הנשיא בוש מציג: מאה ימים של בדידות

בתחילת 2005, אחרי הנצחון הגדול בבחירות לנשיאות והרוב הרפובליקני המתחזק בקונגרס, נראתה הקדנציה השניה של ג'ורג' בוש כטיול קליל לכיבוש היעדים שהכתיב לעצמו: תוכנית להצלת הביטוח הלאומי, מינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון ועצירת התהליך הבלתי נמנע של נישואי הומוסקסואלים על גרסותיהם השונות.

מאז עברו מאה הימים הראשונים של הקדנציה השניה, ובוש, שרק בינואר האחרון חגג את ניצחונו בשורה של נשפים ברחבי וושינגטון הבירה, נראה יותר כברווז צולע. חבריו למפלגה הרפובליקנית מתרחקים ממנו, והציבור? הציבור נראה כאילו מאס בו לגמרי.

הציבור האמריקני לא רואה הצלחות נשיאותיות מרשימות. במקום זאת הוא רואה את מחירי הדלק מרקיעים שחקים ומאיימים על הכלכלה האמריקנית. הבורסה מקרטעת, הדולר נסוג והמומחים עוקבים בנשימה עצורה אחר ההתפתחויות.

את זה האמריקנים מבינים יותר טוב מאשר את המתרחש בעיראק, מדינה שעלתה לציבור האמריקני במאות מיליארדי דולרים וביותר מ-1,500 הרוגים. את העילה למלחמה שסיפק הנשיא, המצאות נשק להשמדה המונית בעיראק, דוחים האמריקנים מכל וכל, ולא רק הם - כך קובע גם הדו"ח האמריקני הרשמי בנושא, שפורסם לאחרונה.

האמריקנים רואים את הנשיא שלהם מתרפס בפני נסיך הכתר הסעודי עבדאללה, מתנשק איתו ומוביל אותו יד ביד בשבילי החווה שלו בטקסס. בעיני הציבור אין ספק, אלו אותם סעודים האחראים לשילוח מפגעי ה-11 בספטמבר, מתאבדים סעודים ברובם, חדורים באיסלאם קיצוני מבית היוצר של מכה ומדינה.

הם רואים את בוש מתחבק עם מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, טום דלאי. זהו האיש החזק ביותר בקונגרס, המנהל קרב להצלת הקריירה שלו מול חקירה על עבירות מוסריות קשות. בשיאה של הפרשה הזו הזמין בוש את דלאי למטוס שלו, לצילום משותף של אחווה טקסנית מצולמת ומתועדת.

ובכלל, המטוס של בוש זכה לסיקור נרחב בזמן האחרון, לאחר שהטיס את בוש בחופזה מחופשת הפסחא שלו בטקסס, כדי שיוכל לחתום באישון לילה על חוק שיאפשר הגשת ערעור על פסיקת בית המשפט לנתק את החולה הסופנית טרי שיאבו מצינורית ההזנה.

הציבור האמריקני, שלפי כל הסקרים תמך בהמתת חסד של שיאבו המסכנה, שהיתה מוטלת כצמח 15 שנה, התקשה להבין את הלהיטות הרפובליקנית לחוקק את "חוק שיאבו" בקונגרס. הוא רשם לעצמו שהנשיא מיהר לוושינגטון בגלל שיאבו, אבל הגיב באיטיות לאסון הצונמי בדרום אסיה.

בוש? "הישרדות"!

בניסיון להציל את המצע הפוליטי שלו ערך בוש מסיבת עיתונאים היסטרית בפריים-טיים. הוא זימן את העיתונאים לשעה שמונה בערב, ואילץ את רשתות הטלוויזיה הגדולות לזנוח את לוח השידורים עתיר הרייטינג שלהן. אבל גם הניסיון הזה עלה בתוהו. הרשתות נטשו את מסיבת העיתונאים בהזדמנות הראשונה ומיהרו לשדר את "ביצי הזהב": "הישרדות" ב-CBS ו"השוליה" של NBC.

הסקרים האחרונים, יחד עם הרייטינג הנמוך, מלמדים שבוש איננו בדיוק האמריקני הנערץ. סקר של גאלופ מהשבוע שעבר קובע שרק 45 אחוזים מהאמריקנים תומכים בו, לעומת 49 אחוזים שאינם מרוצים מתפקודו.

רק על מנת לסבר את האוזן, זה שיעור התמיכה הנמוך ביותר שהשיג נשיא אמריקני בתחילת הקדנציה השנייה, מאז מלחמת העולם השניה. באותו שלב נהנה ביל קלינטון מתמיכה של 59 אחוזים מהאמריקנים, רייגן מ-56 אחוזים, ניקסון מ-57 אחוזים, ג'ונסון מ-69, אייזנהואר מ-65 וטרומן מ-57 אחוזים בלבד.

בדרך כלל לנשיא בכהונה שנייה יש בעיות. ניקסון עם ווטרגייט, רייגן עם איראן-גייט וקלינטון עם מוניקה-גייט. אצל בוש התחילו הבעיות מייד כשהתחילה הקדנציה. אחרי חודשיים בהם חרש את אמריקה וניסה לשווא למכור לאמריקנים את התוכנית שלו להצלת הביטוח הלאומי, אי-אפשר לצפות מהפוליטיקאים הרפובליקנים לתמוך בעמדת הנשיא בניגוד לרצון ציבור הבוחרים.

באמצע הכהונה השנייה, מפסידה בדרך כלל מפלגת השלטון מושבים בסנאט ובבית הנבחרים. הפוליטיקאים הרפובליקנים, שאינם רוצים להפסיד את כסאם בגלל הנשיא, מתרחקים ממנו לקראת הבחירות הצפויות להיערך בשנה הבאה.

מי יספוג? אנחנו כמובן

כשלון זמני נוסף של בוש הוא חוסר יכולתו להביא למינויו של ג'ון בולטון לשגריר באו"ם, מהלך לו יש מתנגדים גם בקרב הרפובליקנים בוועדת החוץ של הסנאט. עם זאת, בוש מתעקש על מינוי בולטון, ונראה שבסופו של דבר, לאחר כמה כיפופי ידיים בגבעת הקפיטול, יצליח במשימתו.

לישראל חשוב שבולטון הקשוח יכהן באו"ם, ויפעל לעשות סדר במוסד הזה, אבל אין לשכוח שהוא יתרכז בעיקר בקידום האינטרסים של הממשל האמריקני. ומה יהיו אינטרסים אלה? התסכול של בוש בזירה הפנימית עלול לדחוף אותו להתעמק דווקא במדיניות החוץ שלו, ובעיקרה חזון שתי המדינות הדמוקרטיות, ישראל ופלסטין, שיחיו בשלום זו לצד זו.

לפני חמש שנים הגיע בוש ג'וניור לבית הלבן בלי מושג ירוק על העולם. כעת, כל מה שישאר לו לעשות ביתרת זמנו בגבעת הקפיטול זה לעסוק בעניני העולם הגדול בכלל, והדמוקרטיזציה של המזרח התיכון בפרט.

בהתחשב בנשיקות הלחי שמחליף בוש עם הנסיך עבדאללה, ובניסיונות שלו לשקם את מערכת היחסים עם האירופים, חולשת הנשיא בוש מבית עלולה לעלות לישראל בלחץ מדיני מתון ליישום "מפת הדרכים", לחץ שיתחיל מייד לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות.