איידישע בריסטול

הגבולות המוזיקליים שהפרידו בין ז'אנרים שונים הופכים בשנים האחרונות למטושטשים יותר ויותר. התפוצה הטכנולוגית של המוזיקה וההגירה בין המדינות מביאות ברכה לאמנות, שיוצרת שפה חדשה באמצעות היתוכם יחדיו של עולמות שונים. בתוך כל הסלט הזה, לא נפקד גם מקומה של המוזיקה היהודית. תקליט הבכורה של ההרכב הבריטי "אוי ואבוי" Laughter Through Tears, הוא, לפחות באוזני, דוגמה נפלאה למוזיקה שיכולה לנבוע מתוך שילוב בין השורשים ההיסטורים להפקה עדכנית.

התקליט נפתח בסינגל המקסים Refugee, מעין פופ אלקטרוני ברוח השארם הצרפתי של אייר. השירה העדינה וההפקה הנקייה יוצרים שיר פשוט אבל לא קלישאי. השיר עדיין אינו מרמז על הכיוון הייחודי של הלהקה שנחשף רק בשיר השני Yesterday''s Mistake, שמשלב בין תפילה בשפת הקודש לבלדה יפהפיה ברוח השיר הראשון - וצלילים סטייל האר.אן.בי ששוטף בשנים האחרון את אמריקה. השיר השלישי Od Yeshoma נפתח גם הוא בקול תפילה, הפעם בריח דאב קליל, מעורבב בנעימות שכאילו הוצאו מפסטיבל הכלייזמרים של צפת. שאר השירים ממשיכים בקו - ושמותיהם Gypsy, Dror ikra, Ladino Song, Hora חושפים את העולם המוזיקלי העשיר שמרכיב אותם.

הלהקה מורכבת משישה צעירים מלונדון (ניק אמאר – גיטרות, ג'וש ברסלאו – תופים, כלי הקשה, ליאו ברייאנט – בס, סטיב לוי – שירה וקלרינט, למז לובאס – שירה, חצוצרה פסנתר וקלידים, סופי סולומון – כינור, ויולה, פסנתר). ההרכב החל לפעול לפני כשלוש שנים והופיע באתרים נבחרים ברחבי אירופה. בשנה שעברה הוחתם ההרכב בחברת Outacaste, הלייבל שבו התגלה ניטין סוואני, אחד המוזיקאים המוכשרים שפועל כיום בעולם. 

אלבום הבכורה של הלהקה הופק ע"י קוין בייקון וג'ונתן קווארמבי שעבדו בעבר עם דיויד בואי ופינלי קוואיי. כן משתתפים בו ארל זינגר מהרכב האסיד ג'אז "גליאנו", החזן מאייר בוגדאנסקי, הזמרת סווארה נאזארחאן ששרה בהונגרית והזמרת הסקוטית KT Tunstall. טכנאי ההקלטות היה הישראלי מושיק קופ. 

האלבום יצא באירופה בסוף אוקטובר ומאז זוכה להצלחה נאה ושוהה בצמרת מצעד המכירות של אלבומי מוסיקת עולם. גם בארה"ב, שם עדיין לא שוחרר התקליט, הוא כבר זוכה להתייחסות ומבקר המוזיקה של הניו יורק טיימס, ניל שטראוס, בחר בו כאחד מעשרת תקליטי השנה שלו תוך שהוא כותב כי "אם מאסיב אטאק היו להקת כלייזמרים - ככה הם היו נשמעים".

"מבנה של שירים"

ההשוואה למאסיב אטאק מדוייקת למדי. בשיחה עם ynet אומר למז לובאס כי חברי הלהקה בהחלט הושפעו ממנה. "מאסיב אטאק לקחו את המוזיקה האלקטרונית והדאנס ויצרו שירים. לא רק טקסטורות ואווירה - וזה מה שאחנו רוצים לעשות. לקחת את כל ההשפעות השונות של המוזיקה שאנחנו אוהבים, ולמזג אותן ביחד - אבל בתוך מבנה של שירים. זה מאוד קל ליפול לקלישאות ולעשות שימוש זול במוזיקה אותנטית, כמו נגיד אניה, ואנחנו מנסים לא להגיע לשם ולתת את הכבוד המתאים למוזיקה האותנטית".

לדברי לומאס, הפנייה של הלהקה אל המוזיקה היהודית הגיעה בעיקר ממקום של סקרנות. "לכל אחד מאיתנו יש קשר יהודי, קרוב או רחוק. אנחנו אמנם הגענו מתחומים שונים, כמו היפ הופ, רוק אלטרנטיבי, פאנק - ולא גדלנו על כליזמרים, אבל זה סיקרן אותנו. ניגשנו לזה כמו למוזיקה חדשה, כדי ליצור סאונד חדש ולראות איך אפשר לשלב אותו במקומות אחרים".

לובאס, שלו קרובי משפחה בישראל, מתמצא למדי במוזיקה הנעשית בארץ, ולדבריו מוצא בה דברים מעניינים רבים. "שמעתי את עידן רייכל ומאוד אהבתי. הוא משתמש במוזיקה האתיופית  בכבוד וכותב בעזרתה שירים יפים. אתה מרגיש את הכבוד שיש לו למוזיקה האתיופית. גם את הברירה הטבעית אני מאוד אוהב".

ההצלחה של התקליט תשגר בקרוב את הלהקה למסע של כ-20 הופעות ברחבי אירופה. הדרכים אינן מקום זר עבור חבריה, שהרבו להופיע בשנים שקדמו ליציאת האלבום. "אנחנו מרגישים כמו להקת רוק", מספר לומאס, "כי אנחנו נמצאים בדרכים הרבה ואוהבים מאוד להופיע".

החיבה להופעות, לדברי לומאס, היתה אחד הגורמים שעיכבו את יציאת אלבום הבכורה. "לא רצינו להתפשר על איכות הסאונד וההפקה רק כדי לשחרר משהו לאוויר. רצינו לשמור על אותה איכות שיש בהופעות שלנו", הוא אומר, "היו לנו הקלטות קודם, אבל לא רצינו לשחרר אותן ושהן יהיו כרטיס הביקור שלנו".

לומאס מספר כי חברי הלהקה ישמחו מאוד להגיע גם לישראל להופעות, ומספר גורמים מנסים להביא אותם אלינו כבר בקיץ הקרוב. "אנחנו מאוד נשמח להופיע בישראל, ואני מניח שלאנשים כאן יהיה יותר קל להבין לעומק את המוזיקה שלנו ואת השימוש בה, ולא רק ליהנות מהסאונד שלה".

מוזיקה, לא משנה מאיזה עדה

ההצלחה של התקליט, אומר לומאס, לא הפתיעה אותו. "יש בשנים האחרונות פתיחות רבה בבריטניה למוזיקה ההודית והאסיאתית ולראייה ההצלחה של ניטין סוואני. האנשים פה מקבלים יותר ויותר מוזיקה בריטית, שהשורשים שלה מגיעים ממקומות אחרים. אם תחשוב על זה גם הרולינג סטונס התבססו על הבלוז, כלומר על השפעות ממקומות אחרים. אנחנו אמנם הבאנו את ההשפעות הייחודיות שלנו, אבל זה כבר פחות מוזר לאנשים. הם מקבלים את זה כמוזיקה, ולא משנה מה המקור שלה".

למרות ההשפעות הרבות על המוזיקה של הלהקה, בסופו של דבר, השירים שלה אינם מתרחקים יותר מדי מהזרם המרכזי של הפופ-רוק - ובהחלט יכולים להשתבץ ברשימות השידור של תחנות הרדיו המרכזיות על תקן תבלין אקזוטי. למרות זאת, בבריטניה מתוייגת הלהקה תחת הלייבל של "מוזיקת עולם", מה ששולח את הדיסקים שלה למדפים המיועדים לכך בחנויות, ואת שיריה לתחנות רדיו המתמחות בכך. "בסופו של דבר תוויות גם עוזרות וגם מפריעות", אומר לומאס, "בהתחלה כשקיבלנו מועמדות לפרסי הבי.בי.סי וורלד מיוזיק, זה מאוד עזר לגלות אותנו ולחשוף אותנו לחברות תקליטים. בעלם אידיאלי לא יהיו תוויות, אבל זה לא אפשרי. בסופו של דבר אני חושב שיותר ויותר אנשים מקשיבים לנו, וגם אם הם לא יודעים מה זה ולא מבינים - הם פשוט אוהבים את זה, וזה מה שחשוב".