חודשיים אחרי שהזמר הראל סקעת יצא מהארון, הייתה לו הופעה חגיגית באמפי שוני. ברגע הזה בחרה אמו, אהובה, לצאת מהארון בעצמה. "היה לו יום הולדת, אז ביקשתי מהמנהל שלו לעלות לבמה ולברך אותו. הראל לא ידע על היוזמה שלי, אם היה יודע הוא לא היה מסכים. עליתי לבמה, אמרתי לו מזל טוב, וניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מסר לקהל - שאנחנו כמשפחה מחבקים את הראל ומאוד גאים בו, ואם יש אדם אחד בקהל שנמצא בארון, שידע שאין לו מה לפחד כי הכי גרוע זה לחיות עם הסוד".
היציאה של סקעת (היום בן 36) מהארון התרחשה, כזכור, אחרי שנים של שמועות, בסרט טלוויזיה ששודר לקראת האירוויזיון, כשייצג את ישראל, ב־2010. רק יום לפני השידור הוא אזר אומץ לספר להוריו על הסרט ועל הפצצה שהוא הולך להטיל בו. "הוא לא היה צריך להגיד במפורש, הוא סיפר שהולך להיות סרט ויהיו שם דברים חדשים. ברגע שהוא אמר את זה, כבר היה לי ברור למה הוא מתכוון", היא מספרת.
איך היה לך ברור?
"שמעתי את הרכילויות מסביב, ובסופו של דבר אמא רואה, גם אם היא הכי מדחיקה את זה. הוא תמיד יצא עם בחורות יפהפיות, אז אמרתי לעצמי: 'את סתם מטריפה את עצמך, הוא לא ילד שמסתיר, אם היה לו מה לספר הוא היה מספר'. בדיעבד, יכולתי להרכיב את הפאזל הזה מכל מיני שברי משפטים שנאמרו בכל הראיונות שהוא נתן, הוא טפטף את זה כל הזמן. יום אחד היה בטלוויזיה ריאיון עם מישהו שיצא מהארון והוא אמר לי: 'מה היית אומרת אם הייתי כזה?' בתור אמא אינטליגנטית, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים".
אחרי ההודעה הפומבית הצטרפה אהובה לקבוצת תמיכה של תהל"ה (תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלה"טבית) "כדי ללמוד איך להחזיק את המשפחה אחרי השבר הגדול", היא אומרת. "הרגשתי שאני המשענת של כל המשפחה בקטע הזה ושאני חייבת להיות חזקה. הייתי צריכה להיות משענת לאמא שלי, לחמי ולחמותי, ובעצם לכולם, אבל לא היה לי מאיפה לגייס כוחות. באיזשהו שלב עשיתי קורס הנחיית קבוצות, כי הרגשתי שיש לי מה לתרום".
היום אהובה מרצה לקהל הרחב על הסיפור שלה ומנחה בהתנדבות קבוצות הורים בתהל"ה. "אני לא פה בגלל הראל, אלא בגללי", היא מבהירה. "אני פה בשבילי ובשביל ההורים שהילדים שלהם יוצאים מהארון ולא יודעים איך להתמודד עם זה. אני רוצה לעזור, כי בסך הכל גם לי לא היה קל. שואלים אותי הרבה בהרצאות: 'למה היית צריכה לחכות לסרט, שמעת את הרכילויות מסביב - מה, לא שאלת אותו?' לא, לא שאלתי אותו. שאלתי את עצמי, זה כן. דיברתי על זה המון עם בעלי אבנר, והוא אמר: 'עזבי אותך משטויות, בגלל שהוא מפורסם מחפשים אותו'".
איך אבנר קיבל את זה?
"לאבנר היה הרבה יותר קשה. מבחינתו השמיים נפלו. אל תשכחי שכל הורה שהילד שלו יוצא מהארון נכנס בעצמו לארון בהתחלה, ואצלנו לא היה הלוקסוס הזה, לעבור תהליך לפני שמספרים לכולם. אצלנו זה קרה מול כל עם ישראל, ממש זיקוקי דינור. למחרת הסרט אבנר לא רצה ללכת לעבודה, הוא אמר לי: 'איך אעמוד עכשיו מול החברים שלי, מה אני אגיד להם?' הכרחתי אותו ללכת, אמרתי לו: 'מה שתשדר, ככה יקבלו את זה'. הוא הלך והכל היה בסדר, כולם חיבקו ונישקו אותו. האמת היא שהוא בעיקר דאג לקריירה של הראל, חשש שלא יאהבו אותו אחרי זה. היום אבנר מגיע איתי לכל הרצאה וזה חלק מתהליך הריפוי שלו".
בעודה מעכלת את הבשורה של הראל, יצא מהארון גם בנה השני, דניאל (28), די־ג'יי ומוזיקאי בעצמו, שבקרוב יתחיל לעבוד כדייל באל על. "הוא צלצל ואמר שהוא מגיע ביום שישי לארוחה והוא רוצה לדבר איתי לבד. התפלאתי מהרשמיות, חשבתי שהוא צריך כסף, כנראה סכום רציני אם הוא מכין אותי ככה. לא העליתי על דעתי שזה מה שהוא יספר. לא ראיתי את זה בא בשום מובן. לקח לו שנה לצאת מהארון אחרי הראל, כי הוא חשש מה זה יעשה לנו כהורים לשניים. הוא הטיל עלינו פצצה".
יותר מהראל?
"ברור, חמישה קילו על הראש. עליו באמת לא ראינו. אני, בתור גננת ותיקה, יכולה להגיד לך שיש ילדים שרואים עליהם את זה מגיל הגן. עליו לא ראו, בגלל זה גם היה כל כך קשה לקבל את זה. כל הזמן ישנו אצלנו המון בנות בבית. היום חברות מתהל"ה צוחקות ואומרות לי: 'זה בדיוק הסימן שזה זה'".
איך הוא סיפר?
"הוא אמר לי: 'אמא, מה תגידי אם אני אומר לך שאני כמו הראל?' אמרתי לו: 'מה כמו הראל? זמר?' והוא אמר: 'לא זמר, הומו'. זרק את זה ישר ואני הייתי בשוק. צחקתי בקול רם, מהמבוכה. זו הייתה תגובה מאוד לא טובה - גם אני לא מושלמת. מהר מאוד התעשתתי, חיבקתי אותו ואמרתי: 'את אבא תשאיר בשבילי, אין צורך להטריד אותו עם זה בערב שבת'".
מה עבר לך בראש?
"שמשהו דפוק פה, זה הרי לא יכול להיות. האשמתי את עצמי, אולי משהו בעירוב הגנטי של עיראקית ותימני. היום אני אומרת להורים בהרצאות: הכל בולשיט, אף אחד לא 'אשם'".
איך סיפרת לאבנר?
"ביום שבת הוא שאל אותי מה דניאל רצה, אז סיפרתי לו וזה היה כמו פטיש גדול על הראש. הוא שאל אותי: 'אהובה, איפה טעינו, מה עשינו לא בסדר. מילא אחד, אבל שניהם?' לקח לו המון זמן להבין שזה לא קשור אליו ולא לחינוך שהוא נתן להם. אני לא אגיד פרימיטיביות, אבל בהתחלה הוא ניסה לדבר על כל מיני תרופות פלא וטיפולים למיניהם, עד שהוא ירד מזה. אני זוכרת שהדבר הראשון שהוא שאל את הראל היה אם הוא בטוח. והראל יצא מהארון בגיל 28, לא 14. ברור שהוא בטוח. אבל אבנר רצה לשמוע את הספק. נראה לי שלאבא יותר קשה לעכל שהבן שלו הומו מאשר לאמא, כאילו משהו דפוק בגבריות שלו. היום אבנר כבר במקום אחר לגמרי".
את שואלת את עצמך לפעמים איך קרה ששניהם?
"את יודעת כמה נברתי באינטרנט? קראתי המון כתבות ויצאתי מאוד מתוסכלת. יש הרבה משפחות של שניים וגם שלושה. אני לא יודעת להגיד אם זה גנטי, אין לזה תשובה חד־משמעית. לפעמים אני כועסת על עצמי וחושבת שכאמא הייתי צריכה לראות את זה קודם ולהיות שם בשבילם. זה משא כבד, הסוד הזה. הם שמו בבוקר מסכה והלכו איתה כל היום, ואנחנו לא ידענו".
פנסיה מוקדמת מדי
אהובה (59) נולדה בכפר־סבא, ובגיל 15 וחצי הכירה במסיבה את בעלה אבנר (61), נהג אגד. אחרי התיכון למדה בסמינר למורים כעתודאית, והפכה לגננת מוכרת בעירה. בגיל 21 התחתנה וילדה שלושה ילדים: עדי (38), שחיה בניו־ג'רזי עם בעלה ושלושת ילדיה, הראל ודניאל.
"יש לי קושי מאוד גדול עם זה שהבת שלי גרה בארצות־הברית, יש לנו שלושה נכדים שם שאנחנו לא ממש רואים", היא אומרת ועיניה מתמלאות דמעות. "זה מחיר כבד שאני משלמת, אין יום שאני לא בוכה. אני מדברת על זה כל יום עם הראל, גם לו האחיינים חסרים, אבל הוא אומר לי: 'אמא, את אומרת בהרצאות שלך שצריך להניח לילדים לחיות איך שהם בוחרים, אז זה מה שהיא בחרה'. הוא ילד טוב, לפעמים אני חושבת איזה מזל שהוא נולד, הרי הוא נולד בפוקס. נכנסתי להיריון חצי שנה אחרי שעדי נולדה וממש נבהלתי, במיוחד אחרי הלידה שלה, שלא הייתה קלה. למזלנו הוא נולד ואנחנו זכינו".
לפני ארבע שנים יצאה אהובה לפנסיה מוקדמת ממשרד החינוך. "יצאתי מוקדם מדי, בגיל 55. ביום הראשון קמתי בבוקר וקיבלתי בום לפנים, פתאום אחרי עשייה אינטנסיבית אף אחד לא רץ אחריי ואני לא רגילה לזה, אני חייבת להיות כל הזמן בפעילות".
בגלל זה הצטרפת לתהל"ה?
"כשהראל ודניאל יצאו מהארון קיבלתי המון טלפונים מצעירים שרצו להתייעץ איתי איך להגיד להורים, וגם מהורים ששאלו איך מתמודדים. כנראה הייתי סוג של מודל עבורם. נפגשתי עם המון אנשים, ולכל פגישה לקחתי גם את אבנר, כי הוא עדיין התקשה מאוד להתמודד עם הסיפור הזה. לפני שלוש שנים פנו אליי ממחלקת הרווחה בעיריית כפר־סבא והזמינו אותי להשתתף בערב מיוחד שהם עשו בשיתוף תהל"ה לציון חודש הגאווה. הם רצו שהראל יופיע ושאני אדבר על המקרה הפרטי שלנו. בעקבות הערב הזה התחילו להזמין אותי להרצאות בכל הארץ, והלכתי בשמחה כי אני רואה בזה שליחות.
"להרצאה שלי קוראים 'אלו הם בניי', כי אלו הבנים שלי ואני אוהבת אותם אהבת נפש. בהרצאות בבתי הספר אני אומרת: 'למה כל קללה שנייה שלכם זה הומו? הומו זה לא קללה'. עכשיו אני נלחמת שיכניסו את הנושא לתוכנית הלימודים, כי אם נשנה את המודעות בגיל הזה גם הסטיגמות ייעלמו ותיעלם ההומופוביה".
נתקלת בהומופוביה?
"לא באופן ישיר, אבל כשהראל יצא מהארון זוג חברים מאוד טובים נעלמו לנו. לא כעסתי עליהם, אני יודעת שזה לא ממקום רע, אלא ממבוכה, הם פשוט לא ידעו מה להגיד. היום הם שוב חברים שלנו והכל בסדר, אבל אין חוכמות, יש הומופוביה, ולפני עשר שנים זה היה הרבה יותר גרוע. התקדמנו קצת, גם בזכות תהל"ה, כי הארגון הזה עושה עבודת קודש בנושא הסטיגמות נגד להט"בים, וצריך לציין את זה באותיות של קידוש לבנה. מגיעים אלינו דיווחים על הורים שמחרימים את הילד שלהם, שאומרים לו: 'הלוואי שתמות' או 'חבל שילדנו אותך'. זה נשמע מופרך, בל ייאמן, אבל זה מה שקורה. אנשי תהל"ה נמצאים בכל מקום, לא מפקירים שום זירה, כולל מצעדי הגאווה".
היית פעם במצעד גאווה?
"הלכתי פעם אחת, וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה. מההתחלה לא כל כך התחברתי לזה, בגלל שהתקשורת מבליטה רק את הצהוב, את העירום על המשאיות. תחשבי מה זה עושה להורה שהילד שלו הומו והוא רואה את המצעד בטלוויזיה ונחשף רק לזה? הוא רוצה לקבור את עצמו. חבל שלא מראים את כל הצועדים, אנשים כמוני וכמוך, שבאו לשם עם מטרה למגר את ההומופוביה. אני יודעת שגם הרקדנים על המשאיות הם חלק מהקהילה, אבל זה לא רק הם. זה נראה רע, ממש גועל נפש".
החברות הדתיות חיבקו
לבן זוגו של בנה הראל, הדוגמן ואיש העסקים עידן רול (34), היא קוראת "החתן שלי", למרות שחתונה רשמית עוד לא הייתה. "אני אוהבת את הקטע של החתונה, והראל מלווה הרבה זוגות לחתונה, אז למה שהוא לא יתחתן גם? אבל אני לא לוחצת ולא מתערבת בקטע הזה, זה אישי שלהם".
איך עידן התקבל אצלכם בבית?
"אנחנו מאוד אוהבים אותו ואנחנו בקשר מעולה עם ההורים המדהימים שלו, פעם עשינו אפילו חג ביחד. החיבור ביני ובין עידן - אין דברים כאלה, אני מדברת איתו בטלפון יותר מאשר עם הראל. הוא עשה רק טוב למשפחה, ואני כל כך שלמה עם הזוגיות הזאת. אני מקווה שבקרוב יהיו להם ילדים, כי הם מאוד רוצים, והם יהיו הורים נהדרים. אחד הפחדים הגדולים של הורים להומואים הוא מה יהיה עם נכדים, אבל גם הראל וגם דניאל אמרו לי: 'אמא, אל תדאגי, יהיו לך נכדים מאיתנו'. חבל שלהומואים לא נותנים לאמץ ילד בארץ ולא נותנים להם לעשות פונדקאות בארץ. זה לא הוגן".
כשרבנים מדברים נגד הומוסקסואליות, זה מרגיז אותך?
"לא מרגיז. שידברו. אין לי שום דבר נגד הדת ונגד דתיים. שיהיה להם לבריאות. אני רוצה להגיד להם שכל אדם נברא בצלם אלוהים, וזה מה שמקועקע להראל על היד. לא כל הדתיים מדברים ככה, יש לי חברות דתיות, בהתחלה חששתי מאיך הן יקבלו את זה, אבל הן חיבקו אותי באהבה".
מה דעתך על הפוסט שהראל העלה, שבו קרא לצעירים לא להתגייס לצה"ל בגלל שחוק האימוץ מפלה בין הומואים לסטרייטים?
"היה סביב זה הרבה רעש, כי לא הבינו אותו. לא הייתה לו כוונה לצאת נגד השירות בצה"ל, הוא עשה שלוש שנים צבא ועידן היה קצין ועושה מילואים עד היום. אנשים מאוד כעסו עליו, למרות שזו לא הייתה הכוונה שלו. הוא כתב את מה שהיה לו על הלב".
העובדה שהראל מפורסם גורמת לאנשים להקשיב לך יותר?
"כן. אם הייתי באה בתור אמא אנונימית, היה להרצאה אפקט אחר, אבל כשאני מדברת על מישהו שכל הקהל מכיר, יותר קל להתחבר. הם יודעים מי הבן שלי, כמה הוא חכם ויפה, מכירים גם את בן הזוג שלו ואומרים: 'וואלה, הצליחו בחיים'. זה מה שאני רוצה להעביר".
מה הראל ודניאל אומרים על הפעילות שלך?
"הם מרוצים. מובן ששאלתי אם הם מרשים לי וקיבלתי מהם את ברכת הדרך. זה לא מובן מאליו. העובדה שאנחנו מפורסמים מחזיקה אולי דקה, אבל אחר כך חובת ההוכחה עליי. יש לי יכולת להחזיק קהל ולרתק אותו".
מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?
"הכי חשוב שהילדים יהיו מאושרים, שיחיו כמו שהם רוצים לחיות ולא כמו שאנחנו רוצים שהם יחיו. אני רוצה להגיד לאנשים: זה לא קל אבל אנחנו חיים עם זה בשלום, והשמיים לא נפלו".
