שתף קטע נבחר

חלם: למה לבנות בזול אם אפשר ביוקר?

כשמדובר בהשקעות בתשתית במדינת ישראל, נבחרות תמיד האופציות היקרות ביותר. הן נבחרות מפני שהן מרגשות, מלהיבות את הדמיון של המתכננים והמבצעים ומאפשרות לנהל פרויקטים של מאות מיליונים ומיליארדים

במבצע הנדסי מדויק ומורכב מועברים בימים אלה בניינים שלמים ברחוב קפלן בתל-אביב למרחק של כעשרים מטרים. המבנים, חלק משכונת הטמפלרים העתיקה, הוכרזו ראויים לשימור. כדי להרחיב את הרחוב לא היה, לכן, מנוס מלהזיזם. למבצע הוקצבו כמה עשרות מיליוני שקלים. עד כה, ההזזה עוברת בשלום.

 

לא היתה ברירה אלא להזיז את המבנים האלה? כמובן שהיתה ברירה. לרחוב קפלן בתל-אביב, כמו לכל רחוב, יש שני צדדים. מצידו האחד עומדת שכונת הטמפלרים, המיועדת לשימור. מצידו השני עומד מחנה המטכ"ל, שאין בו מבנה מוגן. את ההרחבה ניתן היה לעשות בצד הצבאי: להזיז גדר ולהרוס כמה צריפים ומבנים צבאיים מכוערים במיוחד, בעלות של מיליוני שקלים ספורים.

 

מיותר לציין שהאופציה היקרה נבחרה. היא נבחרה לא רק, אפילו לא בעיקר, בגלל חוסר רצון של המתכננים להיכנס למשא ומתן עם צה"ל על הנושא הבטחוני הרגיש של הזזת גדר ב-15 מטרים. זו רק אמתלה. האמת היא שכשמדובר בהשקעות בתשתית במדינת ישראל, נבחרות תמיד האופציות היקרות ביותר. הן נבחרות מפני שהן מרגשות, מלהיבות את הדמיון של המתכננים והמבצעים ומאפשרות לנהל פרויקטים של מאות מיליונים ומיליארדים.

 

למה להסתפק בפתרון תחבורתי או תשתיתי שיעלה למשלם המסים מיליון שקל עלובים, ואפילו לא יקבל אזכור בתקשורת, אם אפשר להגות פתרון ענק, שיעלה מאה מיליון שקל וכל המדינה תדבר עליו?

 

שיגעון גדלות

 

חמישים שנה מתכננים רכבת תחתית-עילית בגוש דן. מפני שכך, ובהמתנה לתוכנית הגדולה, שיושקעו בה עשרה מיליארד דולר (כשיושקעו) - לא נעשה דבר להקלת המצוקה של התחבורה הציבורית בעיר. ליתר דיוק, משהו נעשה: פורקה מסילת הרכבת הישנה שחצתה את תל-אביב עד יפו. ניתן היה לשפר אותה בזול.

 

עיקרון זה, כוחו יפה בכל הארץ. מומחים ממשרד מבקר המדינה סבורים שמסילת הרכבת לירושלים, דרך העיר מודיעין, היא שיגעון גדלות. התוואי שלה בלתי-אפשרי, העבודות יימשכו עד אינסוף, העלות תהיה כפולה מהמתוכננת. 

 

הנה דוגמה: מסילת הרכבת הזו, בדרכה מנתב"ג למודיעין, כבר מצליחה לחצות פעמיים את כביש תל-אביב-ירושלים - פעם מערבה על מערכת גשרים מסובכת ואחר-כך (בחזרה!) מזרחה, בתוך מנהרה. והכל במרחק של קילומטרים ספורים. שיהיה מעניין. שיהיה יקר. 

 

מנהרות הכרמל, זוכרים? הרעיון הנפלא לחצוב אוטוסטרדה בהר הכרמל כבר חגג את בר-מצווה שלו והוא עדיין מצוי במרחק של שנים אחדות מהתחלת עבודות ממשית. במקומו אפשר היה לסלול מזמן-מזמן כביש עוקף חיפה, תוך שימוש מושכל במערכת הדרכים הקיימת. אלא מה? פתרון כזה קטן עלינו ואנחנו עושים רק מה שגדול עלינו.

 

אילת, עיר הנופש, מוזנחת בצורה שלא תיאמן. הטיילת שלה נראית כשילוב של מזבלה ושוק של שמאטעס. בתי המלון המעניקים לעצמם דירוג של חמישה כוכבים מעניקים שירות של שני כוכבים. אז מה עושים כדי לעצור את ההידרדרות ולהחזיר את העטרה של העיר ליושנה? הנה הפתרון שהומצא באוצר: בניית רכבת לאילת, בעלות של מיליארדי שקלים. זו תהיה קודם כל רכבת משא, שתחבר את נמל אילת עם מרכז הארץ. נמל אילת צפוי להתרחב ולהשתלט על עוד שטחים מרצועת החוף המעטה והצפופה בעיר. 

 

ובינתיים, עד שהרכבת תגיע לאילת, בעוד כך וכך עשרות שנים, לא כדאי להשקיע כמה מיליוני שקלים בשיפור פני העיר והטיילת שלה. למה לעשות בזול מה שאפשר לעשות ביוקר?

 

מה אומרת המשטרה על החקירה בפועלים

 

אפרים רזין, רואה חשבון המועסק במשטרת ישראל, פרסם בכתב העת "רואה החשבון" מאמר קצר ומרתק על "חקירת החוק לאיסור הלבנת הון - הלכה למעשה". למאמר השלכות על החקירה הנערכת בסניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל-אביב. 

 

רזין מצטט את הסעיף העיקרי בחוק לאיסור על הלבנת הון, סעיף 3, הקובע: "העושה פעולה ברכוש אסור, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו - דינו מאסר עשר שנים או קנס".

  

"עבירות מקור" - רשימה סגורה

 

ומהו אותו "רכוש אסור"? זהו רכוש שמקורו ברשימת עבירות ארוכה, המפורטת בתוספת הראשונה לחוק, והקרויה בשל כך "עבירות מקור". אלו הן עבירות הקשורות במעשי זנות, תועבה, שוחד, רצח וניסיון לרצח, חטיפה, שוד וניסיון לשוד, גניבות לסוגיהן, הונאות לסוגיהן, סחיטות, זיופי כספים ומטבעות, שימוש במידע פנים בסחר בניירות ערך, הפרה של זכויות יוצרים, חוקי הפטנטים וסימנים מסחריים, הברחות, הוצאה של חשבוניות מע"מ מזויפות, עבירות לפי פקודה למניעת טרור וסחר בלתי-חוקי בנשק.

 

מדובר ב"רשימה סגורה של עבירות מקור", כותב רו"ח רזין, ומבהיר: "אם נעשות פעולות כספיות או בנקאיות שמטרתן להסתיר או להסוות כספים שהושגו בעבירות שאינן מפורטות בתוספת הזו, הן לא ייחשבו עבירה על החוק לאיסור הלבנת הון".

  

ומהו סוג העבירות הבולט שלא נכלל ברשימה? אצטט שוב את רו"ח רזין: "עבירות מס... אינן עבירות מקור לגבי החוק". 

 

המסקנה ברורה. פעולה כספית שמטרתה להסתיר, להסוות או להבריח "הון שחור" שמקורו בעבירות על חוקי מס הכנסה בארץ ובחו"ל - אינה עבירה על החוק לאיסור הלבנת הון. 

 

נניח שמישהו מקרובינו השתמט מתשלום מסים ברוסיה, צרפת וארגנטינה והעביר את הון השחור שלו לישראל, באמצעות שלוחה של בנק ישראלי.

 

האם יש לו ממה לחשוש? אין לו ממה לחשוש, כי לפי חוקים ישראליים הוא לא עבר עבירה של הלבנת הון. 

 

החוק לא כולל "עצימת עיניים"

 

גם הבנק שבו נעזר לצורך הטמעת ההון השחור לא עבר שום עבירה. בסעיף 4 לחוק מוטלים עונשים כבדים על העושה פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור...'ידיעה' - למעט "עצימת עיניים". ידיעה" מוגדרת כאן בצורה מצמצמת ביותר, כמידע של ממש ולא כחשש, חשד או תחושה שמשהו לא בסדר עם הכסף.

 

"סעיף 4 לחוק אסור הלבנת הון", מציין רזין, "הוא המקום היחידי בחוק הפלילי שבו ידיעה אינה כוללת "עצימת עיניים". ולמה כך? כי מצד אחד, המחוקק הרחיב את תחולת הדין הפלילי מעבר לעבריין עצמו, על מנת להרתיע את המעגל המקצועי הפיננסי מלסייע בתהליך הלבנת הכסף". אבל מצד שני, המחוקק נמנע מלהגדיר כעבריינים אנשים הבאים בקשרי עסקים עם העבריינים. 

 

בנקים ישראליים ושלוחותיהם בחו"ל עסקו במשך עשרות שנים בגיוס כסף יהודי שמקורו בעבירות מס ובעבירות על תקנות מטבע החוץ באותן מדינות. כמידת יכולתם, הבנקים אף סייעו ליהודים אלה לעבור על חוקי המס והמטבע. כל הכסף הגדול הזה, מיליארדי דולרים רבים, מופקד בארץ ואינו נחשב לרכוש הכפוף לחוק לאיסור הלבנת הון. 

 

עבירה אחת שכן נכללה ברשימת "עבירות המקור" עשויה לשפוך אור על החקירה בסניף בנק הפועלים: סחר בלתי-חוקי בנשק. הכוונה המקורית של המחוקק הישראלי היתה לנשק המשמש עבריינים או ארגוני טרור. אבל מתברר שייתכנו גם פירושים אחרים. בהקשר זה עלה שמו של איש העסקים ארקדי גאיידמק. גאיידמק עלה לישראל לפני 25 שנה, בגיל 17, שירת בצה"ל בחיל הים ועזב לאירופה. בצרפת מתנהלת נגדו עכשיו חקירה בחשדות כי תיווך בעסקי הנשק הרשמיים בין הממשלה הרוסית לבין הממשל באנגולה. בפרשה מעורב גם בנו של נשיא צרפת המנוח, פרנסואה מיטראן. 

 

לפי החוק הצרפתי, רק מי שקיבל היתר מהממשלה רשאי לתווך בסחר בנשק. התיווך לכאורה של גאיידמק (בין רוסיה לאנגולה...) עלול להיות מוגדר על-ידי בית המשפט בפאריז כ"סחר בלתי-חוקי בנשק" ולכן להיחשב ל"עבירת מקור" לפי החוק לאיסור על הלבנת הון בישראל. 

 

אף שהעניין כולו לא נוגע לישראל, אינו נוגע לטרור, סמים, סחיטה או כל עבירה דומה אחרת - הוא מתגלגל לחקירה בסניף הירקון של בנק הפועלים בתל-אביב.

 

סביר להניח שחלק מהכספים שלו (נאמר, 100 מיליון דולר) העביר גאיידמק לארץ, ואולי כבר הוציא את כספו. סביר שהדבר מעורר חשד בצרפת. 

 

סביר שגורמי אכיפת חוק בישראל התלהבו עד מאוד מהאפשרות לפשוט על סניף של בנק ולחפש שם את "האוצר השחור של האוליגרכים הרוסים" - מיליארדי הדולרים שמשטרת ישראל מחפשת, לשווא, כבר למעלה מ-10 שנים. מחפשת, ולא תמצא: אין בישראל מאפיונרים יהודים עתירי-מיליארדים מרוסיה. יש מאפיונרים תוצרת הארץ. נתמקד בהם ולא נבריח יזמים ומשקיעים מבחוץ.

 

רו"ח אפרים רזין מסיים את מאמרו בהערה: "החוק לאיסור על הלבנת הון אינו מקל עם רשויות החקירה". הרשויות, שהחליטו להיכנס לסניף בנק הפועלים לאור זרקורי התקשורת, לא קראו את מאמרו של איש המשטרה אפרים רזין - או שקראו והתעלמו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עומר הכהן
רחוב קפלן. היה אפשר להרחיב בצד הצבאי, ולחסוך מיליונים
צילום: עומר הכהן
צילום: מירי חסון
הלבנת ההון בפועלים. עבירות מס לא כלולות בחוק
צילום: מירי חסון
מומלצים