ביקור חיות: הפארק הלאומי קורבט
"כשיצאתי לשמורה חשבתי לעצמי שאם אזכה לראות אפילו עקבות של נמר או את גלליו אזי שכרי בצידי". נמרוד הלוי וחבריו פוגשים פיל נפיל ונמרים רעבים, ולומדים בדרך המפחידה שגם לבני האדם יש אינסטיקטים בריאים
שבע שנים אחרי הטיול הגדול הקודם (בדרום אמריקה), רגע לפני המשכנתא והילדים, נמרוד הלוי עזב את הכל, נפרד מכולם ויצא לטיול ארוך ולא מוגבל במזרח. את כל הפרקים הקודמים במסע ראו בסוף הכתבה.
---------------------------------------------------------------------------------------
פתאום מצאתי את עצמי בתוך ג'יפ פתוח באמצע ארץ בראשית. מולי נהג מפוחד ומדריך מבוהל שמנהלים ביניהם ויכוח ער, ומבעד לשמשת הג'יפ הקדמית - פיל. פיל בר, זכר, בוגר, שנוזל אדום ניגר מרקותיו ומעיד על מצב רוחו האגרסיבי, מתקדם על השביל לעבר הג'יפ שלנו כך שהוא חוסם את נתיב הבריחה. הנהג המפוחד לא מוכן לשעות להוראות המדריך ולדומם את המנוע ומתוך אינסטינקט הישרדותי-ספונטני, שהזדהתי איתו לגמרי, נהג את הג'יפ ברברס על השביל, הלאה מהפיל המסתקרן והמתעצבן.
הבעיה התחוורה במלואה כאשר התברר שהפיל הרגזן החליט להתפנות מעיסוקיו האחרים וללוות את הג'יפ שלנו. הנהג נוסע
אחורנית בעוד שהפיל מתקדם לעברנו באותה המהירות. אין איך להסתובב, אין לאן לברוח. המדריך יודע שרעש המנוע מפריע לפיל, ושהנסיגה שלנו לא תגרום לו לאבד עניין. הוא מנסה נואשות לחלץ את מפתחות הרכב מידי הנהג והם ממש נאבקים. בשלב מסוים המדריך שלנו מצליח לשכנע את הנהג לעצור אבל הוא מסרב לדומם את המנוע. הויכוח נמשך והפיל מתקרב. 20 מטר. 15 מטר.. 10...
מה משגע פילים?
איך הגענו למצב הזה? איך יצאנו ממנו? עוד דקה.
ראיתי פילים מאולפים, מדוכאים, שבורים וכנועים ברג'סטאן; ראיתי פילים בגן החיות וראיתי פילי פרא בתוכניות של הנשיונל גיאוגרפיק. ראיתי המון פילים, אבל לא ראיתי במו עיני פיל בר בסביבתו הטבעית, מלך בביתו, לא מבויית, לא מאולף, חזק, ענקי, ולא רגיל לבני אדם - עד היום הזה בו הגעתי לשמורת קורבט שבאוטאראנצ'אל.
בהתחלה ראינו בודדים, אחר כך ראינו עדרים של עשרות פילים נודדים אבל מרחוק, בערבות הירוקות שסובבות את מאגר המים. את הפיל שהתקרב עכשיו לעברנו ראיתי כל כך טוב עד שזהיתי את עצמי משתקף בעיניו הגדולות. צועד את צעדיו הבטוחים, מאנפף ונוחר בחדק, מנופף באוזניו, מתקדם עוד צעד ועוד צעד. גדֵּל וגדֵּל. כשפיל עומד במרחק שבעה מטרים ממך אתה לא רואה כמעט כלום חוץ ממנו.
כמה שניות של פחד מוות מיידי, תמונות של כותרות אדומות בעיתון: "שישה נמחצו בקורבט בהתקפת פיל מיוחם", סיפורים על פילים נקמניים ועל כל מיני תאונות מצערות של ביש מזל, וגם בערך חיים שלמים שחולפים בעיני רוחי. כולנו יושבים מכווצים בג'יפ הפתוח בפאניקה מוחלטת, מתפקעים מצחוק ומשתינים מפחד או להיפך, אבל בדממה מוחלטת. ואז הוא נעצר, נעמד והסתכל עלינו. כאילו הוא חוכך בדעתו אם בא לו למחוץ את כולנו בהינף רגל אחת או שאולי אין טעם להשקיע מאמץ. בוחן בעיניו השחורות, נשימותיו הכבדות נשמעות היטב (אנחנו לא נושמים כבר שניות ארוכות).
חצי דקה של אימת השמדה חולפת והפיל מתחיל להסתובב. לאט, בהיסוס, בזלזול אבל הוא מסתובב ופונה הלאה מאתנו. אף אחד עדיין לא נושם ולא פוצה פה. בלי שום הסברים היה ברור לכל הנוכחים ברכב שסכנה אמיתית מרחפת מעל לראשינו, ובלי שום תדרוך כולם ידעו לדמום כמתים ברגע האמת. מי אמר שלא נשארו לנו איסנטינקטים? כמה נשארו בטוח, כי באמת, לא ידעתי מה עושים מול פיל זועם עד שעמדתי מולו קפוא ודומם.
המותחן עדיין בעיצומו. הפיל עומד בערך שמונה מטרים משולי הכביש ואנחנו
בערך 15 מטר ממנו. כדי לנסוע צריך לחלוף על פני הפיל אבל הוא עוד לא ממש שכח מאיתנו ולא ממש חזר לעיסוקיו. מי יכול לדעת מי יגיע ראשון? לא אני, ומצידי שנישאר כאן עד שהפיל ילך. אבל המדריך מפציר והנהג מתניע את הג'יפ במהירות ונוסע קדימה. הפיל מסתובב לעברנו במהירות, אבל הוא לא יספיק לנגוח בנו. הוא מניף את החדק וקורא קריאה מחרישה ומקפיאה, וכשהג'יפ חולף על פניו אני בצד הקרוב אל הפיל, אולי רחוק מטר אחד מלקבל סטירה מהחדק ולעוף כמו עוף החול. סוף פסוק.
אחר כך באו צחוק היסטרי והכרה בכוחו של הטבע ובעליונותם של בעלי החיים על בני אדם בסביבתם הטבעית, מחשבות על גן עדן ועל גיהנום, ובסוף נשארה חוויה באמת מסמרת שיער.
נמרים באמצע הדרך
ועכשיו חזרה להתחלה. הפארק הלאומי קורבט בדרום מזרח אוטאראנצ'אל נחשב, ובצדק, לאחת השמורות המרתקות ביותר והעשירות ביותר בבעלי חיים בהודו ואף באסיה כולה. הפארק קרוי על שם ג'ים קורבט, צייד נמרים ידוע לשמצה שהפך בערוב ימיו לאחד ממובילי התנועה להצלתם, רכש וייסד את השמורה בתחילת המאה הקודמת. בספירה האחרונה שבוצעה בפארק נספרו 134 נמרים. למרות גודלה של השמורה היא מפוקחת היטב, ולהבדיל משמורות אחרות בהודו שבהן נעלמו כליל הנמרים עקב ציד בלתי חוקי, בקורבט הנמרים משגשגים.
החיה החמקמקה והביישנית מסתתרת בסבך הצפוף או על העצים וקשה עד מאוד להבחין בה. וצריך להיות בשקט, במקום הנכון וגם בר מזל בשביל לראות נמר. כשיצאתי לשמורה חשבתי לעצמי שאם אזכה לראות אפילו עקבות של נמר או את גלליו אזי שכרי בצידי.
כשנכנסנו לפארק והתחלנו לנסוע לכיוון דיקהלה, המחנה שבו ישנים בלב השמורה, הבנתי שלא נצטרך להנמיך ציפיות. פילים, צבאים, איילים, סמברים,תנינים, נשרים, עיטים וינשופים, חזירי בר, קופים קטנים וגדולים, ועוד חיות ועוד עדרים גדולים, פזורים בשטח, בשדה, על ההר, חוצים את הכביש, במים, בשמים. כל כך הרבה חיי בר כמו שראיתי בנסיעה של 31 ק"מ משער השמורה למחנה לא ראית בכל ימי חיי.
למחרת, אחרי הג'יפ-ספארי של הזריחה וארוחת הבוקר, טיפסנו למגדל הצפייה.
משם, אולי 50 מטר בקו אוירי מאיתנו, על גדת הנהר שממול ראיתי אותו בפעם הראשונה, את הנמר הנכחד, החמקמק והנפלא, את החתול הטורף והמסתורי. הוא השתרע במים באצילות המתבקשת והתחרדן בשמש הלוהטת, שערו בהק ודם מהטרף עוד הכתים את פרוותו סביב פיו. מבעד למשקפת יכולתי להבחין בתנועותיו ועקבתי אחריו דקות ארוכות, עד שנעלם בתוך שיחי הקנאביס הגבוהים.
אחר כך באה אמא נמרה עם עוד שני גורים בוגרים, לאותו מקום על גדת הנהר, ליד הטרף המוסתר. עכשיו, אני מסביר לעצמי, אני רואה שלושה נמרים ביחד. הם מתיישבים אחד ליד השני במים הצוננים ומתלקקים. אחד נכנס, אחד יוצא, משפחת נמרים ביום שגרתי.
אפשר להמשיך לספר על המטיילים, על הצלמים, על הפקחים שעובדים בשמורה, על מאמצי השימור וההצלחות והכשלונות. אפשר לספר על המקום הזה שהוא כל כך יפה, ענקי, שקט ובתולי. עם משטחי העשב, היערות שסביב, הנחלים ומאגר המים, העצים, קיני הטרמיטים, השלכות, ההרים, הערבות, הצבעים, הזריחה והשקיעה והאופק המתעתע. אפשר לספר על חזיר הבר שהסתכל עלי ממרחק עשרה מטרים כשיצאתי מהשירותים בבוקר, או על הקופים שנכנסו לחדר ולקחו את הבננות, אפשר לספר שפתאום נשבר האקס של הג'יפ באמצע היער שורץ חיות הטרף והנהג עיגן אותו חזרה בעזרת קרש. אפשר לספר על על החברים הטובים שנסעו שם יחד וחלקו את אחד מרגעי השיא בחיים. יש המון מה לספר וקצרה היריעה.
בשבוע הבא משהו אחר ומגניב: טראק באחד האתרים הקדושים של ההימלאיה ההודית.
____________________________
הפרקים הקודמים
1. תל אביב-דלהי 2. היומיים המטורפים בחיי 3. יש שלטים שמדברים עברית 4. ההרפתקה מתחילה 5. לפני ואחרי הפאס 6. אחרי הצונמי: מתאבלים בלי מילים 7. שהשמש תעבור עלי 8. שלום קנצ'נדזונגה 9. סוף עונת ההרים 10. הארה בבודגאיה 11. הלם ורנסי 12. שלושה חודשים של שכרון חושים 13. מקדש אסור, מקדש מותר 14. קרלה: ארץ טרופית צפופה 15. גואה: זמנים משתנים 16. אום ביץ': פה ילדותי השניה 17. המפי: צד האפל של הפול-מון 18. מהמפי לאום קארישוואר 19. רג'סטן: דרוש עור של פיל 20. פושקאר - תל אביב, וחוזר חלילה 21. מכתב לאמא 22. רג'סטאן רויאל אקספרס 23. הטאג' מאהל: בלי מילות תואר 24. כולם אוהבים את רישיקש
לפנייה לכתב/ת 
