צמד חמד

אולי בהמשך להצלחה וההייפ סביב ה-white strips, עושה רושם שהאופנה האחרונה בקרב חברות התקליטים היא חיפוש אחר זוגות בעלי יחסי זוגיות לא ברורים, שיהיו "הדבר הבא" של עולם המוזיקה החלופית.

הצמד VV ו-hotel נפגשו בלונדון של סוף המילניום קודם, כאשר הזמרת/גיטריסטית אליסון מושהארט הגיעה להופעות באנגליה עם להקתה Discount ופגשה את הזמר/גיטריסט ג'ימי היינס שבדיוק סיים את מערכת היחסים שלו עם להקתו הקודמת והחל לעבוד סולו. אליסון חזרה לפלורידה, אבל השניים המשיכו לשמור על קשר, לשלוח דמואים ולאתגר מוזיקלית אחד את השני. בפרוץ המילניום החדש הם העניקו אחד לשני כינוי חיבה-במה, הוטל למד קצת לתופף והם יצאו לסיבוב הופעות משותף. לאחר שהקליטו מספר שירים במשותף הם הוציאו ב-2002 את אלבומם הראשון keep on your side שזכה להייפ קטן בקרב מבקרי המוזיקה.

אלבומם החדש, NO WOW, מופשט ומינימליסטי יותר מקודמו, וכן אישי וחודרני יותר. החל משורת הפתיחה של האלבום You're gonna have to step over my dead body before you walk out that door ניתן להבין ש-VV ו-hotel מצליחים לשבור את הנוסחה המקובלת של שירי אהבה קיטשיים ומבטאים בשיריהם סוג של אהבה כפייתית ואגרסיביות, כזו באה לידי ביטוי גם בשירים I Hate the Way You Love ו-Love is a Deserter, בהם ניתן לחוש את השפעתה הישירה של פי ג'יי הארווי על הצמד.

בהמשך האלבום מצליח הצמד ליצור מלודרמות קטנות עם The Good Ones ו-Murdermile המשלבים ביטים אלקטרונים קרים בריפים מינימליסטים של גיטרה. האלקטרו-Pאנק המינימליסטי הזה הוא לא "וואוו שיגעון", אבל הוא הצליח לגרום לי חוויית כאב ראש אהובה וממסטלת, דומה למשל לזו שגרמו לי הוולווט אנדרגראונד בשמיעה ראשונה.

האתר של הקילס