השפעתם של חברים בגיל חטיבת הבניים
חוקרים גילו קשר בין יחסים חבריים הדדיים קרובים, לבין יכולת הסתגלות חברתית בקרב תלמידי חטיבת ביניים. הוכחה מדעית למשפט "אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה"?
"אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה". סימוכין אמפיריים לפתגם עתיק זה נמצאו במחקרם של קתרין ונצל, קרוליין בָּרי וקתרין קולדוול (Wentzel, Barry & Caldwell). המתפרסם בגיליון יוני של הרבעון Journal of Educational Psychology. במחקר שעקב במשך שנתיים אחר יחסיהם החברתיים של תלמידי כיתות ו'-ח' נמצא, למשל, שמאפיינים פרו-חברתיים של תלמיד בתחילת כיתה ו' יכולים לנבא התנהגות פרו חברתית כעבור שנתיים (בסיום כיתה ח') גם של התלמיד עצמו וגם של חבריו.
במחקר נטלו חלק 242 תלמידים (מחציתם בנות). התלמידים ומוריהם מילאו סדרת שאלונים בשתי נקודות זמן: לקראת סיום כיתה ו' ולקראת סיום כיתה ח'. השאלות המחקריות שעניינו את החוקרים היו האם תלמידים שיש להם חברים בבית הספר מסתגלים טוב יותר לחיי בית הספר, והאם תכונות החברים משפיעות על הסתגלות התלמידים.
לקראת סיום כיתה ו' התבקש כל תלמיד לציין עד שלושה שמות של חבריו הטובים ביותר. התלמידים קיבלו רשימה של בני כיתתם (בני מינם בלבד) והתבקשו להקיף עד שלושה שמות. לאחר מכן ערכו החוקרים התאמה בין דיווחי התלמידים. מניתוחי ההתאמה עולה כי ל- 72% מהתלמידים יש לפחות חבר הדדי אחד (כלומר, שני התלמידים ציינו באופן הדדי זה את שם החבר). התנהגות פרו-חברתית של התלמידים נמדדה באמצעות מענה של מורים ותלמידים לשאלות כמו "מי משתף פעולה עם אחרים"? ו"מי מתחלק עם אחרים?" .
כמו כן, התלמידים דיווחו בשאלונים נפרדים על מידת המאמץ שהם משקיעים בלימודים ועל מידת המאמץ שהם משקיעים בהתנהגות פרו-חברתית. כמו כן נמדד ממוצע הציונים בסיום כל שנה. לבסוף, נמדדה מידת ההסתגלות הרגשית של התלמידים בכל שנה (באמצעות שאלון דיווח עצמי).
מתוצאות המחקר עולה כי תלמידים אשר להם חברים הדדיים קרובים בסיום כיתה ו' דיווחו על רמות גבוהות יותר של הסתגלות הן בעת עריכת השלב הראשוני של המחקר (לקראת סיום כיתה ו' ) והן כעבור שנתיים (לקראת סיום כיתה ח') ביחס לדיווחיהם של תלמידים שלהם אין חברים הדדיים. האחרונים דיווחו על רמות גבוהות של עצב ועל תחושה עזה של חוסר הערכה עצמית. עוד עולה מן התוצאות כי תלמידים שלהם חברים הדדיים נתפשו על ידי שאר בני כיתתם כמסייעים יותר לאחרים ומוכנים יותר לחלוק עם אחרים מאשר תלמידים ללא חברים.
תוצאה מעניינת נוספת שהתבררה במחקר היא שתלמידים שלא נחשבו כחברותיים במיוחד בעיני עמיתיהם לכיתה לקראת סיום כיתה ו' אך חבריהם ההדדיים נחשבו לחברותיים, נחשבו כעבור שנתיים (בסיום כיתה ח') כחברותיים יותר בעיני בני כיתתם. כלומר, מאפיין יחיד של חבר בסיום כיתה ו' - התנהגות פרו-חברתית - עשוי לנבא התנהגות בפועל של חברו כעבור שנתיים. החוקרים מייחסים ממצא זה למאמץ שהשקיעו התלמידים בניסיון להתנהג באופן פרו-חברתי (כפי שדיווחו בשאלונים) ולחיזוקים החיוביים שקיבלו מחבריהם הנחשבים לחברותיים.
אולם, בעוד לתכונות כמו חברותיות יש השפעה לטווח רחוק, הרי שהישגים לימודיים של תלמיד לא השפיעו על ההישגים הלימודיים של חברו. כנראה שלהורים ולמורים יש השפעה רבה יותר בתחום זה מאשר לחברים. עוד נמצא במישור הלימודי כי למרות שהישיגיהם הלימודיים של רוב התלמידים נטולי החברים היו נמוכים בתחילת המחקר, הרי שכעבור שנתיים הישגיהם השתפרו בעליל. כמובן שלא ניתן להקיש על סיבתיות ולציין מהי הסיבה לשיפור בלימודים (יתכן, למשל, שמחסור בחברים מביא להתמקדות במישור הלימודי, או אולי ייתכן שמחסור בחברים מביא דווקא ליצירת קשר חיובי עם המורים המעודדים את הישגי התלמיד...).
ד"ר מרים דישון- ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת אירגונית ושיווקית.
לפנייה לכתב/ת 
