רובי היקר
אתה מוכן להיות השטיח של עוזי כהן, ואחת לשנה, באור הזרקורים של יום העצמאות, אתה בא לבכות?
לרובי ריבלין שלום רב, שנינו מאותו הכפר ומכירים אחד את השני לא מאתמול. בית הגידול היה משותף לשנינו. אתה ואני מצטטים מכתבי ז'בוטינסקי, כאשר חברי כנסת מהליכוד רק יודעים שזה שמו של רחוב. כמו כל עם ישראל שמעתי גם אני את קינתך בטקס הדלקת המשואות. נהי ובכי שכזה לא שמענו מזמן. לעזאזל, כמו כל בית"רי ותיק אתה יודע לדבר: המילים, המנגינה – תענוג לאוזניים. גדולי הנואמים של עם ישראל יצאו מהמחנה שאתה שייך לו – והאמן לי, רובי יקירי, אין לך במה להתבייש. בדיבורים תמיד היית חזק, עכשיו רובי, הגיע הזמן שתעשה משהו.
אתה מקונן על יישובי גוש קטיף וצפון השומרון וחושש מפני אסון. ייתכן שכך הוא, אבל, אני אומר לך: זה לא הפינוי. אף צבא ערבי לא יכול היום לנו. זה אנחנו, זו התנועה שאתה מייצג, זו השחיתות שאתה נותן לה יד בעקיפין – זה מה שיהרוס ויחריב אותנו.
רוצה דוגמה? לידך בטקס הדלקת המשואות השתתף יחיאל קדישאי. מה חשבת עליו כאשר קרא את הדברים "לתפארת מדינת ישראל"? הנה איש התנועה הלאומית, שהקדיש את כל חייו לתנועה ולציבור, וגם כאשר הגיע למקום שבו אפשר לעשות הכל, גם לביתו וגם לכיסו, לא עשה דבר וחצי דבר אלא למען שולחיו. יחיאל גר עד היום בדירה קטנה, בשדרות בן-ציון בתל-אביב, חי מפנסיה קטנה עם "במבי" אשתו. לעבודתו בלשכת ראש הממשלה, מנחם בגין, בירושלים נסע באוטובוס או במונית עם עובדים נוספים, תמיד הוציא מכיסו ומכספו הפרטי כדי לתת צדקה לכל מיני "נודניקים". זה האיש. זה יחיאל קדישאי שאתה, רובי, ואני מכירים. מה חשבת כאשר הדליק משואה?
אומר לך על מה היית צריך לחשוב: על הדרך הארוכה שעשתה התנועה שאתה מייצג מהדאגה לפרט, לאיש הקטן (חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, אתה זוכר?) ועד לחבר מרכז הליכוד היום, שגובה 1,500 דולר עבור ארגון פגישה עם אחד משרי הליכוד.
איזה נס קרה לעם ישראל: אילו אותו חבר מרכז היה גולש באינטרנט, כמו בפרשת דודי אפל וגלעד שרון, יכול היה להרוויח גם רבע מיליון דולר. קדישאי הטיפש יכול היה לארגן פגישות עם בגין – ועכשיו מה יש לו? דירה קטנה? פנסיה לפי תעריף?
על מה אתה מקונן רובי יקירי? במשך שנים לחשו באוזניך על הליכותיו של אריק שרון בתחום כללי הדמוקרטיה, ואתה? אתה התפארת בקירבתך המיוחדת אליו ושרת לו "שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד". כאשר אמרו לך – ואמרו לך! – שהאיש פוגע בדרכו לראשות הממשלה בערכים בסיסיים של יושר וטוהר מידות, אמרת וחשבת ש"בשביל ארץ ישראל מותר הכל". מותר הכל? אז עכשיו תקונן על כך בהר הרצל בירושלים.
למה זולגות דמעות בעיניך? אתה שותף בכיר למה שקורה. אתה רואה את חברי המרכז משתלטים על דיוני הכנסת והוועדות ואתה שותק. אתה מפחד מהם. אתה רואה אותם מאיימים על חברים, מציפים את חדרי הוועדות, ואינך מוציא הגה מפיך. אתה מוכן להיות השטיח של עוזי כהן, ואחת לשנה, באור הזרקורים, אתה בא לבכות? אתה יו"ר הכנסת, ראש וראשון לבית המחוקקים, ויש לנו חדשות בשבילך: אם רק תרצה, תוכל לעשות הרבה.
לצדך הייתה גם נדיה כהן במדליקי המשואות. 40 שנה הייתה אלמנתו של אלי כהן צריכה לחכות כדי לזכות בכבוד הזה. היה שם גם עזאם עזאם. הייתי במשך שנים העיתונאי היחיד שהיה לו מדור תזכורת שבועי לממשלת ישראל בעניינו של עזאם. לא הוא, לא בני משפחתו, לא בני עדתו, יכולים לבוא אלי בטענות. אבל מה לו ולהדלקת משואה? רובי, אתה יודע: עזאם מעניין את אחוריו של אחרון שרי הליכוד. אלה הקולות שהוא יכול להביא בבחירות לכנסת מבני עדתו, שהביאו אותו בשבוע שעבר למרומי הר הרצל. גם זו שחיתות.
רובי היקר,
במרחק 50 מטרים בלבד מאתר הקינה שלך, בהר הרצל, נמצא קבר נוסף. שם, לידו, עם רבים מחבריך, היית צריך להתייצב, לקונן, לבכות ואולי לבקש סליחה. בקברו זה נם את תנומת הנצח שלו זאב ז'בוטינסקי, שמתבייש היום בך ובחבריך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
