שתף קטע נבחר

ללכת על תוכנית ניצנים? בעד ונגד

שרת המשפטים הציבה אולטימטום, והמתנחלים בדילמה: האם לקבל את התוכנית. רבקה גולדשמידט מגני טל: אין לי אמון בממשלה, לא אחתום על תעודת הפטירה שלי. לעומתה, יואב אלול מגדיד דווקא תומך: אני ריאלי וחושב קדימה, רוצה להיות חלק מישראל גם ביום שאחרי

רגע לפני פקיעת "האולטימטום": המועצה הארצית לתכנון ובנייה דנה היום (ג') בתוכנית להקים ארבעה יישובים בניצנים. במקביל, יפקע "האולטימטום", שהציבה שרת המשפטים, ציפי לבני, למתנחלים לתת תשובה ברורה לגבי מספר האנשים שמוכנים לקבל את תוכנית ניצנים. בפגישה האחרונה עם המתנחלים איימה לבני שאם לא תקבל תשובות ברורות, לא תהיה ברירה, אלא לפעול באופן חד-צדדי. רגע לפני שקובעים עובדות בשטח, מתייצבים שני תושבי גוש קטיף לומר את דעתם על תוכנית ניצנים.

 

 

"לא ניפול למלכודת הדבש הזו"

 

רבקה גולדשמיט מגני טל מסרבת לשתף פעולה עם הממשלה: "אני מתנגדת בעקרון לכל יוזמה שתציב אותנו בפני אולטימטום. אין לאדם צידוק מוסרי להעמיד אותנו במצב כזה. ציפי לבני ממרום מושבה בכנסת מסודרת בחייה, היא יודעת היכן תהיה בעוד כמה חודשים, אנחנו לא. שלא תהלך עלינו אימים בבקשה.

 

"אנחנו קיבלנו החלטה עקרונית להמשיך במאבק. אני לא מוכנה לחתום היום על תעודת הפטירה שלי, אני רוצה להיאבק על הגוש. בכל מקרה, גם אם המזימה הזו של הממשל תצא לפועל, שום דבר עדיין לא מוכן בשטח. מה עושים עם ציבור כל כך גדול ויצרני שתורם למדינה? הממשלה והמינהלת התחילו להזיע רק כשהם ראו שאף אחד לא קם והולך, שאנחנו לא מתפוררים".

 

רבקה מדגישה את חוסר אמון שלה בממשלה: "היא מלכתחילה לא התכוונה ללכת עם האזרחים שלה בצורה ממלכתית, או לפחות למלא את חובותיה כלפיהם. אני שואלת איפה התנועה לאיכות השלטון? איפה התנועה לזכויות האזרח? אני חושדת בממשלה שאין לה רצון לפעול באמת לטובתנו. 

 

"בשלב הזה אני מפנה את כל האנרגיות שלי למאבק. אני רוצה להישאר בבית שלי, אבל אני לא תלושה מהמציאות. אם מנהיגי המדינה היו באים ומכינים אותנו שלוש שנים מראש ולא שלושה חודשים מראש, זה היה מוסרי יותר. המדינה רוצה לעשות את זה מחר. אם היו הולכים על תוכנית ארוכת טווח, אז הייתי לפחות מבינה שיש כאן הנהגה שדואגת לאזרחים שלה.

 

"יש משהו חיובי בעובדה שהממשלה רואה צורך להוציא אותנו ביחד. למעשה, זה הדבר האנושי היחיד שהיא יכולה לעשות. העניין הוא שאין לי אמון בממשלה, כי מלכתחילה התוכנית היתה לפזר אותנו לכל הרוחות. אני סומכת רק על הנציגים שלנו, שמנהלים את המאבק".

 

גולדשמיט היא מורה לאנגלית בבית ספר האזורי וסגנית מנהל. בעלה מטפל במשק בצלים, אותו הוא בנה בעשר אצבעותיו. "עונת השיווק של בעלי היא חודשיים בשנה, יולי ואוגוסט", היא מספרת. "אנו משקיעים יותר מ-100,000 דולר לעונה. אבל ביולי-אוגוסט אנחנו מוציאים את היבול, מכסים את ההוצאות וגם מרוויחים. לפי התוכנית המקורית של הממשלה, היינו אמורים לקום וללכת. האם אנחנו אמורים להשאיר יותר מ-400,000 שקלים באדמה?

  

"המאבק על פינוי יחדיו הוא צעד מבורך, אחרת הטראומה מכפילה את עצמה, אבל אני מתנגדת לשיתוף פעולה עם הממשלה. אני סבורה שזו חובתה של הממשלה לדאוג לרווחתנו. התוכנית היא הרע במיעוטו, אבל אני לא אפול למלכודת הדבש הזו".

  

"מה שחשוב הוא שנלך יחד"

 

יואב אלול, מזכיר היישוב גדיד, מתנגד לתוכנית ההתנתקות, אבל חושב על היום שאחרי: "כל נושא ה'ביחד', הקהילה, החינוך, המועצה המקומית - כל אלה יקלו עלינו בעתיד. יש לי חמישה ילדים. שתיים נשואות ועוד שתי קטנות (בכיתות ז', ח') ובן שעומד להתגייס. גם זה חלק מהעניין, אני חושב גם עליהם - על החינוך, החברה. אנחנו חיים כאן כמו בקיבוץ, קשורים אחד לשני.

 

"לי זה לא משנה לאן, ברגע שנלך יחד כקהילה זה יסייע למעבר. ניצנים הוא אזור שפחות או יותר מתאים לאקלים שלנו. החממות יוכלו להיות קרובות לים.

 

אני חושב שאנחנו צריכים לקבל את ניצנים בזכות ולא בחסד. מגיע לנו מקום כזה אחרי 30-40 שנה שאנחנו באזור הזה. אם לא הייתי מגיע לגוש קטיף, סביר להניח שהייתי מגיע לאזור כמו ניצנים. אבל זה שולי, מה שחשוב הוא שנלך יחד, מבחינה פסיכולוגית ונפשית. הרבה אנשי מקצוע אומרים שאם נלך יחד זה יקל על המעבר.  

 

יואב, שהשתתף בדיונים עם הממשלה על תוכנית ניצנים, מסביר כיצד הוא רואה את המצב: "כשאני אומר יחד, הכוונה היא לפחות 80 אחוזים מגוש קטיף. אנו רוצים גם לקבל רשות מקומית. אני מתנגד להתנתקות אבל צריך לחשוב קדימה. הגעתי לגוש קטיף בגיל 24, היום אני בן 50, יש לי חממות של פלפלים, תבלינים לייצוא ותבלינים למגזר הדתי. אני מתכוון להמשיך להיות חקלאי ותוכנית ניצנים מאפשרת לי את זה. אני לא מוכן להתחיל שוב מאפס. אני מוכן שהבן שלי והבן של בייגה שוחט יילכו ליישב את הנגב, אבל זה לא בשבילי, זה לא לגילי. אני לא רוצה להיות בטלן, ולהיות נטל על המדינה - אני רוצה שיאפשרו לי לעבוד.

 

אלול גם אינו חוסך ביקורת ממתנגדי התוכנית: "אני תומך בתוכנית ניצנים כי מיצינו את כל ההליכים הפוליטיים. אני יכול להמשיך לבכות ולצעוק, אבל צריך לחשוב גם על היום שאחרי. אני לא לגמרי מרוצה, אני כועס על הממשלה, הייתי מצפה לפיצוי גדול יותר, אבל זה המצב ואין לי ברירה. צריך להיות ריאליים. אנחנו רוצים להמשיך להיות חלק מישראל גם אחרי ההתנתקות.

 

"מי שלא רוצה לחתום על תוכנית ניצנים, לא חייב. נראה מה הם יעשו אחרי אותו יום מר. אנחנו עושים בשבילם את העבודה. אנחנו לא פוגעים בשמורות בכלל, שלא ייווצר ויכוח עם הירוקים. וחוץ מזה, גם אם יש שם שמורה, זה לא נורא אם הצבים לא יטילו שם. אני מבין את הירוקים, אבל אין מה לעשות, אנחנו מדינה גדולה ויש לנו דרישות גדולות. בני האדם חשובים יותר". 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: צפריר אביוב
העבודות בניצן
צילום: צפריר אביוב
צילום: צפריר אביוב
מחאת הירוקים
צילום: צפריר אביוב
יעברו או יישארו למחות?
צילום: צפריר אביוב
מומלצים