שתף קטע נבחר

זרעי האהבה

בימים בהם המלודיות איבדו מכוחן, חוזרת "טירס פור פירס" ומוכיחה שאפשר גם אחרת: אחרי 15 שנה מוציאה הלהקה המצליחה משנות השמונים אלבום קאמבק, והוא אפילו מצוין

קשה להגיד שהעולם חיכה בציפייה לקאמבק של "טירס פור פירס", הצמד שהיה כה פופולרי בשנות השמונים והתפוגג בניינטיז לתהום הנשייה, מבלי שהשאיר אחריו חותם של ממש. שלושה-ארבעה להיטים של הצמד שרדו את הפלייליסטים, אבל לא הרבה יותר מזה. בקריירת הסולו של רולאנד אורזבל וקורט סמית' אף אחד כבר לא התעניין. גם פרויקט האיחוד מחודש שנולד לפני כשנתיים, שנים אחדות אחרי שהצמד פתר את הסכסוך המתמשך ביניהם, לא עורר יותר מדי גלים.

 

בצל הציפיות הנמוכות מצליח האלבום Everybody loves a happy ending להפתיע לטובה. זה לא אלבום מופת, או כזה שישנה משהו מהותי בסצינת המוזיקה - אבל הוא כולל מבחר מרשים של שירים נאים ביותר, ומגלה שהכשרון העצום של השניים למלודיות ועיבודים לא הלך לאיבוד.

 

תחילת הדרך של הצמד היתה בתקופת הגל החדש של תחילת האייטיז. עם להיטי ענק כמו Mad world ו-Change הם הפכו לאחד ההרכבים הבולטים בבריטניה, וייצגו היטב את העידן האלקטרוני החדש המשלב מלנכוליה. אלבומם הראשון The Hurting היה ונשאר אחד מהתוצרים המייציגים והמוצלחים ביותר של תקופת הסינת'-פופ. באלבום השני Songs From The Big Chair שיצא ב-85' התרחק הצמד מהצליל האלקטרוני והפך לרוקיסטי יותר, עם נגיעות של מוזיקת נשמה ופסיכדליה. התוצאה היתה שני להיטי ענק (שבניגוד ללהיטי האלבום הראשון לא ממש שרדו את שיני הזמן): Shout ו-Everybody Wants To Rule the world, לצד הצלחה מסחרית ניכרת, הפעם גם בארה"ב. 

 

ההצלחה המסחרית קצת סחררה את ראשי הצמד ואת הבוסים שלהם. אלבומם הבא זכה להשקעה כספית ניכרת וציפיות אדירות נתלו בו. הוא יצא ב-89' והניב להיט אחד ענק - Sowing The Seeds Of Love, שיר שהצליח באופן חסר תקדים לדחוס לתוכו פחות או יותר את כל הקריירה של הביטלס, אבל המבקרים כבר התאכזבו מהאיכות. האלבום זכה להצלחה נאה יחסית, בעיקר בארה"ב, אולם באותו שלב היחסים בין הצמד הפכו למתוחים, ומריבות האגו הביאו לפירוק החבילה.

 

אורזבל וסמית הוציאו במשך השנים שחלפו אלבומי סולו, כשאורזבל שומר על שם הצמד למורת רוחו של חברו. ההתעניינות הציבורית בהם הלכה ופחתה, כשהסגנון המיושן יחסית שלהם הולך ומאבד מקסמו בצל עידן הגראנג' וההאוס.

 

ב-2003 השלימו הצמד וחזרו להקלטות ולהופעות. בינתיים לא נראה שהם עומדים לכבוש מחדש את העולם או להשתלט על מצעדי הפזמונים, אבל זה לא אמור למנוע ממעריציהם הוותיקים ומסתם חובבי מוזיקה טובה, כזו שלא בהכרח חייבת להיות מעודכנת, להנות מהאלבום החדש והמקסים הזה.

 

עדינות, רגישות וקסם אישי

 

משהו ביכולת הקולית של הצמד נשחק עם השנים ולא תמצאו פה את העוצמות שאפיינו אותם בעבר, אבל העדינות, הרגישות והקסם האישי שלהם מחפים על החולשה הזו בהצלחה. הידע המוזיקלי של השניים עצום והם עושים בו שימוש נרחב. כהרגלם, כמו בשיר הנושא שפותח את האלבום, הם מגזימים בציטוטים מלהקות העבר שכה השפיעו עליהם (הביטלס, הביטלס והביטלס), אבל בסופו של דבר - אי אפשר שלא להיענות לקסמים שהם מפעילים על המאזין.

 

12 השירים באלבום שומרים על רמה אחידה וגבוהה, ונעים בין קצב פופי קליל וחביב ברוח הסיקסטיז לבין קטעים רוקיים יותר. הצד האלקטרוני שאיפיין את הלהקה בראשית דרכה פחות דומיננטי באלבום, וחבל. דוקא ברגעים המעטים שבהם הוא מבליח, מצליחים חברי הצמד לחרוג מהמשבצת הקבועה שלהם, ולייצר שירים עם נוכחות משמעותית יותר וחותם אישי מובהק.

 

בשנים האחרונות נדמה שהמלודיה איבדה מחשיבותה בעולם הרוק והפופ לטובת הפקות מתוכנתות ומסונתזות. "טירס פור פירס" מוכיחים באלבום הזה שאפשר לשלב בין השניים בהצלחה. שובם לבמה, גם אם לא למרכזה, הוא מבורך, ויש לקוות כי יימשך גם בשנים הקרובות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת האלבום
החדש של "טירס פור פירס". שיבה מבורכת
עטיפת האלבום
לאתר ההטבות
מומלצים