שתף קטע נבחר

זיקנה לא מביישת

האם יש סיכוי להשיג את היעד שהציב נתניהו - חיסול רוב העוני בקרב המבוגרים בישראל? התשובה היא כן. הגדלת התקציב השנתי ב-0.2% תביא לחיסול העוני בקרב אוכלוסיית הקשישים. נוכל לעמוד בכך בקלות

בראיון חג ל"ידיעות אחרונות", הבטיח שר האוצר, בנימין נתניהו, לחלץ את הקשישים בישראל מהעוני. "קשיש", לפי ההגדרה המקובלת בביטוח לאומי, הוא אזרח הזכאי לקצבת זקנה. גיל הזכאות לקצבה נקבע בדרך כלל כגיל הפרישה: עד כה, 60 שנה לנשים ו-65 לגברים.

 

בהתאם לחוק הגמלאות חדש, שמקפיץ את גיל הפרישה לנשים ל-64 שנים ואת גיל הפרישה לגברים ל-67 שנים, קופץ בהדרגה גם גיל הזכאות לתשלום קצבה זקנה מהביטוח הלאומי - ומצטמצם אוטומטית מספר האזרחים המוגדרים כ"קשישים".

 

אף על פי כן ראוי שהביטוח הלאומי והמחוקק ישקלו מחדש את השימוש במונח קשיש ביחס למי שחצה את גיל הפרישה, ובמונח "קשישה" למי שעברה את גיל 60. באמריקה משלמים על שימוש בביטויים כאלה קנס. קנס כבד. אני שם את המילה "קשיש" במירכאות. הרי מדובר בסיווג סטטיסטי, לא אנושי.

 

אבל לא על השפה באתי לכתוב אלא על המהות. האם יש סיכוי להשיג את היעד שהציב נתניהו - חיסול רוב העוני בקרב המבוגרים בישראל? התשובה הסטטיסטית היא כן. בעלות תקציבית לא גדולה ניתן להגיע לכך שכמעט כל תושב ישראל המוגדר כ"קשיש עני", יקבל מהביטוח הלאומי קצבה כוללת הגבוהה מקו העוני - ובכך ייחלץ מקו העוני.

 

תמונת המצב הכלכלי של הקשישים בישראל חמורה מאוד. כ-23% מהם עניים, כלומר חיים מהכנסה נטו, כולל כל הקצבאות, הנמוכה מקו העוני, שהוא 1,740 שקל בחודש ליחיד ו-2,780 שקל בחודש לזוג. בשיעורי העוני בקרב הקשישים נמצאת ישראל במקום הראשון או השני בעולם התעשייתי המפותח. מאז הוחל במדיניות קיצוץ הקצבאות ב-2002, עלה מספר הקשישים העניים ב-25 אלף, ושיעור העוני בקרבם עלה מ-20% ל-23%.

 

במדינת ישראל, בניגוד לדעה רווחת, כבר קיים מס הכנסה שלילי ובהיקפים לא מבוטלים. הוא קרוי "הבטחת הכנסה": זוג אזרחים שהכנסתם נמוכה מכ-2,700 שקל בחודש, זכאים לקבל מהמדינה קצבה שתשלים את הכנסתו עד המינימום הזה (החישובים המדויקים יותר מורכבים, ויש בהם הרבה ביורוקרטיה). הבטחת הכנסה שימשה בשנים האחרונות יעד מפתה לגרזן הקיצוצים הממשלתיים, אף כי ה"קשישים העניים" נפגעו ממכותיה פחות מהזכאים האחרים.

 

וכאן נוצר האבסורד. זוג אנשים המקבלים אך ורק קצבת זקנה והשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי, ואין להם פנסיה ממקורות אחרים, זכאים ל-2,700 שקל בחודש. פחות מקו העוני. המדינה לא מספקת היום לאנשים מבוגרים חסרי פנסיה אפילו את הקיום המינימאלי.

 

כאן נכנסת לתמונה תוכנית נתניהו. בחושיו הפוליטיים המחודדים וביכולת החישוב המהירה שלו, תפס שר האוצר שהוא מסוגל מהר ובזול - במושגים של תקציב המדינה - לחלץ רבבות רבות של זקנים מהעוני. איך? על ידי הגדלת הקצבה, כמובן.

 

"הגדלת הקצבה המשולמת לקשישים" שאין להם מקור פרנסה אחר זולת הביטוח הלאומי ב-10%, "תצמצם בחצי את מספר הקשישים העניים". "הגדלתה ב-20% תקטין את תחולת העוני בקרב הקשישים" לכדי אחוזים בודדים ואת מספרם לכדי אלפים בודדים. וזה המהלך שעליו מדבר ושאותו כבר מבצע, באיחור של שנה וחצי, נתניהו. בתקציב ל-2005 נכללה העלאת הקצבה הדרגתית ב-180 שקל בחודש. הגדלת הקצבה תימשך ב-2006, ועשויה להסתכם בתוספת של 300 שקלים לחודש.

 

בתום התהליך תהיה קצבת הזקנה המוגדלת ל"קשיש" יחיד ולזוג "קשישים" גבוהה ב-5% עד 10% מקו העוני המחושב. המדינה סוף-סוף תשלם לאנשים מבוגרים שאינם מסוגלים לעבוד ולהתפרנס בעצמם, סכום כסף שיספיק להם לפחות לא לשקוע בעוני.

 

כמה תעלה לקופת האוצר העלאת הקצבאות? תוספת של 300 שקלים לחודש לקצבת הביטוח הלאומי לכל קשיש עני בישראל, משמעה הוצאה תקציבית נוספת של חצי מיליארד שקל בשנה. כלומר, הגדלת התקציב לשנה הבאה ב-0.2%. התקציב של נתניהו יעמוד בכך בקלות.

 

הוצאת 120 אלף קשישים ממעגל העוני, תקטין את מספר התושבים העניים בישראל בכ-8.5%, הקטנה ראשונה מזה עשור, ותצמצם את שיעור העוני הכולל מ-22% ל-20%. יחול שינוי משמעותי לטובה במצב העוני בישראל. צא ולמד שאפשר להציב יעדים לצמצום העוני ואפילו להשיגם, אם רוצים.

 

אומר שר האוצר נתניהו: "להגדלת קצבאות לקשישים עניים אין השפעות שליליות על שוק העבודה, ולכן אני פועל להגדלתן". השר צודק. הקשישים העניים, עם או בלי מרכאות, כבר לא יילכו לעבוד. אם הם לא יוכלו לחיות במינימום של כבוד, הם פשוט יילכו לעולמם.

 

ביטחון לחמש שנים

 

תקציב הביטחון מוצא את עצמו לכוד בסד בגלל העומס של תשלומי השכר, התגמולים והשיקום. השכר השנתי למשרתי הקבע, לחיילי החובה ולאזרחים המועסקים על-ידי הצבא ומערכת הביטחון, מתקרב ל-11 מיליארד שקל. התקציב הכולל על שכר, תגמולים ושיקום עולה על 20.5 מיליארדי שקלים. כל זאת אחרי פיטורים והוצאה לפנסיה מוקדמת של 5,700 משרתי הקבע.

 

מעולם לא נתקיים דיון רציני על גובה התגמולים והקצבאות שמשלמת מערכת הביטחון לנכים, לנפגעים ולמשפחות השכולות. איש לא שואל למה וכמה. אולי הסכומים המשולמים גבוהים מדי, ואולי הם דווקא נמוכים מדי. הקשיחות בהוצאות השכר והתגמולים מותירה מעט מרחב לניהול יעיל יותר של תקציב הביטחון. לכך נוספת המתיחות ההיסטורית בין ראשי האוצר לראשי מערכת הביטחון. המתיחות גוברת לקראת דיוני התקציב והופכת לעוינות.

 

האם חילופי הרמטכ"לים הקרובים ישפיעו על כך? האם הריבים המתוקשרים ייפסקו? האם יצליח צד אחד להקשיב בנימוס לנימוקיו וטיעוניו של הצד השני - ולהשתכנע? הרמטכ"ל הנכנס, דן חלוץ, הוא איש נעים הליכות, לא דוגמטי, לא נעול על קונספציות. הוא

. הוא מחפש הסדרים לזמן ארוך, שיאפשרו לצבא לראות את האופק הרחוק מבעד לענני הוויכוחים התקציביים השנתיים. והוא מבין מצוין - יותר טוב מאנשי האוצר - את הצורך ברפורמות בהוצאותיה הצבאיות של ישראל.

 

בצה"ל ובמערכת הביטחון מתגבשת בימים אלה תוכנית להסדר שלום בר-קיימא עם משרד האוצר. התוכנית תכלול שישה עקרונות:

 

1.  תקציב הביטחון ייקבע לטווח של חמש שנים.

 

2. בהיעדר זעזועים ביטחוניים גדולים (שהיקפם יפורט בהמשך), תישמר לאורך חמש השנים הקרובות ההוצאה הריאלית המקומית לביטחון ברמה של 2005, כ-35 מיליארדי שקלים. בלי הגדלה ובלי הקטנה.

 

3. מערכת הביטחון תתייעל מדי שנה בשנה ב-2% עד 3%, בעיקר על-ידי הקטנת ההוצאה לשכר ולתגמולים.

 

4. החיסכון מההתייעלות יועבר להגדלת ההוצאה הביטחונית למחקר ולפיתוח. כיום נאמד תקציב המו"פ הישיר של הצבא ב-750 מיליוני שקל, והתקצוב עקיף הוא עוד 300 מיליון שקל. לדעת רבים בצה"ל, זה מעט מדי.

 

5. הצבא ירחיב את השימוש במיקור חוץ, יזמין הרבה יותר מוצרים ושירותים מהמשק האזרחי וישלם תמורתם במזומן. בחשבון כלכלי, זה יותר זול מלגייס מילואים או אנשי קבע, וגם מסייע למגזר העסקי.

 

6. אם יתחולל זעזוע בטחוני בלתי-צפוי, המחייב הוצאה בהיקף כספי של בין 300 מיליון ל-500 מיליון שקל, יספוג אותה תקציב הביטחון. מעבר לכך יידרש תקצוב מיוחד נוסף.

 

אלו העקרונות המתגבשים להסדר רב-שנתי בין המשרד הביטחון למשרד האוצר. הם נראים סבירים ויגרמו לירידה מדורגת בחלקו של תקציב הביטחון בתוצר המקומי והלאומי של ישראל. ככל שהמשק יצמח יותר מהר, נטל הביטחון יהפוך לקל ונסבל יותר.והרי כבר הובטח לנו שנצמח ונפרח כדי להיות אחת מעשר המדינות העשירות בעולם, במהרה בימינו.

 

העקרונות המתגבשים להסדר רב-שנתי בין המשרד הביטחון למשרד האוצר נראים סבירים ויגרמו לירידה מדורגת בחלקו של תקציב הביטחון בתוצר המקומי והלאומי של ישראל. ככל שהמשק יצמח יותר מהר, נטל הביטחון יהפוך לקל ונסבל יותר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דן בלילטי
האם הגדלת התקציב תחסל את עוני הקשישים?
צילום: דן בלילטי
מומלצים