מה הקשר בין המגיפה השחורה לנגיף האיידס?

המגיפות הקטלניות ששטפו את אירופה במהלך ימי-הביניים, כנראה הועילו באופן בלתי צפוי מאות שנים אחרי שנעלמו. חוקרים מסבירים שאלה הפכו כעשרה אחוזים מתושבי אירופה לחסינים מפני זיהום נגיף האיידס, אבל הדעות חלוקות באשר לזהות הנגיף שאחראי לכך. חלקם טענו השבוע שמגפת המוות השחור סייעה להאיץ את חסינות האוכלוסייה לנגיף האיידס, אך קבוצות יריבות טוענות שה"קרדיט" צריך להינתן לאבעבועות השחורות.

כך או כך, הכל מסכימים כי גורם כלשהו האיץ את שכיחות קיומה של מוטציה שעוזרת להגן מפני הוירוס. המוטציה, שמשפיעה על חלבון ה-CCR5 המצוי על פני משטח כדוריות הדם הלבנות, מונעת מנגיף האידס לחדור לכדוריות הללו ולגרום נזק למערכת החיסונית.

כעשרה אחוזים מצאצאי צאצאיהם של האירופאים ששרדו את המגיפות נושאים כיום את המוטציה הזו, שיעור גבוה באופן מובהק משכיחותה באוכלוסיות אחרות. מדוע המוטציה, הנקראת CCR5-Delta32, כה נפוצה באירופה? ייתכן שכיוון שהיא מגינה על הנשאים מפני ממחלות. אך חוקרי גנטיקה אומרים כי היא הופיעה לפני כ-2,500 שנה - הרבה לפני נגיף האידס.

"אתה צריך משהו שהיה בסביבה במשך דורות", מסביר כריסטופר דנקן מאוניברסיטת ליברפול, שהוביל את הניתוח האחרון. המגיפה השחורה מתאימה למאפיינים, כך הסיקו הוא ועמיתיו ממחקר מודלים מתמטים שהתפרסם בביטאון Journal of Medical Genetics.

קבוצתו של דאנקן מציינת שכאשר המגיפה השחורה הכתה לראשונה במאה ה-14 וחיסלה כ-40 אחוז מאוכלוסיית אירופה, רק אדם אחד מתוך 20,000 נשא את המוטציה. התפרצויות חוזרות ונשנות של המגיפה באירופה, שהגיעו לשיאן במגיפה הגדולה של לונדון באמצע המאה ה-17, אירעו במקביל לעלייה בשכיחות המוטציה.

"האבעבועות הן ההסבר החסכני ביותר"

כאמור, חוקרים אחרים אינם מסכימים עם דאנקן וקבוצתו. מחקר דומה שהתפרסם בשנת 2003 גורס שמחלת האבעבועות השחורות היא זו שהאיצה את שכיחות המוטציה. "אבעבועות שחורות עדיין תהיה ההנחה המועדפת עליי", מעיר ניל פרגוסון, מומחה למחלות מדבקות בקולג' המלכותי בלונדון, שלא עורב במחקר.

בתגובה אומר דאנקן כי מגפת האבעבועות השחורות היוותה איום רציני על אוכלוסיית אירופה אך ורק מהמאה ה-17 – והזמן שעבר מאז קצר יחסית לגרימת שינוי גנטי כה גדול. פרגוסון משיב שאולי המעיטו בערך השפעת האבעבועות, ומוסיף כי "האבעבועות השחורות נראות כהסבר החסכני ביותר".

הוא מציין כי התיאוריה של דאנקן מחייבת לחשוב מחדש כיצד נגרמה המגיפה השחורה. אם מי שבגופם מוטציה חוסמת-וירוסים היו אמורים לשרוד, סימן שהמגיפה השחורה כנראה נגרמה על-ידי וירוס. אך ההנחה השגרתית היא שהתפרצויות המגפה השחורה למיניהן בתקופת ימי הביניים נגרמו על-ידי החיידק Yersinia pestis.

דאנקן מודה שהתיאוריה שלו קשה להוכחה, אך טוען שקל להסביר יותר את ההתפרצויות אם מניחים שהמגיפה השחורה הועברה ישירות מאדם לאדם כווירוס, ולא דרך דלקת במפשעה שנגרמה על-ידי חיידקים שנשאו עכברושים ופשפשים. "עכברושי אירופה בהחלט חפים מפשע במקרה הזה", הוא מתעקש.

אם התיאוריה נכונה, אזי דאנקן יכול להסביר לא רק את שכיחות המוטציה באירופה, אלא גם את העובדה שהיא מופיעה אצל כ-16 אחוז מתושבי פינלנד ורוסיה ורק אצל ארבעה אחוז בלבד מתושבי סרדיניה. דאנקן מציין שההתפרצויות של מחלה נגיפית המלווה בחום המשיכו בסקנדינביה וברוסיה משך זמן רב אחרי שנעלמו משאר היבשת, ובכך חיזקו את מצב המוטציה כנכס בעל-ערך. "באירופה הצפונית הן נמשכו עד תחילת המאה ה-19", הוא מסכם.

מתוך אתר "הידען"