ככה עושים לאליגולה?
נכון שאוהד אלישע מסתמן כפייבוריט של הקהל, מריאור שחר כבר מעוררת אמוציות (תירגעו קצת, טוב?), והדר עוזרי היא הבטחה גדולה - אבל למה דווקא איילה אליגולה הלכה הביתה? מקס סמולוביץ מתרגש וכועס על ההדחה הראשונה בנתניה
צדי, בשבילי הכוכב זה אתה
אבל למה אפשר לצפות כשהתוכנית כולה העלתה כמה סימני שאלה ורגעים מביכים? נתחיל בעובדה שמדובר בהופעה חיה
כמו כן, אין מושג כמה אנשים הצביעו ולמי. צביקה הדר לא נתן אפילו דיווח מינימלי על סך-כל המצביעים, משהו שהוא כרגיל טורח להדגיש. לזה התלוו פאשלות כמו כמה פליטות פה מיותרות של צביקה הדר (בייחוד אחת מכוערת כלפי אליגולה), בלבול של הדר ברגעי השידור (שמתם לב לריקי גל עם הגב למצלמה?), הופעת סטנד-אפ משמימה בפתיחה (יותר מדי בעיות עם המנחה, למי ששם לב), כמה בעיות סאונד ורגע התמרדות מפתיע של צדי צרפתי.
לפי הכלל החדש, בהופעות החיות השופטים יכולים לתת חסינות לאחד המתמודדים - אבל הם צריכים להסכים פה אחד. זהו בעצם ניסיון לעשות משהו עם השופטים, כי כרגע הם חסרי משמעות. ריקי גל נתנה חסינות לאוהד אלישע (שהיו לו הרבה מאוד אוהדים בקהל). צביקה פיק הסכים (והקהל שאג ברקע). צביקה הדר רצה לסגור עניין והחליט שצדי גם בחר באוהד אלישע - כי אחרת, לשם מה התכנסנו כאן אם לא כדי לסמן כוכב? - אבל צדי עוצר את החגיגות ומודיע שהקול שלו הולך לנעמה לוי. ההחלטה למעשה לא השפיעה על מהלך העניינים (אוהד אלישע, מתברר, לא צריך חסינות), אבל זה היה רגע מעניין שבו צדי החביב לא מוכן להיות בובה ומתעקש לומר את דעתו. עם כל הנחמדות שלו והעדינות שלו, צרפתי לא ויתר ויתגלה ככוכב של הערב.
אל תפסיקי לשיר!
לגבי המתמודדים – אפשר לומר קודם כל שכולם נתנו שם פייט והתאמצו להוציא את המקסימום. המאמץ הזה לפעמים היה
הדר עוזרי לקחה שיר שלא נתן לה הרבה מרחב, "בגלגול הזה", אבל בהופעה מסודרת ראשונה שלה אפשר לומר שהילדה הזאת היא הבטחה ענקית. נעמה לוי, על אף שנתקעה עם עיבוד איטי במיוחד ל"אוהבת אותך עוזבת אותך" (קשה להאמין, אבל זה אפשרי), נתנה תצוגת תכלית. אוהד אלישע משום מה החליט לקחת את "אלה", שיר קצת גדול עליו, מבחינת הבגרות של השיר עצמו ומבחינת הביצוע המקורי מלא העוצמה של דפנה ארמוני. הוא היה הרבה יותר טוב בהמשך - בשלב השירה הקבוצתית לסיום החלק האמנותי, אחרי שהוא נרגע מהלחץ וכשהוא לא היה לבד על הבמה, אלישע הצעיר הכניס הרבה אנרגיות ושמחה ל"אמא שלי" והאפיל על האחרים. הוא היה פחות מקצועי ומלוטש, אבל הנוכחות שלו הייתה מורגשת יותר.
לגבי שני הבנים האחרים – ההתרגשות אכלה את שניהם והם נכנסו למצבים שבאולפן סגור לא היו קורים להם. מיכאל עינב שר טוב את "ילדים של החיים", אבל היה מכני לחלוטין בביצוע שלו ונתקע באמצע הבמה כשהוא מפחד לזוז ומסתבך עם הידיים. רועי חיים זינר לעומתו לקח את האתגר של "חוזה לך ברח", השקיע יותר מדי מאמץ בניסיון לתת פרשנות אישית יומרנית ושידר פאניקה. אין כאן שום דבר שאי-אפשר היה לתקן בתנאים רגועים יותר.
לגבי מריאור שחר – מה אפשר לומר? אני אישית מאוד קיוויתי שאפשר יהיה לכתוב עליה כמה מילים טובות, כי היא ספגה הרבה חיצי שנאה באינטרנט. לא מגיע לילדה בת 16 שרק רוצה לשיר, שישנאו אותה אנשים עוד לפני ששמעו אותה שרה. אולי הביקורת האוהדת הזאת תגיע בהמשך העונה, אם היא תיקח שיר שיותר יבטא אותה ולא שיר כמו "מה שיותר עמוק יותר כחול". ראשית - אין מה להפגין בו מבחינה קולית, שנית - השיר קצת בוגר מדי, ושלישית - הנסיון להפוך את השיר לווקאלי ורך ואותה לסקסית ובוגרת לא בדיוק הצליח. אפשר לפחות לשמוח שהיא לא שרה את "חתונה לבנה" או את "מחכים למשיח".
והנה אנחנו חוזרים לאיילה אליגולה, זמרת עם הרבה נשמה ואיכות, שלקחה את "נגד הרוח" והתאמצה יותר מדי להוציא את האנרגיות הגדולות של השיר הזה, שנועדו להופעות רוק בפארקים ולא לערב נעים עם מיטלמן באולם סגור בנתניה. אי-אפשר לומר שהיא הייתה פחות טובה מהאחרים. היא פשוט לא משכה מספיק מצביעים - וזה שם המשחק כאן. אבל גם מי שהיה אדיש לגביה, לא יכול היה להישאר אדיש בסיום, אחרי ההדחה, כשהתעקשו שהיא תשיר פעם נוספת: אליגולה מנסה להמשיך את השיר, המילים שלו הופכות להרבה יותר טעונות ולמרות הדמעות שחונקות אותה היא מצליחה לשיר באמת "נגד הרוח". דווקא היא, שהודחה, הייתה מי שיצרה את הרגע הכי מרגש בפרק. וזה משהו שלא הרבה זוכים לו, לפעמים אפילו לא בניצנים.
לפנייה לכתב/ת 
