הרתה מתרומת זרע, כי בן זוגה לא רצה ילדים, וכעת מגדלים אותו יחד

כשכרמית שגב הבינה שבן זוגה האהוב לא מעוניין להביא איתה ילד, היא החליטה להרות באמצעות תרומת זרע (שהוא עזר לה לבחור) ונעזרה גם בתרומת ביצית

כרמית שגב ובנה זיו. "נספר לו את כל האמת כשיגדל" (צילום: גיל נחושתן)
כרמית שגב ובנה זיו. "נספר לו את כל האמת כשיגדל" (צילום: גיל נחושתן)

כשכרמית שגב יוצאת עם בן זוגה ובנה בן השמונה חודשים מהבית, אנשים שצופים בהם מניחים מן הסתם שמדובר בעוד משפחה סטנדרטית: זוג הורים לתינוק חמוד. מה שהם לא משערים לעצמם הוא שבן הזוג של שגב הוא כלל לא האבא, ושגם שגב היא לא בדיוק האמא הביולוגית, למרות שהיא זו שילדה את בנה.

"עברתי לא מעט מהמורות בחיים, אבל הוכחתי שאצלי אין דבר כזה אי־אפשר. הזזתי הרים בשביל להגיע למקום שאני נמצאת בו עכשיו"

 

כן, למרות העובדה שהם ביחד כבר כמה שנים טובות, שגב הרתה באמצעות תרומת זרע, משום שבן זוגה - אב לילדים מנישואים קודמים - לא רצה עוד ילדים. בנוסף, שגב נעזרה גם בתרומת ביצית. נשמע מורכב? ככה, מתברר, היה תמיד אצלה. "אני מרגישה הכי וונדר וומן", היא מצהירה בגאווה. "עברתי לא מעט מהמורות בחיים, אבל הוכחתי שאצלי אין דבר כזה אי־אפשר. הזזתי הרים בשביל להגיע למקום שאני נמצאת בו עכשיו".

 

זיו, תינוק מתוק וחייכן עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, הוא בנה השני של שגב. בתה הבכורה, טליה, נולדה לפני תשע שנים וחצי מנישואיה לבעלה לשעבר. הנישואים התפרקו כשהבת הייתה בת שנתיים וחצי, אבל הרבה לפני כן הספיקו להתפרק עוד כמה דברים בחייה. למשל, התמימות.

 

בת חמש הצילה בת 12

 

שגב (43), בעלת תואר שני במשאבי אנוש, היא עוזרת סמנכ"ל תפעול ומאמנת אישית. היא נולדה בעכו וגדלה בכרמיאל, שם היא מתגוררת היום. "כשהייתי בת 12 ההורים שלי עשו על־האש אצלנו בבית", היא מספרת. "בשלב מסוים ירדתי לחדר השירות של הבית כדי לנקות את הרשת של המנגל. הייתי לבד, ופתאום חבר של ההורים שכנראה שתה יותר מדי, הגיח מאחוריי ותפס לי את החזה. הייתי בהלם, אבל אני זוכרת שבאינסטינקט הצמדתי את הידיים שלי חזק לגוף. למזלי, לפני שהוא התחיל להיאבק בי, הילדה הקטנה שלו, שמאוד אהבה לשחק איתי, באה לחפש אותי וצעקה את שמי. הוא נבהל וברח. ככה ילדה בת חמש הצילה ילדה בת 12".

 

סיפרת להורים שלך?

"לא סיפרתי לאף אחד. לא היה לי נעים, וגם לא ממש הצלחתי להבין מה בדיוק קרה".

 

שמונה שנים אחר כך, כבר לא היה מי שיציל את שגב. "הייתי חיילת בת 20", היא נזכרת. "נפרדתי בדיוק מהחבר שלי שהיה איתי מגיל 16, ונסעתי עם כמה חבר'ה לסופשבוע בכנרת. חזרתי בלילה עם אחד מהם. הוא גר קרוב לבסיס שבו שירתי, והציע שאישן אצלו בבית הוריו. כל מה שאני זוכרת הוא שנרדמתי אצלו בחדר, ואז התעוררתי כשהוא שוכב מעליי ונמצא בתוכי. הגוף שלי היה כבד ורדום, ולא יכולתי לזוז. לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה, כי יש לי שינה מאוד חלשה ואני מתעוררת מכל פיפס. בדיעבד הבנתי שהוא כנראה שם לי סם אונס. אז בכלל לא רציתי להתמודד עם זה. ניתקתי איתו מיד את הקשר, וידאתי שאני לא בהיריון, אבל במשך שנים שכנעתי את עצמי שפשוט שכבתי איתו. היה לי הרבה יותר קל לחשוב ככה מאשר להכיר בעובדה שנאנסתי".

"סבלתי מאכילה רגשית, עליתי עוד ועוד במשקל, ואחרי טיפול נפשי נפל לי האסימון. הבנתי שהכל מתחיל בתקיפה המינית שחוויתי בגיל 12"

 

בגיל 28 עברה שגב לתל־אביב והכירה את מי שהפך בהמשך לבעלה. אחרי שנת היכרות כבר עמדו מתחת לחופה. "הוא איש טוב, אבל בשלב די מוקדם הרגשתי שאנחנו לא מתאימים", היא אומרת. "הייתי בנישואים לא טובים, ובנוסף סבלתי מאכילה רגשית. עליתי עוד ועוד במשקל, עד שבשלב מסוים החלטתי ללכת לטיפול נפשי. אחרי שנת טיפול נפל לי האסימון. הבנתי מה מקור ההשמנה שלי: שהכל מתחיל במה שחוויתי בגיל 12. חשבתי שבתור שמנה אני פחות נחשקת, וככה פחות גברים ירצו לפגוע בי. זמן קצר אחר כך התעוררתי באמצע הלילה מסיוט נוראי שבו ניסיתי לקרוא לאמא שלי והמילים לא יצאו לי מהפה. באותו רגע הבנתי שאני חייבת לספר להורים שלי מה קרה. נסעתי אליהם לכרמיאל באמצע הלילה, דפקתי על הדלת מייבבת מבכי, התיישבתי איתם בסלון ואמרתי: 'אני צריכה לספר לכם משהו'. אחרי זה כולנו בכינו ביחד".

 

הם התעמתו עם זה שפגע בך?

"לא, לא היה טעם. הייתי כבר בת 32, חלפו 20 שנה מאז. אבל מה שהיה חשוב הוא ששחררתי את זה ממני. הרגשתי אחרי זה הקלה עצומה".

 

אבל תחושת ההקלה לא עזרה לנישואיה. "סבלנו משבר מאוד גדול", היא מספרת. "הלכנו לטיפול זוגי בתקווה שנצליח להציל את היחסים. זמן קצר אחרי זה נכנסתי להיריון. אחרי הלידה הגעתי למשקל שיא של 122 קילו. הילדה הביאה לי אושר גדול, אבל הרגשתי במקביל עצבות נוראית. כל החיים שלי רקדתי, ופתאום קלטתי שאני לא יכולה לרקוד עם הבת שלי, שאחרי 20 שניות אני חייבת להתיישב, כי כולי מותשת ומזיעה. בסוף החלטתי לעשות ניתוח קיצור קיבה, שבעקבותיו ירדתי 50 קילו. כמה חודשים אחרי הניתוח התגרשתי".

 

הירידה במשקל האיצה את ההחלטה?

"זו הייתה החלטה משותפת של שנינו. הרגשתי שאני לא יכולה להעביר עוד לילה בבכי על הרצפה של השירותים. אבל אין ספק שאחרי שהשלתי את כל הקילוגרמים המיותרים, הרגשתי שחזרתי להיות שוב אני, שהורדתי מעצמי את כל שכבות הטראומה וההגנה. היה לי גם ברור שיגיע היום שבו אפגוש את הגבר הנכון לי. הייתי אז בת 34, אבל ידעתי שלא רק שאמצא את האהבה הגדולה של חיי, אלא שגם אהפוך שוב לאמא".

 

כרמית וזיו. "מרגישה הכי וונדר וומן" (צילום: גיל נחושתן)
    כרמית וזיו. "מרגישה הכי וונדר וומן"(צילום: גיל נחושתן)

     

    יש פה אהבה מטורפת

     

    אחרי גירושיה חזרה שגב לכרמיאל. כעבור זמן פגשה את "האיש שלה", כך היא מכנה את בן זוגה. "מהר מאוד הבנתי שהוא האחד", היא אומרת עליו, גבר בשנות ה־50 לחייו. "ידעתי שהוא האדם שחלמתי עליו כל חיי. טליה כבר הייתה בגיל שבו כל הזמן ביקשה שאביא לה אח. תמיד אמרתי לה שגם אני רוצה, אבל שאני לא יכולה להבטיח לה שזה יקרה. אחרי שפגשתי את האיש שלי הייתי לוחשת לה בלילה: 'אני הולכת להקים לך את המשפחה ששתינו חלמנו עליה'".

     

    הגשמת החלום לא הייתה פשוטה. זה התחיל כשהגוף שלה החליט לבגוד בה. "בסביבות גיל 37 הווסת שלי התחילה לגמגם", היא מספרת. "לפעמים הייתה מגיעה פעמיים בחודש, לפעמים הייתה נעלמת לכמה חודשים. במקביל התחלתי לסבול מהזעות בלילות, דופק מואץ וגלי חום. אחרי שבגיל 38 הווסת נעלמה לגמרי, עשיתי בדיקות ואבחנו שאני בשלב המנופאוזה".

    "בגיל 38 הווסת שלי נעלמה לגמרי. זה היה באמפר בדרך, אבל לא קיר. ידעתי שאעשה כל מה שצריך כדי להפוך שוב לאמא. גם אם זה אומר להיעזר בתרומת ביצית"

     

    זה גיל מאוד צעיר למנופאוזה.

    "נכון. וזה בהחלט היה מאכזב ומפתיע, אבל באופן מוזר, אני לא יכולה להגיד שזה הכניס אותי למשבר מטורף. לא נתתי לזה לנפץ לי את החלום להביא עוד ילד לעולם. זה היה באמפר בדרך, אבל לא קיר. ידעתי שאעשה כל מה שצריך כדי להפוך שוב לאמא. גם אם זה אומר שאצטרך להיעזר בתרומת ביצית".

     

    אבל המשבר האמיתי הגיע מכיוון בלתי צפוי: לשגב התברר שבן זוגה האהוב לא שותף לחלומה על הרחבת המשפחה. "לשנינו, מהרגע הראשון, היה ברור שיש בינינו אהבה מטורפת", היא אומרת. "שכל אחד מאיתנו חיכה לאהבה כזו. מובן שהיו לנו שיחות על ילד משותף זמן קצר אחרי שהתחלנו לצאת. אבל רק אחרי שנתיים יחד ניהלתי איתו שיחה על זה באופן רשמי. ואז פתאום הוא אמר לי: 'אני לא רוצה עוד ילדים. סיימתי עם הפרק הזה בחיי'. מאוד הופתעתי, כי הוא ידע עד כמה אני רוצה ואף פעם לא אמר לי לפני כן שהוא לא רוצה. אני מניחה שזה נבע מהחשש לאבד אותי".

     

    הוא הסביר לך למה הוא לא רוצה?

    "הוא אמר: 'עד שסוף־סוף יש לי את החופש לחזור קצת לעצמי, לתת שוב לעצמי, אני לא רוצה לאבד את זה'. הבנתי אותו וידעתי שגם הוא מבין אותי. אבל בפועל זה הוביל לתקופה מאוד לא פשוטה ביחסים, מלווה בהרבה קושי וכאב. העובדה שהוא לא רצה עוד ילדים הייתה מנוגדת לאינטרסים שלי ושל הבת שלי, אבל גם להיפרד ממנו היה מנוגד לאינטרסים שלי, כי הוא היה האדם שחיכיתי לו כל חיי. הבת שלי אהבה אותו, המשפחה שלי התאהבה בו. הכל הסתדר, הכל היה מושלם. החתיכה היחידה שהייתה חסרה בפאזל הייתה להביא ילד ביחד, והוא לא היה מוכן בשום אופן להשלים אותה".

    "הוא האדם שחיכיתי לו כל חיי. הבת שלי אהבה אותו, המשפחה שלי התאהבה בו. החתיכה היחידה שהייתה חסרה בפאזל הייתה להביא ילד יחד, והוא לא היה מוכן בשום אופן להשלים אותה"

     

    חשבתם להיפרד?

    "כן, אבל לא באמת הצלחנו. לא יכולנו להיות אחד בלי השנייה. אז היו בעיקר הרבה שיחות והרבה בכי. ואז יצא שהוא היה צריך לטוס לכמה שבועות לחו"ל. חשבתי שזה נהדר, שזה יוכל לתת לו זמן לחשוב על הכל ממקום נקי. כתבתי לו מכתב, כתבתי שאין לו ממה לפחד, שאנחנו טובים ביחד, שאנחנו צוות מנצח. הדגשתי עד כמה אני אוהבת אותו, מה הוא בשבילי. הבטחתי לו שהחופש שלו לא ייעלם, וביקשתי ממנו שישקול שוב. ואז, כשהוא חזר, הוא אמר לי: 'אוקיי, אני מוכן'. הייתי כל כך מאושרת. ממש הלכתי על עננים. הרגשתי שכל העבודה על הגינה השתלמה. שזה היה שווה את כל הקוצים".

     

    השמחה, מתברר, הייתה מוקדמת. "בגלל שידעתי שאני זקוקה לתרומת ביצית, היה ברור שאצטרך לעבור טיפולי הפריה. אחרי שהתחלתי בתהליך ונשלחתי לעבור כל מיני בדיקות, האיש שלי התחיל פתאום להשתנות. הוא הפך לקר ומנוכר, התכנס בתוך עצמו. ערב אחד אמרתי לו: 'מה קורה איתך? למה אתה מתנהג ככה?' והוא ענה: 'אני לא יכול יותר, אני לא רוצה עוד ילדים'. שאלתי: 'אז למה אמרת לי שאתה מוכן?' הוא אמר: 'כי פחדתי שתגידי שאין ברירה ושחייבים להיפרד'".

     

    מייאש.

    "זה היה הרגע ששבר אותי סופית. ראיתי איך שער גן עדן נסגר בפניי, והוא נועל אותו וזורק את המפתח לים. במשך כמה ימים הייתי ממש בדיכאון. ברמה שלא יכולתי לצאת מהמיטה. הוא ניסה לדבר איתי, אבל לא הרשיתי לו להתקרב. בסופו של דבר החברות שלי, ובעיקר ההורים שלי, הצליחו לאסוף את הפירורים. הם אמרו לי: 'כל מה שתרצי, כל מה שתצטרכי, אנחנו נעזור'.

    "ואז אמרתי: 'אוקיי, הוא לא רוצה להביא איתי עוד ילד, לא צריך. אני אביא ילד לבד'. גם ככה הייתי צריכה לקבל תרומת ביצית ולעבור תהליך של החדרת עוברים. ההבדל היחיד הוא שהייתי צריכה להוסיף לזה גם תרומת זרע. כל התהליך הזה לא זול, בסביבות 45 אלף שקל. למזלי, ההורים שלי עזרו לי המון, גם נפשית וגם כלכלית. בגלל זה נתתי לזיו גם שם שני, רום, מחווה לשמות שלהם: רינה ומשה".

    "בן זוגי אמר: 'אני לא יכול יותר, אני לא רוצה עוד ילדים'. ראיתי איך שער גן עדן נסגר בפניי, והוא זורק את המפתח לים. הייתי ממש בדיכאון. ברמה שלא יכולתי לצאת מהמיטה"

     

    איך בן זוגך הגיב להחלטה שלך להביא ילד בלעדיו?

    "אמרתי לו: 'אני הולכת לעשות את זה, ואני צריכה לדעת איפה אתה עומד. איך אתה רואה את הזוגיות שלנו בכל זה?' לשמחתי, הוא מאוד הבין אותי ונתן את ברכתו. הוא אמר: 'יש לך רק ילדה אחת, אני מבין את הצורך והרצון שלך. אני לא אעמוד בדרכך ואתמוך בך בכל מה שתצטרכי".

     

    והוא אכן תמך?

    "לגמרי. כבר מהשלב הראשון של התהליך. כדי להשיג ביצית נעזרתי במרפאה ישראלית שמחזיקה מעבדה באוקראינה. כשהלכתי לבנק הזרע כדי לבחור תורם, בן זוגי התלווה אליי".

     

    הרגשה קצת משונה, לא?

    "עד הרגע האחרון לא ויתרתי. בזמן הנסיעה עוד אמרתי לו: 'אתה בטוח?' והוא ענה לי: 'אני לא רוצה'. וזהו. אז כבר שחררתי. הבנתי שאני לא יכולה יותר ללחוץ. מצד שני, הוא היה אחראי במידה ניכרת לבחירה. התלבטתי בין שני מועמדים והיה לי קשה מאוד לבחור. בסוף הוא אמר לי: 'את לא מחפשת עם מי להתחתן עכשיו. את מחפשת מישהו שייתן לבן או לבת שלך גנים טובים להצליח בחיים'. וזה מה שהוביל להכרעה. יצא שהוא בסוף בחר את האבא".

     

    אני לא מתכוון להיעלם

     

    פחות מחודש אחרי תחילת התהליך עברה שגב החדרת עוברים ונקלטה בפעם הראשונה. "הייתי מאוד נרגשת כשגיליתי שאני בהיריון. התקשרתי מיד לבן זוגי כדי לספר לו", היא נזכרת. "הוא אמר 'יופי' עצור כזה. אבל הבנתי את זה. שנינו פחדנו מאיך שזה ישפיע על הזוגיות שלנו. חששתי שכל הסיפור הזה יבהיל אותו ושהוא ירצה להיפרד".

    "התלבטתי בין שני מועמדים והיה לי קשה מאוד לבחור. בסוף הוא אמר לי: 'את לא מחפשת עם מי להתחתן עכשיו. את מחפשת מישהו שייתן לבן או לבת שלך גנים טובים להצליח בחיים'. וזה מה שהוביל להכרעה. יצא שהוא בסוף בחר את האבא"

     

    אבל הוא נשאר.

    "בהחלט. אחרי ההלם הראשוני הוא אמר לי: 'אני יודע שאני פוחד מזה עכשיו, אבל אני לא הולך לשום מקום. אני לא מתכוון להיעלם בגלל זה. אני פה איתך'. והוא באמת המשיך ללוות אותי לכל הבדיקות, ולאט־לאט גם התחיל להתנהג כמו אבא לעתיד. כששמענו דופק, הוא התרגש יחד איתי. בסקירת המערכות הוא צילם הכל בנייד. הוא גם התבדח עם הרופאים. הרבה אנשים שמכירים אותנו ויודעים שאנחנו זוג, לא היו מודעים למה שקרה מאחורי הקלעים. לפעמים, כשהיו רואים אותנו יחד אחרי שכבר יצאה לי הבטן, היו אומרים גם לו מזל טוב. לפעמים הוא חייך במבוכה, אבל לפעמים הוא אמר 'תודה'".

    "כששמענו דופק, בן זוגי התרגש יחד איתי. בסקירת המערכות הוא צילם הכל בנייד. בלידה הוא התרגש מאוד, וישר החזיק את זיו על הידיים"

     

    ההיריון לא השפיע על הזוגיות?

    "לא יותר ממה שהיריון רגיל משפיע על כל זוג. הוא אפילו אמר לי שבזכות ההיריון אני נראית עוד יותר סקסית".

     

    מה סיפרת לילדה שלך?

    "הסברתי לה הכל: שבגלל שאין לי כבר ביציות לקחתי תרומת ביצית, ושבגלל שבן הזוג של אמא לא רוצה עוד ילדים, לקחתי גם תרומת זרע. אבל הדגשתי שהתינוק יהיה אח או אחות שלה לכל דבר. שהיא תהיה אחות גדולה כמו שחלמה, שאני אהיה שוב אמא כמו שחלמתי, ושבן הזוג של אמא יהיה מה שהוא יבחר".

     

    שגב מספרת כי בן זוגה היה צמוד אליה גם במהלך הלידה. "הוא צילם הכל, התרגש מאוד וישר החזיק את זיו על הידיים. כשזיו היה בן חודש וחצי והחלפנו לו חיתול, הוא לחץ באצבע על האף שלו בשעשוע. אמרתי לו: 'די, אל תציק לו', והוא אמר: 'הוא צריך להתרגל שאבא שלו מציק'. באותו רגע הלב שלי דפק על מאתים חמישים, אבל שתקתי. החלטתי שזה צריך לבוא ממנו.

    "מאז הוא מחליף לזיו חיתולים, מקלח אותו, מאכיל אותו ושומר עליו כשאני יוצאת. הוא מתנהג כמו אבא לכל דבר. הוא גם ממשיך לכנות את עצמו 'אבא' מדי פעם. לפני חודש אמרתי לו: עוד מעט זיו יתחיל לדבר. הוא יתחיל להגיד 'אמא'. אתה צריך לחשוב איך אתה רוצה שהוא יקרא לך'. הוא אמר: 'אני זורם. שיקרא לי איך שהוא רוצה'. לשנינו ברור שזיו יראה בו אבא לכל דבר, ושנספר לו את כל האמת כשיגדל".

     

    אז מדובר בהפי אנד?

    "לחלוטין. בראייה לאחור, אני חושבת שלכל הקשיים שעברתי הייתה סיבה. למשל, העובדה שהשתמשתי בתרומת ביצית. למרות שאני יודעת שאני לא האמא הגנטית של זיו, ברור לי שאני אמא שלו, ובזכות זה אני יודעת שגם האיש שלי יכול להרגיש שזיו לגמרי שלו. אני מרגישה שהעובדה שהבאתי את זיו בעזרת תרומת זרע הצילה את הזוגיות שלנו. אני לא מצפה מהאיש שלי לכלום והוא גם לא חייב לי כלום. הוא פועל כאבא לא כי הוא חייב, אלא כי הוא בוחר. ואין ספק שזה המקום הכי טוב להיות בו". 

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד