הדלעת של סבתא ציפורה

אין כמעט יום שבו אני לא חושבת על סבתא ציפורה ז"ל. זה בדרך כלל מתחיל כשאני נכנסת למטבח. שעות רבות בילינו ביחד במטבח, כשהיא מבשלת ומספרת לי על ילדותה ונערותה בגולה ובמדינה שבדרך, תוך שהיא מרביצה בי את הדוקטרינה הקולינרית שלה: צריך להתמסר. לקלף דק, לחתוך קטן, לא לבשל עם הרבה שמן, וכל הזמן להיות על המשמר.

יום השואה בטוקיו. אין צפירה, אין שירים של חווה אלברשטיין ברדיו. נכון, אפשר לשמוע באמצעות המחשב אבל זה לא אותו הדבר. בעיני, מלבד דברים כמו מערכוני הגשש, השוטר אזולאי, מנגל, וגרעינים שחורים (שפה קונים בחנויות לציפורים), הצפירה, עם המכוניות שעוצרות בצד הדרך והנהגים הכרסתניים שזורקים את הסיגריה שלהם על הכביש ועומדים בצייתנות, היא אחד הדברים הכי ישראלים שיש.

סבתא שלי לא היתה ניצולת שואה במובן המקובל של המילה. היא עלתה מפולין בגיל 17, הרבה לפני הכיבוש הנאצי,

ונותרה יחידה מכל משפחתה שנספתה. אין לי מושג מה גרם לה לעשות את זה, אולי מרדנות של גיל הנעורים, ואולי חוש נבואי, אבל בשורה התחתונה, היא נשארה לגמרי לבד עם יסורי מצפון קשים על כך שהיא שרדה והם לא, ועל כך שלא הצליחה להציל את אחותה שכבר הגיעה לטריאסט שבאיטליה, ראתה את הארץ המובטחת מנגד, ולא הצליחה להגיעה ליעדה.

בכל יום השואה סבתא ציפורה היתה מדליקה נר נשמה לזכר משפחתה שאיננה. כאן בטוקיו אין לי נרות נשמה אז אני מדליקה מה שיש - נרות שבת חנוכה או יום העצמאות, העיקר הכוונה שבלב. מדליקה ונזכרת איך הרדיו במטבח ניגן את השירים עצובים שבעיני הם כל כך יפים, והיא היתה מספרת לי על הימים שלא ישובו עוד: בקיבוץ קראו לה "גילינסקי מיט דה ביכער" כלומר גילינסקי (שם נעוריה) עם הספר. לעגו לה שהעדיפה לקרוא בספר על פני ריקודים וטיולים לגורן. ואני, ילדה קטנה ותולעת ספרים בדיוק כמו סבתא, מגיעה אחרי בית ספר לחנות של סבא וסבתא המעניקה שירותי כביסה וניקוי יבש, נשכבת על הבטן בין המעילים הארוכים הארוזים בנילונים המרשרשים, וקוראת. מדי פעם בא לקוח, פותח בתנופה את שדרת המעילים ומגלה ילדה קטנה קוראת ספר על רצפת ארון המעילים. וסבתה שלי מתגאה: זו הנכדה שלי, היא אוהבת לקרוא ממש כמוני.

ברבע לאחת סבתא יוצאת הביתה להכין את ארוחת הצהריים, ואני אחריה כמו חתול קטן, באה ללמוד את כל הסודות.

מטבח קטנטן תנור וגז במרפסת אבל הקפדה מטורפת. ארוחה זה לא מנה אחת, היא מסבירה לי:  מתחילים עם סלט חצילים, עוברים למנה העיקרית, אחר כך מרק עם אטריות ולסיום קינוח: קומפוט או תחליף קנוי אם אין.

אבל הכי הכי אהבתי את האורז עם דלעת שלה. נימוח בפה ומתקתק. היא הגישה אותו כתוספת למנה עיקרית. לכן כל כך התפלאתי כשבמהלך קורס בישול מזורז במלון אואזיס שבאי הקסום קוסאמוי שבתאילנד המורה לימדה בדיוק את התבשיל של סבתא ציפורה בתור קינוח מקומי. רק האורז היה שונה: סטיקי רייס מאודה המקובל בקינוחים המקומיים במקום האורז הפרסי של סבתא. אבל פה ביפן קוראים לאורז פרסי "תאי רייס" אז בכל זאת כנראה שההבדל לא כל כך גדול.

כאן ביפן יש המון תבשילים מדלעת: סלטים, מרקים, וצלייה על פלטה, אבל בעיקר קינוחים: עוגות, קציפות, גלידות, פודינגים, מאפינים עם דלעת ושלל קינוחים ששייכים לחג ההודיה האמריקאי, אותו היפנים אמצו בחום.

בתאילנד לעומת זאת מוסיפים לדלעת חלב קוקוס, והופכים אותה למיני קארי ארומטיים מחד או לקינוחים מתקתקים והורסים מאידך. אני רוצה לבשל דלעת עם אורז של סבתא לציון יום השואה אבל זה לא כל כל פשוט:

הדלעת ביפן היא לא בדיוק כמו הדלעת שאנחנו מכירים - היא קטנה יותר, הצבע שונה והמרקם קשה - צריך להצטייד בסכין יפנית משובחת או פשוט לשים אותה במיקרו לריכוך של כמה דקות ואז לקלף ולחתוך.

האורז לא בדיוק כמו הפרסי של סבתא - אבל העיקר ההשראה. אני יוצאת לסופר השכונתי לקניות, ובסופו של יום אני חובקת שני תבשילי דלעת - האחד של סבתא והשני בניחוח אסיאתי. חוה אלברשטיין מתנגנת לה ברקע בסי די , הילדים שואלים למי יש יומולדת למראה ה'נר נשמה' ואני מסבירה: היום זה יום השואה ואני מדליקה נר זיכרון. בדיוק כמו שסבתא ציפורה היתה עושה.

דלעת עם אורז של סבתא ציפורה

החומרים:

2 כוסות דלעת חתוכה לקוביות של 1X1ס"מ. אפשר כאמור להכניס למיקרו לריכוך קל לפני החיתוך

2 כוסות אורז פרסי או יפני

4 כפות סוכר (פולניה או לא)

מלח ופלפל

3 כפות שמן סויה

אופן ההכנה:

1. מחממים בסיר את השמן ומטגנים את הדלעת תוך כדי בחישה 3-4 דקות.
2. מוסיפים את האורז ומטגנים-מערבבים עוד 3 דקות. מתבלים במלח, פלפל וסוכר.
3. מוסיפים 4 כוסות מים ומביאים לרתיחה, בסיר מכוסה. מקטינים את האש, ומבשלים עוד 20 דקות. לא נוגעים יותר בתבשיל עד סיום הבישול.
4.  לאחר תום הבשיול, מסירים את הסיר מהכיריים ולא פותחים את המכסה במשך 20 דקות.
   

קארי דלעת עם חלב קוקוס ואורז בנוסח תאילנדי

החומרים:

40 גרם חמאה

1 בצל בינוני קצוץ

2 שיני שום כתושות

1 ענף של למון גראס קצוץ דק

1 פלפלון חריף ללא גרעינים קצוץ דק

1/2 כפית משחת קארי אדום

1 כף שורש ג'ינג'ר טרי מגורר

2 כוסות דלעת חתוכות לקוביות של 1X 1

2 כוסות אורז לריזוטו או יפני

4 כוסות ציר עוף (אפשר מאבקה)

1/2 1 כוסות חלב קוקוס

1/2 כוס כוסברה קצוצה

4 כפות נענע קצוצה

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. ממיסים את החמאה במחבת גדולה וכבדה.
2. מוסיפים בצל, שום, למון גראס, פלפל חריף, משחת קארי וג'ינג'ר, ומבשלים בטיגון-ערבוב במשך 4 דקות על אש קטנה.
3. מוסיפים את הדלעת והאורז ולטגן-לערבב עוד 3 דקות.
4. מוסיפים מצקת של ציר עוף לסיר, ומערבבים עד שכל הנוזל נספג. מוסיפים מצקת אחר מצקת באותה השיטה עד שכל הנוזלים נספגים. מערבבים קלות במהלך הערבוב עד שהאורז מגיע לדרגת אל דנטה. כל התהליך כולו אמור לקחת בערך חצי שעה.
5. מוסיפים את חלב הקוקוס, הנענע, והכוסברה, מביאים לסף רתיחה, ומורידים מהאש. מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם ומגישים מיד.