כבר שנים שאני מבלה את התקופה שבין אפריל לאוקטובר מפזזת מרחבת ריקודים אחת לאחרת. שתיתי במצטבר ליטרים של כוסות יין מתחת לחופה בשביל הברכה והפקדתי צ׳קים עם מתנות חתונה שיכלו לממן סניף זארה קטן משלי. בחלק לא מבוטל מתוך כל עשרות (אם לא מאות) החתונות שפקדתי, תפקדתי על תקן המלווה, גם אם לא הוכתרתי לכך באופן רשמי. השילוב בין אהבתי לחתונות ויכולות המולטי טאסקינג שלי הפכו אותי עם השנים למיומנת בתחום.
שלא תטעו, אין בי טיפת מרמרור בנושא. להיפך - אין דבר שאני אוהבת יותר מלשמח חתן וכלה. למעשה, הקיץ הזה הוא הפעם הראשונה זה כמה שנים שיש לי על הפרק שתי חתונות בלבד ופתאום אני חווה סוג של ריקנות. עם מי אלך למדידה? עם מי אחלוק תיקייה סודית בפינטרסט של עיצובי שיער בסגנון אסוף מרושל? ולכבוד מי אקנה שמלה מוגזמת לכל הדעות שלא אלבש שוב לאף אירוע נוסף? עודף הזמן הזה גרם לי להיזכר בניסיון העבר העשיר שלי בתפקיד המלווה האולטימטיבית, ולחלוק את חמש המסקנות העיקריות שלי למען כל השושבינות העתידיות וכלותיהן. על לא דבר!
זו שאינה יודעת לשתות
היא הייתה חברה חדשה יחסית, שהכרתי במסגרת העבודה, אבל האהבה הייתה ממבט ראשון. כשבישרה שהיא מתחתנת, אוטומטית נכנסתי למוד חתונה וליוויתי אותה בכל התהליך, מבחירת השמלה ועד מעצב השיער המושלם לערב הגדול בחייה.
הכול עבר חלק עד כשבוע לפני החתונה. היא חגגה יום הולדת בבר תל אביבי, ואחרי שתי כוסות למברוסקו הבנתי שיוסטון, יש לנו בעיה - הכלה המיועדת משתכרת בקלות יתרה. כדי להתגבר על המוקש הזה שהעמיד את האירוע בסיכון, לקחתי אותה לשיחה בבוקר שאחרי והבהרתי לה שבערב החתונה היא לא שותה כלום, ובכל פעם שינסו להזרים אותה לבר היא מזמינה גג צ׳ייסר מים. היא הנהנה והבטיחה שכך יהיה.
הגיע היום המיוחל, האורחים נהרו פנימה, המקום היה מעוצב מקסים והיא והחתן נראו נפלא. רגע אחד של חוסר תשומת לב מצידי, וחבריו חסרי המודעות של החתן הורידו 3 צ׳ייסרים ברצף עם הכלה שלנו ועד שהגיעה המנה העיקרית היא כבר הייתה במצב של סוף מסיבת ספרינג ברייק בקנקון. תוך רגע היא הוקפה במועצת חכמים כשכל אחד מציע את תרופת הסבתא שלו למצב - מהאבסת לחם ועד שתיית גלונים של מים, כשאני עומדת בצד ויודעת שיש רק פתרון אחד למצב הזה והוא כרוך בביקור בתא השירותים הקרוב.
לקחתי אותה והבהרתי לה שהיא חייבת להוציא את כמויות האלכוהול שצפות בתוכה, הכנסתי אותה לתא והמתנתי. אחרי כמה דקות של שקט מחשיד פתחתי את הדלת ומצאתי אותה מנמנת על האסלה. באותו רגע הבנתי שהערב הזה תלוי בידיים שלי, ליטרלי, ועשיתי את הדבר המתבקש. מה זה אומר? לא נכנס לתיאורים גרפיים, רק אציין שהיד שלי נפגשה עם הבפנוכו של הגרון שלה. כמה דקות אחרי יצאנו חזרה לאולם, כאילו לא הייתה וודקה מעולם, הכלה בעירנות ואנרגיות מחודשות ואני בתחושת רופא שזה עתה סיים ניתוח שפה שסועה במדינת עולם שלישי.
מסקנה - אם הופקדת לשמור על הכלה ואת לא יכולה להשגיח עליה בעיני נץ, עדכני את צוות הבר שבכל פעם שהכלה מתקרבת עם חבורה שמזרימה אותה לעשות לחיים, למזוג לה צ׳ייסרים של מים.
סמכי רק על עצמך
אם חשבת שהעבודה שלך כמלווה מסתכמת רק בדאגה לכל צורכי הכלה, את טועה ובגדול. על אף שכל חתן המכבד את עצמו מחזיק פמליית מלווים משלו ביום הגדול, קחי בחשבון שהכי הרבה שהבסט מן ידאג לו הוא לעשות כיף בבריכה (במידה ויום ההתארגנות נערך במלון) ולתרום לאווירה עוד שוט טקילה להורדת הפניקה. לכן חשוב שתצפי מראש תקלות שעלולות להשתבש גם מצידו של החתן, ולא, תשלמי על זה ביוקר במהלך האירוע, כפי שקרה לי בחתונה של אחת מחברותיי הטובות ביותר לפני ארבע שנים.
בשלב די מוקדם של הערב, ממש אחרי החופה ולפני המנה הראשונה, חבריו הנלהבים של החתן הרימו אותו על הכתפיים ותנועה לא נכונה הובילה לקרע עמוק בתפרי המפשעה במכנסיו. הוא הובהל במהירות לחדר החתן כלה כדי להחליף למכנסיים שהביא לשלב יותר מאוחר של הערב, וגילה שהשושבין שכח את שקית בגדי ההחלפה בחדר במלון. כראש פמליית החתונה וזו שהחזיקה ערכת תפירה בתיק מלוות שלה, הוזעקתי במהירות לחדר, רק כדי לגלות שהקרע עמוק מדי מכדי לתפור בזריזות ומאחר והייתי היחידה בסביבה שעדיין הייתה בשליטה מלאה (לקחתי את התפקיד מאוד ברצינות), התנדבתי לנסוע במונית למלון כדי להציל את החתן מלהסתובב באירוע של עצמו בתחתונים.
מסקנה - הביאי איתך ערכת תפירה, לתקלות מלתחה סבירים והכניסי לצ׳ק ליסט שלך את הדברים החשובים של שני בני הזוג. עדיף להיות אקסטרה מאורגנת מלהפסיד את המנה העיקרית. האמיני לי.
הכלה שהתחפשהֿ
אחד מהתפקידים הכי חשובים שלך כיד ימינה של הכלה ביום האירוע הוא לשמור עליה בין כל הכאוס שהיום הזה מביא עימו, ולהיות קול השפיות שלה, בייחוד ברגע הקריטי והמבולבל שבו היא מחליטה לעשות משהו חדש בשיער, שמעולם לא ניסתה בעבר, דווקא ביום החתונה.
כך קרה לכלה בעלת רעמת השיער המתולתל והמרשים שהתחתנה בשיא החום והלחות של חודש אוגוסט, ובעקבות זאת בחרה בתסרוקת אסופה, בניגוד לשיער הפזור שכה מאפיין אותה. התוצאה הייתה לא רעה בכלל, אבל היא פשוט לא נראתה כמו עצמה. ככל שעבר היום היא התחילה לחוש מחופשת ולקראת האירוע כבר ממש התבאסה שבחרה בסגנון שכל כך שונה מאופיה. כשהבנתי שחוסר הנוחות השתלט עליה כך שהיא אפילו לא הצליחה לרקוד כמו תמיד, הבנתי שצריך לעשות מעשה! שלפתי אותה מהרחבה והבאתי איתי זוג ידיים נוסף, וכך חילצנו משיערה כ־50 סיכות סבתא ושיחררנו את תלתליה לחופשי. מאותו רגע, כמו במטה קסם, היא חזרה לעצמה ונופפה בשיערה לכל עבר, ואני התחמשתי במלאי סיכות שיספיק לאינספור אבועגלות מושקעות.
מסקנה - כשאת מבחינה כי הכלה מתחילה לטבוע בעודף מידע, הזכירי לה שיום החתונה הוא לא פורים בתיכון, ואין צורך להיראות כמו מישהי שהיא לא. יעצי לה להישאר קרובה למה שהיא רגילה ביום יום, רק עם טוויסט של גלאם, והביאי איתך לאירוע מברשת וספריי לשיער אם היא בכל זאת מתעקשת.
בנעליה
בחיפוש אחרי לוק החתונה המושלם, לרוב נדחק הצידה הנושא הפעוט וחסר החשיבות הזה שנקרא ״נוחות״. הרצון להיראות במיטבך ביום החתונה מביא להמון פשרות שמתבררות לאחר מכן כקריטיות, כמו שקרה במקרה של אחת מחברותיי הטובות ביותר. היא התחתנה במאי ותפרה שמלה בעיצוב אישי אצל מעצבת כלות ידועה, וכשחיפשה נעליים תואמות החליטה לא לבזבז זמן ואנרגיה, וניגשה לאחת מחנויות הנעליים הידועות בהיצע המגוון שלהן לכלות. היא בחרה בסנדל כסוף שהתאים באופן מושלם לשמלה, וסגרה את הסיפור.
אחרי שהסתובבנו בכל רחבי תל אביב לצילומי חתן כלה, הגענו לחדר ההתארגנות, ושם, בנפילת המתח הראשונה, היא פתאום שמה לב שהיא לא מצליחה לדרוך על הרגליים. הנעליים התבררו כמכשיר עינויים שברא השטן בעצמו, ונראה שהיא לא מצליחה לעשות אפילו צעד קטן, שלא נדבר על צעידה לאורך שביל ארוך המוביל לחופה. בעודה מדדה החלטתי להקריב את כפות רגליי לטובת האירוע, וחלצתי את הסנדל הכסוף שאני נעלתי לטובת חילוף. המזל הוא ששתינו חולקות את אותה מידת נעליים, וכך היא הצליחה לצעוד לחופה בביטחון, ואני החלפתי לכפכפים מוקדם מהצפוי.
מסקנה - אל תתני לכלה לנעול נעליים חדשות ביום האירוע. הפצירי בה לעשות חזרות בבית או להוציא אותן לסיבוב בשבועות שלפני הערב הגדול. כך תחסכי ממנה יבלות וכאבים מיותרים (וגם מעצמך, במקרה שלי).
המחטב שחנק אותי
בהמשך לסעיף הקודם, בראש רשימת האקססוריז המוצעים לכלות ניתן למצוא את המחטב. לא חשוב איזו גזרה נבחרת, רוב הכלות ירגישו בטוחות יותר תחת חסותו של בד הלייקרה הצמוד הזה. לרוב, הפרמטרים לבחירת המחטב המושלם יהיו הדוק, שמחליק את כל מה שצריך ובעל צבע נייטרלי שלא יגרום לתקלת מלתחה.
אף אחת לא לוקחת בחשבון את הצורך הבסיסי שעלול להתעורר במהלך הערב - פיפי. כך קרה בערב חתונתה של הבסטי שלי, שלבשה מתחת לשמלה המתנופפת ומלאת הבד שלה מחטב, שבשילוב לחץ הזמנים, הלחות הישראלית וחוסר המיזוג בתאי השירותים - נזקקה לעזרה פיזית בכל פעם שהייתה צריכה פיפי. כך מצאנו את עצמנו מספר לא מבוטל של פעמים במהלך הערב מצטופפות בתא שירותים קטנטן ונאבקות בפיסת בד לחוצה. לא אשקר, ייתכן שתקופה לאחר האירוע לא יכולנו להביט זו בעינה של זו, ועד היום אנחנו נמנעות מלדבר על מחטבים.
מסקנה - השוק מציע היום מגוון רחב של מחטבים, כדאי לבחור אחד כזה עם פתח ייעודי או קליל מספיק שיהיה ניתן לתפעל בקלות במהלך הערב. זכרו, זו לא אגדה אורבנית - כלות אכן משתינות!
מהם פריטי המאסט שכל מלווה צריכה איתה ביום הגדול? הכתבה המלאה במגזין גו סטייל
