קוראים לי רות ואני טכנופובית

1. ההכחשה

הפעם הראשונה שהודיתי בכך שאני טכנופובית - וזה לא שלא ידעתי, פשוט להדחיק הרבה יותר קל - היה כשנפרדתי מבן-זוגי. עד לאותה נקודה, החיים נראו לי קלי קלות. שלא תטעו, אני לא חושבת שחייה של אישה לצד גבר קלים יותר, חלילה.

אני בטוחה שחייה של אישה לצד אדם טכני קלים יותר והג'נדר לא משחק תפקיד. במשך שש השנים שיש לי מחשב למדתי רק את מה שהכרחי, נחוץ ומקל על חיי: להדליק את המחשב, להתחבר לאינטרנט, להשתמש ב-Word ובדואר אלקטרוני וכמובן גם ב-ICQ. משאר הדברים הרציניים והמורכבים יותר פשוט התעלמתי.

נתתי לאחרים שמבינים באמת במחשבים לבזבז את זמנם ומרצם בחיבוט המוח עם כל השבבים והחיבורים המסובכים. בהחלט מגיעה להם משכורת העתק שבוודאי הם מקבלים, לאור העובדה שאפס-אחד-אפס-אחד היא שפה לגיטימית ויפה בעיניהם (למרות שהאגדה מספרת, שהמקור שלה מצוי אי שם בערבות פולניה, כשאחת, ברור מאיזו עדה, הייתה אומרת לבעלה הגיק - כל יום, כל היום - "אפס אחד", ויום אחד הוא פשוט עשה עם זה משהו קריאטיבי).

הכרתי הרבה אפסים בחיי ומכיוון שבשביל כמה אנשים (היי אמא!) אני תמיד מספר אחת, בצעד נחוש ומתעלם מכל הסימנים האדומים שניקרו עיניים, יום אחד גמלה בי החלטה. גם אני יכולה להשתלט על המפלצת הכעורה והמרובעת ולהפוך את הבלתי יאמן לאפשרי. להפסיק לפחד לעשות דברים מורכבים יותר במחשב. בעצם, כל אחד מאיתנו יכול. גם להדביק כיתוביות לסרט שהורדנו, עוד לפני שהחליטו בבתי המשפט שזה לא חוקי.

2. ההכרה

בנקודה מסוימת, אפשר לומר שהחלטתי להרפות מהפחדים שלי. מתוך רצון להשתפר, לדעת יותר ולהתפתח מקצועית, קיבלתי על עצמי החלטה להפסיק לפחד מהמחשב האישי שלי. העוינת הפכה לכמעט תומכת, או אם תרצו לקרוא לילדה בשמה: "טכנופובית-על-תנאי".

זה לא קרה בין-לילה. כשלא הצלחתי לבצע פעולה זו או אחרת הרשיתי לעצמי להתקשר לתמיכה הטכנית של ספק האינטרנט שלי בלי להתבייש. התקשרתי לחברות בשביל לברר איך עושים צילום מסך, וכשהן באו לבקר הרשיתי להן להסביר לי איך לצרוב עם צורב ואיך להדביק כתוביות לסרטים. וזה הצליח. הרפיתי מהקבעונות שלי והתמסרתי למחשב. ואני מאמינה, שאם אני, עקשנית בת עקשנית, הצלחתי במשימה - כל אחד יכול להצליח.

ההצלחה נבעה אך ורק משינוי היחס שלי לטכנולוגיה. הבנתי והטמעתי שהאינטרנט פותח דלת לפנאי איכותי, מאתגר ומעשיר. העולם החברתי והרוחני של האדם, בכל גיל, מקבל הזדמנות נוספת (אמנם, וירטואלית, אבל כולנו כבר שמענו על כל החברויות והקשרים שנוצרו מעבר לחדרי צ'ט ופורומים) ליצור קשרים חברתיים, להזין את הערך העצמי או סתם ליהנות מהרפתקאות אונליין מכל הסוגים.

3. הגאולה

ולמרות כל האמור לעיל, בצער רב אני נאלצת להתמודד עם הידיעה המרה שהחיים לא עשו עמי חסד גדול במיוחד, מאחר והידע שלי מסתכם בתפעול סביר של תוכנות אופיס (הקלות, ברור. למה לי לטרוח להבין את ה-PowerPoint? למי בדיוק אני אכין מצגת?), גלישה באינטרנט (לא רק לאתרי סקס) ומשחקים אונליין (אני מכורה של ממש).

נותרו עוד פערים להשלים, אני יודעת. אבל את הצעד הראשון והכרחי להתגבר על הטכנופוביה שלי כבר עשיתי. אני לא מפחדת לשאול, אני לא מתבלבלת כשפתוחים לי יותר מארבעה חלונות במסך, אני כבר מיומנת בלנהל שיחה ב-ICQ, ובמקביל לבדוק דואר, לכתוב מאמרים, לענות לשיחת טלפון ולערבב את הסוכרזית בקפה. ממש הפכתי למולטי טסקינג. הללויה.

כמה טיפים לטכנופובים

• אין ממה לפחד. זו כולה קופסה מתכתית אפורה עם חיבור לאינטרנט ודפדפן (בדרך-כלל קל לזהות אותו כי כתוב עליו e).
  

• כדאי לך להתמקד בדברים שמעניינים אותך. לא צריך לפרק את המחשב כדי לדעת ממה הוא מורכב, למד איך להפעיל את הדברים הבסיסיים ותמשיך משם.
  
  
• מחשבים חוסכים כסף. אפשר לוותר על המנוי לעיתון יומי, או ללכת לספריה העירונית בשביל לדפדף באנציקלופדיה. הכל נמצא באינטרנט.
  

• למידה צריכה להתנהל תוך התנסות עצמית מהנה ולא מתוך אילוץ. מומלץ להכין קפה טוב לפני שניגשים ללמוד משהו חדש, להשמיע מוזיקה טובה ברקע ולהדליק איזה נר ריחני בשביל האווירה. 
  
  
• באינטרנט יש מלא אתרים עשירים בתרבות, פורנו וסינגלס. ואם אלה לא סיבות מספיק טובות, אני צנצנת.