פרשנות: מה עובר על טוני בלייר?
טוני בלייר, שתמיד לחוץ כשזה מגיע לבחירות, מתחיל להתנדנד. לא מדובר רק ב"אפקט עיראק", שמעיב על מערכת הבחירות של הלייבור, אלא גם בירידת מניותיו האישיות של ראש הממשלה המכהן. אז מי ינצח בבחירות? ככל הנראה בלייר, אבל המרוויח הגדול הוא דווקא שר האוצר, גורדון בראון, איתו נאלץ בלייר לחלוק את אור הזרקורים. רובין אוקלי, הפרשן הבכיר של רשת CNN, מסכם את מערכת הבחירות הבריטית
הביטו על הדמות המזדקנת, בעלת אניצי השיער המאפירים ותווי הפנים השמוטים, שצולמה קונה גלידה במהלך מסע הבחירות של שר האוצר, גורדון בראון. במי מדובר? מבט נוסף עונה על השאלה. כן, זהו טוני בלייר. שמונה שנים בראשות הממשלה נתנו בו את אותותיהן, וכך גם הלחצים ההולכים וגוברים של מערכת הבחירות.
בלייר, יש לזכור, לא רגיל למלחמת בחירות במובנה המלא. בשנת 1997 הוא היה הפנים החדשות, הקלה מבורכת לאחר 18 שנים של שלטון השמרנים. הוא נבחר בקריאות הידד על-מנת שיחליף ממשלה ותיקה ועייפה, שניזוקה עוד יותר בשל חשדות לשחיתות. לאחר מכן, בשנת 2001, הוא היה ראש ממשלה מכהן במלוא כוחו, שהתמודד מול אופוזיציה מבולבלת ומפולגת.
כעת, במערכת הבחירות השלישית שלו בראשות הלייבור, גורר עמו בלייר את ההתפכחות מכל האשליות. התפכחות שאינה נמנעת לאחר שמונה שנים בתפקיד.
אי אפשר לרצות את כל האנשים כל הזמן, ולמרות שאין חוקה שתסדיר זאת, ייתכן ומוטב והמפלגות בבריטניה יחליטו על מגבלה של שתי כהונות בלבד בראשות הממשלה. לראייה, דמיינו לעצמכם לאיזה מוניטין הייתה זוכה מרגרט תאצ'ר לו פרשה לאחר שתי קדנציות, נקייה מפרשיות המסים ומגינויי מדינות אירופה, שמוטטו את מורשתה.
מדינאי מבריק או פשוט גוזמאי?
האנשים החיים מחוץ לבריטניה יתקשו להבין את חוסר הפופולאריות ממנו סובל בלייר. בארצות הברית, לדוגמה, הוא נתפש כמדינאי בעל שיעור קומה בינלאומי. בעיני האמריקנים הוא דובר תקשורתי להפליא, שיודע למצוא את המלים הנכונות לכל אירוע. עבורם, הוא האיש שיכול להביע את הדברים שהנשיא בוש רוצה היה לומר, באלגנטיות החסרה לנשיא.
אפילו בבריטניה טוענים 55 אחוזים מהנשאלים בסקרים כי לבלייר יש "כריזמה". מדובר באחוזים כפולים מאלה להם זכה יריבו השמרן, מייקל הווארד, ובכלל, בנתונים נאים מאוד עבור סלבריטאי בגילו של בלייר.
עם זאת, ברחבי הממלכה הבריטית ישנם רבים המחשיבים את מיומנותו המילולית של בלייר כלא יותר מלוליינות של פוליטיקאי מיומן מדי. זה לא רק "אפקט עיראק" שרודף את ראש הממשלה: האפקט הזה הפך לסממן של נטייתו העקבית להגזים.
"אפקט עיראק"
עיראק מילאה במערכת הבחירות הנוכחית תפקיד גדול מהצפוי. בתחילת מערכת הבחירות ציינו רק שלושה אחוזים מהנשאלים בסקרים כי המלחמה תשפיע על דרך הצבעתם. אך המלחמה עצמה, ובעיקר הדרך בה הצדיק אותה בלייר, גלשה גם לנושאים אחרים.
מפלגות האופוזיציה עשו מאמץ בלתי נלאה על-מנת להפוך את הבחירות להצבעת אמון בראש הממשלה. התחרות שבין הנושאים הרחבים יותר לבין הסיפורים העוסקים בנושא העיראקי הצליחה לשמור בכותרות את הנושא הלא נכון מבחינת ראש הממשלה.
בשבוע שעבר היה זה המסמך שהודלף, ולאחר מכן פורסם, שקבע כי היועץ המשפטי העלה ספקות שונים בנוגע לחוקיות המלחמה. בסוף השבוע היה זה תיעוד הפגישה, שנערכה בבית ראש הממשלה בחודש יולי 2002, בה נכחו מלבד בלייר גם שר החוץ, ג'ק סטרו ושר ההגנה, ג'ף הון. בפגישה זו תכננו האישים את הפעולה הצבאית בעיראק, חודשים ספורים לפני שהממשלה למדה על עצם הדיון בנושא.
ואז, שלושה ימים בלבד לפני הבחירות, בלייר שוב קיבל את הכותרות הלא רצויות, כאשר אלמנתו של אנתוני ווקפילד, איש כוחות הביטחון שנהרג בעיראק, האשימה אותו במותו של בעלה.
לזכותם של מנהיגי המפלגות היריבות ייאמר שהם חסכו את ההאשמות. מנהיג הליברל-דמוקרטים, צ'ארלס קנדי, אמר כי יהיה זה "מוטעה לגמרי" מצדו של כל פוליטיקאי שהוא לעשות רווח פוליטי על חשבונו של חייל שנהרג. מצד שני, הפוליטיקאים לא היו צריכים להאשים, הצהובונים עשו זאת עבורם.
מזיע ועל סף מחלה
אלא אם כן טעו כל הסוקרים, בלייר נמצא בדרכו לניצחון שלישי והיסטורי, בפעם הראשונה בתולדות הלייבור. עם זאת, בשל "אפקט עיראק", הפעם תנצח מפלגת הלייבור למרות העומד בראשה, ולא בזכותו.
מעטים ממועמדי הלייבור הדפיסו את תמונתו של בלייר על פרסומיהם. מעבר לכך, בלייר נאלץ להעניק ליריבו משכבר הימים, גורדון בראון, מעמד שווה בראשות הקמפיין המפלגתי. זאת, על-מנת להבטיח את נאמנות הבוחרים.
בלייר התקשורתי נראה מזיע ועל סף מחלה כאשר הופיע לאחר שניים מחבריו בהנהגת המפלגה בתוכנית "Question Time" של ה-BBC. גרג דייק, מנהל הרשת לשעבר, שאינו נמנה כעת על חוג ידידיו של בלייר, אף ציין כי "אף אדם עם מעט היגיון בראשו לא יופיע שלישי בדיון טלוויזיוני, לאחר שהמצלמות תיעדו את חבריו במשך שעה וחצי".
בלייבור אומרים שטויות
למען האמת, כשמדובר בבחירות, בלייר תמיד ידע להילחם. הוא סירב להאמין שהניצחון מונח בכיסו גם בשנת 1997, והביע פעמים רבות את דאגתו מהפתעות אפשריות.
הפעם, הודות למלחמה בעיראק ולחשש מזליגת מצביעי הלייבור לעבר המפלגה הליברל-דמוקרטית, המפלגה הגדולה היחידה שהתנגדה גלויות ליציאה למלחמה, נטייתו הדאגנית של ראש הממשלה רק החמירה.
הוא אף התפרץ בזעם, פעם אחר פעם, בעודו מתעקש ומסביר כיצד היה עליו להחליט האם להפטר מסדאם חוסיין. "החלטתי לעשות זאת", הוא הבהיר, ולעתים נראה כאילו חיילי צבא ארצות הברית כלל לא היו שם.
התנודות במעמדו של בלייר אילצו את מפלגת הלייבור לצאת במתקפה חריפה על הליברל-דמוקרטים במהלך השבוע האחרון. הן גם אילצו את חברי המפלגה השלטת לומר הרבה שטויות, למשל ההכרזה שאם אחד מכל עשרה תומכי הלייבור יבחר, בשל המלחמה בעיראק, להצביע עבור הליברל-דמוקרטים, יביאו בוחרים אלה להצבתו של הווארד בדאונינג 10.
על השמרנים להוביל במעל לעשר נקודות על-מנת לזכות בכוח ממשי. עליהם לזכות במעל לשש נקודות על-מנת למנוע ממפלגת הלייבור את יתרונה. כשאף סקר במדינה לא צופה לשמרנים יתרון של ולו אחוז בודד אחד, התסריט הזה לא יכול להתממש.
הווארד, שמתעקש כי היה תומך במהלך להדחת סדאם חוסיין גם ללא כל קשר להמצאות נשק להשמדה המונית בעיראק, עלול לפגוע בבלייר. אבל אלא אם כן כל חברות הסקרים בבריטניה טועות לחלוטין, הוא לא יכול לנצח אותו.
רובין אוקלי הוא עורך בכיר לעניינים אירופיים ברשת CNN International, ומוביל את הסיקור של מערכת הבחירות בבריטניה. תוכלו לקרוא עוד טורים פרי עטו בכתובת: http://www.cnn.com/SPECIALS/2005/uk.election .
לפנייה לכתב/ת 
מאפיר ומנצח. בלייר
צילום: רויטרס
המרוויח הגדול. בראון
צילום: רויטרס
מומלצים
