בשביל המדינה

הערב תסתיים העונה הרביעית שלי במכבי תל אביב, ובכולן הגענו לפיינל פור. פעמיים כבר יצא לי להיות חלק מהמעמד המרגש של זכייה בגביע אירופה – בפאריס ובתל אביב – ואני מקווה שנעשה זאת הערב בפעם השלישית, בבירת רוסיה.

במכבי תל אביב אנחנו תמיד משחקים בשביל מדינת ישראל, וזה לא יהיה שונה גם הערב, בגמר נגד טאו ויטוריה. אני מתאר לעצמי שכל תושבי ישראל, או לפחות רובם, יחזיקו לנו אצבעות. מבחינתי האישית היה מאוד מרגש לראות את האלפים הרבים שהגיעו למוסקבה ודחפו אותנו במשחק חצי הגמר מול פנאתינייקוס.

לפני המשחק שמעתי הערכות שהפעם לא יגיעו המונים מישראל, וההפתעה היתה גדולה גם עבורנו השחקנים. יותר מחצי אולם צבוע בצהוב זה דבר שחימם את הלב ונתן לנו זריקת עידוד נפלאה לפני המשחק ובמהלכו. הרגשנו ממש כמו ביד-אליהו, ואני מאמין שככה נרגיש גם הערב.

אז זהו. אחרי עונה יוצאת מן הכלל נשאר לנו רק עוד משחק אחד, הגמר הגדול. אני מאוד מקווה שלא נאכזב אתכם.

כמה טוב להיות בצד של המנצחים. במיוחד אחרי שראינו איך הקבוצה הביתית, צסק"א, שהושקעו בה כ-27 מיליון יורו, נשארה בחוץ. במבט לאחור, לאור מה שראיתי במגרש, למכבי היה עדיף לשחק בגמר מול צסק"א - קבוצה שבעה, כבדה, שגם לא הייתה מוכנה למשחק מקצועית.

טאו ויטוריה מאוד מסוכנת ומאוד מאומנת. קבוצה רעבה שמתבססת על צעירים. הם משחקים כדורסל מהיר עם קליעות מרחוק, סגנון שמאוד מזכיר לי את מכבי תל אביב בתקופתי. המיקי ברקוביץ' שלהם, אם תרצו, זה הליטאי מאצ'יאוסקאס. כשצריך התקפה הוא רץ, כשצריך סל הוא קולע, כשצריך מסירה הוא מוסר.

אבל בשורה התחתונה מכבי הרבה יותר מנוסה, גם מבחינת השחקנים וגם בעמדת המאמן. גמר גביע אירופה שני ברציפות זה דבר שלא הולך ברגל. האווירה במשחק תהיה ביתית, עם 6,000 צהובים ביציע. ביום שישי הרגשתי באולם במוסקבה ממש כמו ביד-אליהו. קהל כזה נותן לך 10 נקודות פור על היריבה.

אני מאמין שמכבי יכולה לעשות את זה כי באמת היא הקבוצה הטובה ביותר מהארבע שהגיעו למוסקבה. את המשוכה הראשונה עברנו בהצלחה בזכות שני אסים: טל בורשטיין, שנתן הצגה מדהימה ברבע הראשון, ודרק שארפ עם יד הזהב. בואו נקווה שהיום יהיו ארבעה-חמישה שחקנים שיתעלו, כי שניים אולי לא יספיקו.

כמו שכתבתי ביום שישי, אנחנו זקוקים מאוד לשאראס ולפארקר. אני סומך עליהם.