עישון: למה כל-כך קשה להיגמל ואיך בכל זאת נצליח
רבע מהישראלים צורכים סיגריות, למרות כל האזהרות. 90 אחוז מהנגמלים חוזרים בסופו של דבר לעשן. בשוק יש תכשירים רבים המיועדים לסייע למבקשים להיגמל, אבל מתברר שגם כאשר פותרים את הקושי הפיזיולוגי של הפרידה מהניקוטין – עדיין הצורך הפסיכולוגי לעשן נשאר. מדריך לנגמל-שבדרך
אנחנו שולפים אותן אחרי שיחה מכעיסה עם הבוס במקום העבודה, אחרי ארוחה דשנה, בסופו של מעשה אהבה. אנחנו שולפים אותן אגב שיחת טלפון עם חברה, במהלך משחק כדורגל מותח, תוך כדי שתיית קפה בבית, במשרד או בבית-קפה. ואם אפשר, גם כדי להתרכז בעבודה.
שנים עד שניתן יהיה לרכוש אותן בבתי-המרקחת ולהיגמל בעזרתן כמעט בן-רגע.
אנחנו יודעים, נרצה או לא, אילו מחלות הן עלולות לגרום, יודעים כמה הן מזיקות לעור הפנים, איזו דוגמה רעה אנחנו נותנים לילדינו. ובכל זאת, אנחנו שולפים את הסיגריות בכל הזדמנות כמעט, מייחסים להן תכונות של הרגעה ומרגישים לא פעם כאילו חיינו לא יהיו חיים בלעדיהן. במקביל, אנחנו חולמים כל הזמן להיפטר מההרגל המגונה הזה.
בסוף-השבוע האחרון שוב שמענו על פריצת דרך אפשרית בתחום הגמילה מעישון: מדענים אמריקנים הודיעו כי הם קרובים מאי-פעם לייצור זריקות חיסון נגד ניקוטין.
במשך חצי שנה קיבלו 300 מעשנים כבדים זריקות של החיסון החדש, המאיץ ייצור נוגדנים בדם. הנוגדנים האלה, הסבירו החוקרים, נדבקים לניקוטין ה"מטייל" בזרם הדם בדרכו למוח, מרחיבים את חלקיקיו ומונעים ממנו את אפשרות החדירה למוח. בהיעדר ניקוטין במוח, המגרה את התשוקה לעשן, מנוטרל החשק העז לסיגריה נוספת.
מפחיתים את הניקוטין בהדרגה
תוצאות המחקר, שייחשפו בקרוב, עשויות להביא להחלפת תחליפי הניקוטין למיניהם במתן החיסון. הבעיה: גם אם תוצאות המחקר אכן יהיו מוצלחות, ומינהל המזון והתרופות האמריקני יאשר את הזריקות, יעברו לפחות חמש
טיפים לגמילה
הדרך לחיים ללא סיגריות
"שירותי בריאות כללית" מציעים בימים אלה, לקראת היום ללא עישון שיצוין ב-31.5, הטבה מיוחדת – "נגמלת – לא שילמת" – החזר כספי מלא לנגמלים המשתתפים בסדנאות הגמילה מעישון המיועדות לחברי כל קופות החולים. מדריכי הסדנאות מציעים כמה טיפים לגמילה מעישון
עכשיו, אחרי שאולי רווח לאלה מביניכם המעשנים ורוצים להפסיק, אבל בינתיים "מרוויחים זמן" בציפייה לפטנט האולטימטיבי, נזכיר כי זריקות החיסון המבטיחות הללו הן אמנם דבר חדש, אך ממש לא הראשון בשוק הגמילה מעישון. כמו בתחומים אחרים, כמו דיאטות, ככל שמתרבות שיטות הגמילה והבטחות המשווקים, כך גדל ההיצע למי שבכל זאת, על אף שלל האזהרות והאיומים, מתפתים לחטא האוראלי.
על מדפי בתי-המרקחת ניתן למצוא בשנים תרופה האחרונות מדבקות, מסטיקים, משאפים ואפילו תרופה לסיוע בגמילה מעישון. מספר הרוקח הירושלמי אבי רז, בעצמו מעשן כבד בעבר: "שתי הבעיות העיקריות של העישון הן הצד הפיזיולוגי והצד ההתנהגותי.
"כדי לעזור לצד הפיזיולוגי המציאו את המסטיקים והמדבקות. בשבוע הראשון מדביקים מדי יום מדבקה המכילה 21 מ"ג ניקוטין, בשבוע השני יורדים למינון של 14 מ"ג, וכך הלאה. הגוף מתאים את עצמו לירידה ההדרגתית בכמות הניקוטין.
"הרעיון שעומד בבסיס המסטיקים המכילים ניקוטין במינון משתנה דומה. ככל שלועסים יותר מסטיקים כאלה, כך מעשנים פחות סיגריות, עד להפסקת העישון המיוחלת. משאפי הניקוטין מציעים גם הם הפחתה מדורגת של צריכת הסיגריות, תוך היעזרות בכמות הניקוטין המוגבלת המגיעה למוח באמצעות השאיפה.
"המדבקות, בעיניי, הן הדרך הנקייה והפשוטה להפסקת העישון, אם כי הניסיון מלמד שרבים מעדיפים את המסטיקים, בשל היותם מתוקים".
הבעיה האמיתית: התנהגותית
בתחום ההתנהגותי, אומר רז, עשויה לסייע למכורים לעשן הסיגריות התרופה "זייבן". "מדובר בתכשיר, שאמור להקל על הנגמל את התחושות הפיזיולוגיות הקשות, האופייניות לשלב הגמילה. מטופלים מספרים כי יש לתרופה השפעה טובה על המוראל וכי תקופת הגמילה נעשית פשוט נוחה יותר".
צריכת ה"זייבן" מותנית במרשם רופא, וכדאי לדעת כי קופות החולים משתתפות באופן חלקי במימון רכישתה, כ-400 שקל לחפיסת כדורים המיועדת לחודש ימים.
בעבר, מספר רז, השתמשו לצורך גמילה בתמיסת כסף, שצריך היה לגרגר, אשר הבטיחה בחילות והקאות עם הצתת הסיגריה הראשונה אחרי השימוש בה. כמו פתרונות אכזריים-משהו אחרים, גם היא נעלמה מן המדפים בשנים האחרונות.
אלא שהתלות הפיזית בניקוטין, המגיע תוך שניות מעשן הסיגריה המסתלסל למוח, אינה כל הסיפור. שוש גן-נוי, מהמחלקה לחינוך וקידום הבריאות ב"שירותי בריאות כללית", העוסקת שנים בהנחיית סדנאות גמילה מעישון, מסבירה: "ניקוטין הוא סם ממכר והתלות בו היא פיזיולוגית. מנגנון ההתמכרות הוא כזה, שכאשר מתחילים לעשן נוצרים רצפטורים מיוחדים לניקוטין. וכשהוא חסר – רוצים עוד ועוד ממנו.
"על כך אפשר לנסות להתגבר בעזרת תחליפי הניקוטין השונים, המהווים בלי ספק אמצעי חשוב בתהליך הפסקת העישון. אבל הבעיה האמיתית היא במרכיב ההתנהגותי, הפסיכולוגי. אנשים לא תופסים שהסיגריה לא פותרת את הבעיה, תהא אשר תהא, והיא רק נותנת תחושת הקלה רגעית.
"הקושי נובע מזה שהפרסום ואמצעי השיווק האגרסיביים מצליחים לגרום לכך שהחזקת סיגריה ביד בקרב כוכבי קולנוע וטלוויזיה נתפסת, בעיקר אצל צעירים, כסמל להצלחה. נערות, לדוגמה, חושבות שאם יעשנו, יאכלו פחות ולא ישמינו, מה שאינו נכון על-פי מחקרים".
נערות מעשנות יותר
בשנים האחרונות, מספרת גן-נוי, חלה ירידה מתמשכת במספר המעשנים בארץ. 24 אחוז מאיתנו מעשנים היום לעומת כ-27 אחוז בשנות ה-90 ויותר מ-40 אחוז בשנות ה-70.
ב-85 אחוז מהמקרים, לדבריה, התחלת העישון נעשית בגיל צעיר מ-18 שנים, עם עלייה של כשליש במהלך השירות הצבאי. נערים מעשנים פחות בשנים האחרונות. נערות, באופן מפתיע אולי, מעשנות יותר.
גן-נוי מצהירה שהיא רוצה להישאר אופטימית ולקוות שיבוא יום והמנהג הזה יעבור מן העולם. אך עדיין, היא מודה, ההצלחות קטנות ביחס לשלל הנזקים המיוחסים לעישון והידועים כיום בכל בית כמעט.
גן-נוי: "קשה להסביר איך זה שכולנו יודעים שעישון מהווה גורם סיכון לסרטן, למחלות לב, לאירועים מוחיים וכו', אבל עדיין רבים מאיתנו מעשנים. לצערי יש עדיין הבחנה בין ידע, עמדות והתנהגות. מנגנוני ההגנה בנוסח 'לי זה לא יקרה' או 'אני אפסיק בקלות כשאחליט', עובדים גם בקרב מי שמאוד מודעים לסכנות.
"חשוב לזכור שגם חמש סיגריות ביום מעלות את הסיכון ללקות במחלות-לב, וכי הסיכון שילדים שהוריהם עישנו יהפכו לבוגרים מעשנים גבוה יותר מהסיכון שילדי מי שאינם מעשנים יעשנו בבגרותם. מבחינה מסוימת העישון הוא כמו רולטה רוסית: אנחנו לא יודעים מספיק על הגורמים הנלווים לעישון שיגרמו לאדם מסוים לחלות בסרטן ריאות ולאחר לא".
הסיגריות 'מנהלות' את המעשן
כדי להצליח בגמילה מסיגריות, מאמינה גן-נוי, יש צורך ברצון ממשי של המעשן עצמו להיגמל, בהתאמת שיטת הגמילה לאופיו ולאורח חייו ובתמיכה בשלב הלמידה של חיים בלי סיגריות. וכשמדובר בסיגריות, גם הצלחות קטנות נחשבות משמעותיות.
גן-נוי: "30 אחוזי הצלחה כעבור שנה זה המון, משום שרבים רבים, עד 90 אחוז מהמנסים להיגמל, חוזרים לעשן תוך איזשהו זמן. הנטייה לחזור להרגל המגונה הזה גדולה יותר בקרב מי שעשו את זה לבד, בשיטת ה'זבנג וגמרנו', אבל יש בהחלט גם כאלה שבחרו בדרך הזאת והצליחו".
צחי רונן, פסיכולוג ארגוני, מציע סדנת גמילה חד-פעמית, שבמהלכה הוא עובד עם מטופליו על שינוי דפוסי התחושה ברמה הלא-מודעת. כמעשן לשעבר הוא טוען כי המעשנים שבינינו הם סוג של תינוקות שנשבו, שהטמיעו מעבר למשוער את "השקר האולטימטיבי" לפיו "סיגריות זה טוב".
רונן: "אני מראה למעשנים שמגיעים אליי את הלופ שבתוכו הם חיים, את פיצול האישיות בין האני האמיתי שלהם, זה שאינו מעשן, לבין ה'אני' המעשן, ומנתח איתם את האינטראקציה בין שתי הישויות הנפרדות הללו.
"בשיחה של שש שעות הם מגלים כי נדמה להם שהם שולטים במצב, בעוד שלמעשה הם נשלטים בידי הלא-מודע שלהם. הם למדו להאמין בשקר המוחלט, שסיגריות זה טוב, מה שמוביל אותם לחשוב שהם רוצים סיגריה. אבל זה מתחבר לידיעה המודעת, הרציונלית, שסיגריות זה רע, כמו שכל הזמן מפמפמים לנו, והידיעה הזו מתפרשת בלא-מודע כ'אני רע'. עם התחושה הזאת קשה לחיות, ולכן הם לוקחים עוד סיגריה, בתחושה שזה הפיצוי על הרע.
"בעיניי, שיטות ההפחדה גורמות למטופלים לעשן יותר. אני עוזר לאנשים להתרגל לרעיון וגורם להם לרצות להפסיק, מעצמם. במצב הזה של פתיחות רגשית אפשר למחוק את השקר ולהיגמל. באמת, ולתמיד".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
