מדריך: איך בוחרים דיסק קשיח?

אמצעי האחסון העיקרי במחשב שלנו הוא הדיסק הקשיח, שלעיתים קרובות זוכה להרבה פחות כבוד ממה שמגיע לו. מדובר ברכיב החומרה שאחראי על שמירת המסמכים החשובים שלנו, על אוספי התמונות והמוזיקה, ובמקרים רבים הוא גם משפיע על ביצועי המחשב. ולמרות זאת, רוב האנשים מתייחסים לדיסק הקשיח כאל מובן מאליו.

בקניית מחשב חדש, הם מקדישים תשומת לב רבה לבחירת המעבד, לכמות הזיכרון ולסוג הכרטיס הגרפי. הם מתלבטים איזה מסך וצורב לקחת, והאם להוציא יותר כסף על מקלדת ועכבר איכותיים. והדיסק הקשיח? פשוט לוקחים מה שספק החומרה נותן.

אם אתם מתכוונים לקנות מחשב בקרוב, או שהדיסק הקשיח שמותקן במחשב שלכם כבר מלא עד אפס מקום ואתם חושבים להוסיף עוד דיסק,

יש כמה דברים שכדאי לדעת בטרם תשלחו יד לארנק.

בחירה נכונה של דיסק קשיח תיתן לכם לא רק יותר נפח אלא גם יותר ביצועים, והכי חשוב: אמצעי איחסון אמין שישמור נאמנה על הדבר הכי חשוב במחשב – המידע שלכם.

מצאו את ההבדלים

קיימים כמה פרמטרים שכדאי להכיר ולהבין כשרוצים להבדיל בין הדיסקים הקשיחים השונים המשווקים היום. לא כולם קריטיים לתהליך הבחירה, אבל לא מזיק לדעת מה האפשרויות ומה מציעים לכם:

• נפח: זה קל. נפח הדיסק הקשיח נמדד ביחידות של ג'יגהבייט (ג"ב), וכל המרבה הרי זה משובח. מה שלא כולם יודעים הוא, שההפרש במחיר בין דיסק בנפח בסיסי של 40 ג"ב, לבין דיסק בנפח של 80 ג"ב או 120 ג"ב הוא כ-100 עד 200 שקל. המסקנה: חבל לקנות פחות מהמקסימום.
  

• ממשק: סוג הממשק שבו הדיסק מתחבר אל המחשב משפיע על ביצועיו, על אמינותו, על קלות ההתקנה וההחלפה שלו ועל עניינים נוספים. שני סוגי ממשקים נפוצים במחשבים השולחניים של היום: EIDE או ATA הוותיק, ו- SATA , שהוא צעיר יותר ויש לו יתרונות רבים. מחשבים מהשנה-וחצי האחרונות תומכים בשניהם, ומחשבים ישנים יותר רק ב- ATA . לכן, אם אתם מוסיפים דיסק למחשב קיים ייתכן שתאלצו ללכת על ATA , אבל במחשב חדש עליכם להתעקש ולקבל דיסק SATA . ההפרש במחיר הוא שולי.
  

• מהירות: גורמים טכניים שונים משפיעים על מהירות הדיסק הקשיח, ויוצרים הבדלים גם בין דיסקים זהים לכאורה. אם אינכם מקצוענים, שכל גרם ביצועים חשוב להם, עדיף שתתמקדו באספקט העיקרי שהוא הכי קל לבדיקה: המהירות הסיבובית של הדיסק, שנמדדת בסיבובים לדקה (RPM -  סל"ד).
  

רוב הדיסקים המשווקים כיום פועלים במהירות של 7200 סל"ד. דגמים מעטים מגיעים למהירות גבוהה יותר, ולרוב הם עולים פי-שניים. אבל אם אתם קונים דיסק ATA, עליכם גם לבדוק שלא דוחפים לך דגם מיושן ואיטי שפועל במהירות 5400 סל"ד. החיסכון במחיר הוא קטן מכדי להצדיק את הפשרה הזו.

• נפח המטמון: המטמון (Cache) הוא רכיב זיכרון שמותקן על הדיסק הקשיח ומתווך בינו לבין המחשב. אתם יכולים לחשוב עליו כמין תחנת ביניים, "רציף", שהמידע עובר בדרך אל הדיסק וממנו, שככל שיש בה יותר מקום – פעולתו תהיה מהירה יותר. הנפחים המקובלים הם 2 מגהבייט ו-8 מגהבייט, והאפשרות השנייה עדיפה. הפרש המחיר בין דגמים זהים בנפח אך בעלי מטמון שונה אינו גדול (עשרות שקלים בלבד), לכן חבל להתפשר גם בעניין הזה.
  

היזהרו ממשומשים

מרגע שאתם יודעים מה בערך אתם רוצים, לקנות דיסק קשיח זה די פשוט. כל ספק חומרה מחזיק במלאי זמין של דיסקים קשיחים ברוב הממשקים והנפחים, ורובם גם יוכלו לבצע עבורכם את ההתקנה תמורת כמאה שקלים או פחות. אבל ברכישת דיסק קשיח חשוב לדעת, שהבחירה במוצר היא לעיתים קרובות משנית לבחירה ביצרן ובספק.

בתחום הדיסקים הקשיחים ישנם כמה מותגים שזוכים בישראל לפופולריות גדולה, ורוב הספקים מוכרים אותם: Maxtor ,Seagate ,Digital Western, ומותגים פופולריים קצת פחות כמו Hitachi ,Fujitsu ,Samsung. כל המוצרים האלה מגיעים מחברות גדולות, ואורך החיים המובטח להם על-ידי היצרנים בטרם תיתקלו בתקלה ראשונה אמור להיות, רשמית לפחות, שנים רבות.

הבעיה היא שמלבד הייבוא הרשמי, המסודר, של מוצרים שעמדו בקריטריונים נוקשים של ביקורת איכות, מגיעים לארץ בייבוא אפור גם דיסקים פגומים, משומשים או "מחודשים" ממקורות שונים. לעיתים קרובות אין ממש דרך לזהות מוצר כזה, שנארז מחדש ומוצג בתור מוצר מקורי ותקין. לעיתים קרובות דיסקים מ"החזרות", שנתגלה פגם קל בפעילותם, יכולים להיראות תקינים לחלוטין ולתפקד היטב במשך תקופה ארוכה. אבל מסוכן מאד להתעסק איתם וגם החיסכון הכספי – כאשר הוא קיים – לא גדול במיוחד.

המסקנות: לא כדאי להתאמץ לחפש את המחיר הזול ביותר על דיסק קשיח מסויים. עדיף לקנות דגם מוכר, מיצרן מוכר, ובעיקר – אצל ספק מוכר, אמין, שנותן אחריות. כמובן שהאחריות לא תועיל לכם הרבה אם המידע שלכם יילך לאיבוד, אבל היא יכולה להעיד על אותנטיות של המוצר (כי לספק לא משתלם למכור דיסק בעייתי עם תקופת אחריות ארוכה).

תמורת עוד כמה דולרים אפשר לקבל היום שלוש שנות אחריות במקום שנה על רוב הדיסקים, ובדגמים היקרים של יצרנים מסויימים, בעיקר Maxtor ו-Seagate, אפשר לקבל אפילו חמש שנות אחריות. כדאי לקחת.

אגב, על כל דיסק קשיח יש מדבקה עם תאריך היצור וכדאי לחפש אותה בזמן הקניה. רוב היצרנים גם מאפשרים לבדוק את האחריות באתר שלהם, לפי המספר הסידורי שמופיע על הדיסק.

להתאים דיסק לצרכים

בקניית דיסק קשיח עם מחשב חדש תהיו פטורים מרוב ההתלבטויות הטכניות. הבדל המחיר בין דגם SATA מתקדם, בעל מהירות סיבובית של 7200 סל"ד ו-8 מ"ב זיכרון מטמון, לבין דיסק ATA באותו נפח, איטי יותר ובעל מטמון קטן, אינו מספיק גדול כדי להצדיק התלבטות. אבל בקניית דיסק נוסף למחשב קיים, חשוב לבדוק במה המחשב תומך – וזה קצת יותר מסובך. תוכלו להיעזר בתוכנה, כמו Everest Home Edition.

בתפריט Computer/Summary בתוכנה, תחת הכותרת Storage, תקבלו מידע מדוייק על הממשקים והמהירויות שבהן תומך המחשב. שאלה נוספת שכדאי לענות עליה לפני שבוחרים בדגם מסויים:

לאיזה נפח אתם באמת זקוקים? ברור שעדיף להשקיע קצת יותר כדי לקבל דיסק בנפח כפול או משולש, אבל מה הגבול? כמה כסף משתלם להשקיע וכמה נפח אחסון הוא באמת חיוני לכם? אם אתם חושבים על הדיסק הקשיח כעל השקעה לטווח ארוך, תוכלו לחשב את העלות הממוצעת של נפח האיחסון שתקבלו.

בחלוקה של נפח במחיר מקבלים, שבדיסק בנפח 80 ג"ב, העלות היא כ-5 שקלים לגיגהבייט; בדיסק של 120 ג"ב כ-5.4 שקלים; בדיסק של 160 ג"ב כ-3.7 שקלים וכן הלאה. לפי השיטה הזו, דיסק בנפח 200 ג"ב, שעולה כ-700 שקל או קצת יותר, יהיה הכי משתלם. מצד שני, אם אתם מעדיפים לחסוך והתרגלתם עד היום לדיסק בנפח 20 ג"ב, ייתכן בהחלט שדיסק בנפח של 80-120 ג"ב יספיק לכם לגמרי.

כלל אצבע טוב הוא תמיד לקנות יותר ממה שאתם חושבים שאתם צריכים. למה? כי ברגע שיהיה לכם יותר מקום תגלו שימושים חדשים: תתחילו להוריד הרבה סרטים, לשמור הרבה תמונות דיגיטליות שצילמתם. חבל שתגלו אחרי כמה חודשים ששוב המקום לא מספיק לכם. ועוד נקודה למחשבה: המחירים של צורבי ה- DVD מתחילים היום באזור ה-300 שקל. עלות האחסון במדיות R+DVD היא בערך שקל אחד בלבד לכל ג'יגהבייט. לכן משתלם יותר לקנות דיסק בנפח בינוני וצורב DVD.

פנימי או חיצוני

אפשרות נוספת, שלאחרונה הופכת לאקטואלית, היא להשקיע 100-200 שקל נוספים ולקבל דיסק קשיח חיצוני, או מארז מיוחד לדיסק קשיח. הרעיון בשני המקרים די דומה: במקום התקנה קבועה, שגם כרוכה בפתיחה ובפירוק של המחשב, פשוט מחברים את הכונן לשקע 2.0 USB ומתחילים לעבוד.

ביצועי הדיסק בחיבור חיצוני טובים פחות. לעומת זאת, קל יותר להעביר אותו ממקום למקום. זהו פתרון פשוט למי שרוצה לנייד את המידע בקלות מהעבודה הביתה ובחזרה, למשל, ולא רוצה להשקיע במחשב נייד. דיסק חיצוני הוא גם אמצעי נוח ומהיר למדי לגיבוי, ויכול להיות שימושי אם אתם רוצים להחזיק עותקי גיבוי בנפרד מהמחשב (למשל, בתוך כספת מוגנת משריפה).

אפשר לקבל את הדיסק והמארז ביחידה אחת, או לקנות אותם בנפרד. האפשרות הראשונה בדרך-כלל זולה יותר, אבל לא בהרבה – עשרות בודדות של שקלים. אם תקנו את הדיסק והמארז בנפרד תוכלו לבחור בדיוק את הדגם שאתם רוצים, מהחברה שאתם רוצים ובנפח המתאים לכם.

אפשרות נוספת: להחליף את הדיסק הקטן שמותקן במחשב שלכם בדיסק גדול, לרכוש מארז חיצוני ולהשתמש בו עם הדיסק הישן. עקרונית, למי שמעוניין לנייד את הדיסק החיצוני תכופות,

עדיף ללכת על דיסק חיצוני שלם (כלומר, יחידה אחת שכוללת דיסק בתוך מארז), משום שהמוצרים האלה עוצבו במיוחד לעמוד בטלטלות הדרך בלי להינזק. הדור הבא של המוצרים בתחום זה, שאת ניצניו אפשר לראות היום, כבר עוצבו כך שיתאימו לנשיאה בכיס או בתיק קטן.

לחובבי הביצועים

חלק מיצרני הדיסקים הקשיחים מציעים בדגמים מסויימים טכנולוגיות ייעודיות לשיפור ביצועים. בנפחים גבוהים של 250 ג"ב ומעלה אפשר למצוא דיסקים עם לא פחות מ-16 מ"ב של מטמון, שמשפרים את הביצועים בעוד כמה אחוזים. מחירם, אגב, לא גבוה משמעותית מדיסקים אחרים באותו נפח.

כונני SATA מסויימים תומכים במהירות סיבובית של 10,000 סל"ד, מה שמקנה להם לכאורה מהירות גבוהה בכ-40 אחוז (מעשית השיפור קטן בהרבה), אבל מחירם כפול בערך מדיסקים רגילים בנפח דומה. קיימים גם הדיסקים היקרים בממשק SCSI , שבעבר נחשבו להרבה יותר מהירים, אבל בהשוואה מול כונני SATA/ATA הם לא מציעים יתרונות אמיתיים למשתמש הממוצע.

בהמשך השנה יתמכו לוחות-האם החדשים בממשק SATA II, שמגיע למהירות העברת נתונים כפולה. אפשר כבר למצוא דיסקים ראשונים שתומכים בטכנולוגיה. אבל למי שרוצה מקסימום ביצועים ממערכת האיחסון שלו (למשל, אנשים שעוסקים באופן מקצועי בעריכת סאונד, או גיימרים כבדים) כדאי לחשוב בכיוונים אחרים.

ישנם פתרונות יעילים ומשתלמים יותר, בראשם השימוש ב-RAID – מערך של שני דיסקים זהים, שמחלקים ביניהם את העבודה ומשיגים שיפור ביצועים של עשרות אחוזים. ניתן ליישם פתרון כזה באמצעות לוח-אם שכולל בקר RAID מובנה, או עדיף – באמצעות בקר נפרד שמותקן בחריץ הרחבה. בכל מקרה, זהו סוג המקרים שבהם כדאי להיעזר באיש מקצוע טוב עם ניסיון בתחום, שבא עם המלצות. לאלה אין תחליף.

שאלות נוספות לגבי דיסקים קשיחים? פנו לפורום התמיכה הטכנית שלנו ושם ישמחו לעזור