדה לתת יותר הגנה לבנק, למוסדותיו ולעובדיו ברחבי העולם.

למרבה האירוניה, בחירתו של וולפוביץ' לתפקיד נעשתה בדיוק ביום שבו קיבל הנשיא בוש לידיו את מימצאי ועדת הבדיקה, שאותה מינה לחקור את מחדלי המודיעין האמריקני בעניין הנשק להשמדה המונית - שלא נמצא אצל סדאם חוסיין. הוועדה מצאה כשל שיטתי של המודיעין האמריקאי, שהתבסס על הערכות ולא על עובדות. הערכות מבית מדרשו של פול וולפוביץ'.

כדי להבין מדוע מינויו של וולפוביץ' עורר כל-כך הרבה סימני שאלה בעולם, צריך לחזור להיסטוריה שלו.

וולפוביץ' מוגדר כאחד מאבות הניאו-קונסרבטיביות האמריקאית; "הניו-קונס", השמרנים החדשים, כפי שמכנים אותם. ראשיתה של תפיסה מדינית זו עם תום המלחמה הקרה. פול וולפוביץ', אז איש משרד החוץ האמריקאי ומקורב לנשיא רונאלד רייגן, יחד עם סקוטר ליבי (כיום ראש לשכתו של סגן הנשיא דיק צ'ייני), מנסחים את התורה החדשה שנועדה לשמר את ההגמוניה של ארה"ב בעולם שאחרי המלחמה הקרה.

התפיסה גורסת, בניגוד לתפיסת הגלובליזציה החופשית של קלינטון, שעל ארה"ב להשתמש בכוחה כדי לנטרל באופן חד-צדדי משטרים בעולם שהם אנטי אמריקאיים. על ארה"ב ליצור "הגמוניה נדיבה". כדי להשיג מטרה זו, יש לקדם עקרונות של חופש ודמוקרטיה בכל מקום בעולם, כמו גם ערכים אמריקאיים אחרים.

את החשבון שלו עם סדאם חוסיין ועיראק החל וולפוביץ' עוד בסוף שנות ה-70'. ככותב ניירות מדיניות במשרד החוץ האמריקאי, הוא התריע כבר בשנת 1979 על כך שסדאם מתכוון לפלוש לכוויית. כשהשמיע את הערכתו באוזני שר החוץ דאז, הרולד בראון, הורה זה להרחיקו ממעגל היועצים הקרובים.

בימיו של הנשיא רייגן הייתה לוולפוביץ' עדנה, לאחר שמילא שורה של תפקידים מרכזיים במחלקת המדינה ומונה לשגריר במדינה המוסלמית הגדולה בעולם, אינדונזיה. בתפקידו כשגריר, פעל רבות לקידום הדמוקרטיה במדינה זו. כשנבחר בוש האב לנשיא, מונה וולפוביץ' לתת שר ההגנה לענייני מדיניות ושימש כיד ימינו של שר ההגנה דאז, סגן הנשיא היום, דיק צ'ייני.

בימי מלחמת המפרץ הראשונה, היה זה וולפוביץ' שלחץ על ישראל שלא להגיב על ירי טילי הסקאד. ב-1992, כשהוא מאוכזב מאי סילוקו של סדאם אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, חיבר מסמך שבו הסביר כי ארה"ב צריכה באופן אקטיבי להרתיע מדינות מלשאוף לתפקיד אזורי או גלובאלי נרחב. לפיכך יש למנוע באופן אקטיבי ממדינות להצטייד בנשק להשמדה המונית. התפישה הזו קנתה לה אחיזה מייד אחרי ה-11 בספטמבר, כשהפכה למדיניות הרשמית של הנשיא בוש.

אין ספק שאם המלחמה בעיראק לא הייתה מסתבכת כפי שהסתבכה, הרי שבוש בהשפעת צ'ייני, וולפוביץ' ושאר חברי הניו-קונס היה ממשיך לאיראן, צפון קוריאה ואפילו לסוריה. זו הייתה הכוונה המקורית, שהמציאות שינתה.

בסוף השבוע שלאחר התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, כינס הנשיא בוש את בכירי הממשל לישיבת חירום בקמפ דיוויד. באותה ישיבה קרא וולפוביץ' לבוש לדלג על אפגניסטאן וללכת ישר על עיראק וסדאם חוסיין. וולפוביץ'' טען לחוט שני העובר בין אל קאעידה, סדאם חוסיין ונשק להשמדה המונית (חוט שני שהתברר כי אין לו אחיזה במציאות). בישיבה בקמפ דיוויד וולפוביץ' היה נחרץ, ושלא כדרכו המנומסת - התפרץ לדבריו של הבוס שלו, שר ההגנה דונאלד ראמספלד, כדי לשכנע את בוש לתקוף את סדאם.

שר החוץ, קולין פאוול, ויו"ר המטות המשולבים (הרמטכ"ל האמריקני), יו שלטון, נותרו המומים מדבריו של וולפוביץ' שדרש לפגוע בסדאם. בתום הישיבה החליט בוש לדחות את דעתו של וולפוביץ' וללכת על קאבול ולא על בגדאד.

כולם סברו שוולפוביץ' הובס, אבל אז הגיע נאום הנשיא על "ציר הרשע" - עיראק, איראן וצפון קוריאה. הנאום הזה נישא בפני שני בתי הקונגרס, והיווה את יריית הפתיחה של המערכה נגד עיראק. "ציר הרשע" הוכיח לעולם כי תפיסתו של וולפוביץ' ניצחה. מאז, מחשבותיו של וולפוביץ' נשזרו בנאומי הנשיא. כשבוש אומר: "ארה"ב לא תאפשר למשטרים המסוכנים של העולם לאיים עלינו עם כלי נשק הרסניים", זה וולפוביץ' שמדבר מגרונו של הנשיא; כשבוש קורא לרפורמות וליותר חופש בעולם הערבי, זה שוב קולו של וולפוביץ'.

בעניין ישראל, וולפוביץ' - יהודי חילוני, שאחותו מתגוררת בירושלים ואביו לימד בשנות ה-50' בטכניון - סבור ששלום הוא אינטרס חיוני של המדינה. הוא סבור שהבאת דמוקרטיזציה למזרח-התיכון תסייע להשגת המטרה הזו. וולפוביץ' מאמין בחשיבות ההדדית שיש הן לארה"ב והן לישראל להיותן בנות ברית. הוא מאמין בפתרון של שתי מדינות, ואינו מתכחש לסבל שגורמת ישראל לפלשתינים. ב-2002, במפגן סולידריות עם ישראל, שהתקיים מול הקונגרס בוושינגטון כשברקע מהדהדים פיגועי ההתאבדות, אמר וולפוביץ': "ישראלים אינם הקורבנות היחידים של אלימות במזרח-התיכון. פלשתינים חפים מפשע סובלים ומתים במספרים גדולים". דבריו התקבלו בקריאות בוז.

גם כשמונה לנשיא הבנק העולמי לא נשמעו צהלות שימחה לנוכח בחירתו לנשיא העשירי של הבנק העולמי. חתן פרס נובל לכלכלה ובעבר הכלכלן הראשי של הבנק, ג'וזף סטיגליץ', אמר: "בחירת הגנרל הנכון במלחמה נגד העוני לא תבטיח ניצחון, אבל בחירת הגנרל הלא נכון, לבטח תגדיל את סיכויי הכישלון".

הכלכלן הנודע ג'פרי זקס מאוניברסיטת קולומביה הוסיף: "לא היית בוחר במר וולפוביץ' להיות מנתח ראשי, שזו מישרה לרופא, או לתובע כללי, שזו משרה לעו"ד, וזוהי הסיבה שאין לבחור בו לנשיא הבנק. הוא נעדר את הידע הכלכלי הדרוש לעמוד בראש הגוף החשוב הזה".

לטענות הללו השיב אלאן מלצר, לשעבר בכיר בבנק: "אנחנו לא צריכים איש של פיתוח כלכלי; כאלה יש בבנק לרוב. מה שהבנק זקוק לו הוא מיקוד: כמה ילדים יחוסנו בשנה נגד חצבת? מה עשינו כדי להביא מים לכפרים נידחים? ואת הדברים האלה מסוגל וולפוביץ' לעשות היטב". קנת אדלמן, שהיה בכיר בממשל רייגן, אומר: "וולפוביץ' הוא בחירה מושלמת. הוא יביא פילוסופיה שונה משל קודמיו לבנק העולמי, שתאפשר העברת יותר כסף לגורמים פרטיים מאשר לממשלות. ממשלות סוציאליסטיות אולי לא יאהבו אותו, אבל צריך לזכור שהממשלות האלה גם לא ידועות ביכולתן לשפר מצב כלכלי".

ומה אומר וולפוביץ' עצמו? "אינני איש של מהפכות. אני מגיע לבנק כדי להיות קשוב למיגוון דעות. בתפקידי החדש, בכוונתי להיות משרת ציבור בינלאומי".

כשייכנס לתפקידו באחד ביוני, יבחן וולפוביץ' שוב את משימת הגוף שעליו הופקד - גוף שהוקם ב-1944 כדי לטפל בשיקום אחרי מלחמת העולם השנייה, ושהמנדט שלו מוגדר באופן הבא: "הבנק מסייע לממשלות במדינות מתפתחות להקטין את העוני, באמצעות אספקת מקורות כלכליים וסיוע טכני לו הן נדרשות במיגוון רחב של פרוייקטים כגון בניית בתי-ספר, כבישים, מים, וביצוע רפורמות בשירותים הציבוריים".

וולפוביץ' - על-פי לא מעט הערכות, ולמרות שכרגע הוא מכחיש זאת - יתמקד, בסופו של דבר, בסיפא של הגדרת המשימה, כלומר בנושא הרפורמות. הוא ישאף ליתר שקיפות ופחות שחיתות במדינות שמקבלות את הלוואות הבנק. אחרי הכל, הבנק העולמי מלווה בכל שנה מאות מיליונים למדינות מושחתות באפריקה, כשעיקר הכסף לא מגיע לכיסי העניים אלא עושה את דרכו לכיסם של השליטים. בינתיים, עד שייכנס לתפקיד, מוכן וולפוביץ' לומר כי לא יטה מקורות ממדינות אפריקה למקומות אחרים, וימשיך במאבקו של הבנק במחלות דוגמת איידס.

"כשזה מגיע לצמצום מימדי העוני, זו איננה שאלה של מדיניות-חוץ אמריקנית, מדיניות בריטית או מדיניות דרום אפריקנית. צמצום מימדי העוני הוא מטרה מאחדת לכולם, ואני מאמין בכך בכל ליבי", אמר וולפוביץ' מייד לאחר אישור מינויו לתפקיד. "הנושאים שבהם אתמקד הם סחר בינלאומי, סובסידיות והשקעות של המגזר הפרטי". עם זאת, הוא מזכיר ללא הרף את הסיור שערך באינדונזיה ובסרי לנקה לאחר אסון הצונאמי, ומציין את הרושם העז שעשו עליו מראות ההרס והמוות שם.

הסיור הזה אמור לסייע לוולפוביץ' להטמיע חלק מהאתגרים שעומדים בפני הבנק העולמי ודורשים את התייחסותו, כמו למשל: 2.7 מיליארד אנשים בעולם מתקיימים מפחות משני דולר ליום; רבע מהחיים במדינות העניות סובלים מתת-תזונה; למיליארד אנשים אין מקור מים שאינו מזוהם; 10 מיליון ילדים מתים בכל שנה במדינות המתפתחות; אחת מכל 16 נשים באפריקה מתה בלידה או במהלך ההריון. וזוהי רק רשימה חלקית.

אם יוכיח רצון, ימצא וולפוביץ' דווקא בארגון האו"ם שותף נאמן לדרך ויחד יוכלו לגבש "תוכנית מארשל" לאפריקה (תוכנית בהיקף נרחב שהביאה לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה), כי הרי ככלות הכל וולפוביץ' יישב על קופה שמנה שמלווה בכל שנה 20 מיליארד דולר למדינות נזקקות בעולם. האתגר הגדול הוא, איך משתמשים בכסף הזה נכון כדי שבמקום סכרים, גשרים וכבישים מהירים שאינם מובילים לשום מקום, הוא יגיע למיליארדי הרעבים שבאמת זקוקים לסיועו הנדיב של הבנק העולמי. 

פול וולפוביץ' - תעודת זהות

גיל: 61.

השכלה

• תואר ראשון במתמטיקה וכימיה מאוניברסיטת קורנל, 1965.
• דוקטורט במדע המדינה מאוניברסיטת שיקאגו.
  

תפקידים

• 2005-2001 סגן שר ההגנה של ארה"ב.
• 2001-1994 דיקאן ביה"ס ללימודים בינלאומיים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
• 1993-1989 תת שר ההגנה לענייני מדיניות, בימי בוש האב. יד ימינו של צ'ייני. מקברניטי מלחמת עיראק הראשונה.
• 1989-1986 שגריר באינדונזיה.
• 1986-1982 עוזר שר החוץ לענייני אסיה.
• לפני כן - באגף תכנון מדיניות במשרד החוץ, בוועדות לפירוק והגבלת נשק אסטרטגי, ומרצה באוניברסיטת ייל.