המבנה המושקע הזה נבנה בתקציב ששמור לווילות בסביון, אבל גם בסביון אי-אפשר להבטיח שהבנייה תהיה מהירה: 13 שנים של תכנון ובנייה היו צריכות לחלוף כדי שיישוב העשירים יוכל להתהדר בבית תרבות חדש. 65 מיליון שקלים – כולם במימון המועצה המקומית – הושקעו במבנה שנחנך בטקס חגיגי בסוף השבוע שעבר. כעת יוכלו תושבי סביון, היישוב המדורג במרומי האשכול העשירי (מתוך 10) במדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, להישען אחורה וליהנות מההצגה.

הדרך הארוכה החלה בתחרות אדריכלים, שבה זכו האדריכלים רוני זייברט ושרגא ארנון. המבנה החדש הוא חוליה נוספת ברצועה קיימת של מבני קהילה וחינוך, שפונים לשטח ציבורי פתוח במרכז סביון (בית ספר סביון-גני יהודה, קן הצופים ומרכז קהילתי). על פני שלוש קומות, עם כ-4,000 מטרים רבועים, הוא יציע לתושבים אולם מרכזי שיתאים להופעות תיאטרון, מחול, קולנוע, מוזיקה והרצאות, לצד חדרים רב-תכליתיים לפעילויות חינוכיות - חוגים לילדים ופעילויות למבוגרים – וכן משרדי הנהלה, בית קפה, חדרי שחקנים וחדרי ציוד.

התקציב של הפרויקט היה נדיב למדי. במבני ציבור ישראליים, הסטנדרט המקובל הוא הוצאה של כ-8,000 שקל למטר מרובע. כאן הושקעו כפליים (כ-16 אלף שקל למ"ר) - כפי שנהוג להשקיע בבניית וילה בסביון. יש לזכור כי ההשקעה מימנה גם את פיתוח השטח, הריהוט והציוד באולם המופעים. מנגד, לא נחפר כאן חניון.

מכאן נכנסים למבואה בקומת הקרקע (צילום: טל ניסים)
מכאן נכנסים למבואה בקומת הקרקע (צילום: טל ניסים)

עומס שמתחרה על תשומת הלב

לבית התרבות שלושה אגפים: אגף השער, אגף החללים הרב-תכליתיים והאולם המרכזי. שלושת האגפים משלימים שני צירים פתוחים שחוצים את המבנה לאורכו ולרוחבו, ומקושרים במבואה גבוהה שתקרתה הגלית מחוררת בחלונות תקרה (סקיילייטים) כדי להחדיר פנימה אור טבעי. קומת המסד (שמיועדת בעיקר לשימושים טכניים) חפורה בחלקה באדמה, וכך קומת הכניסה היא בעצם קומה 1, ובקומה העליונה ממוקמים חדרי הפעילות. "אני מוצא עירוניות במבנה", אומר זייברט בסיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet בבניין הטרי. "הלובי הפתוח הוא המרחב הציבורי-הכיכר העירונית, וסביבו מתארגנים השימושים השונים בתור אובייקטים, כמו בניינים".

העיצוב העמוס מזכיר ספריית חומרים. המבואה והקומה הפתוחה מעליה (צילום: טל ניסים)
העיצוב העמוס מזכיר ספריית חומרים. המבואה והקומה הפתוחה מעליה (צילום: טל ניסים)

לכל אגף אופי עיצובי, צבעוניות וחומריות משלו, שמעטרים גם את עיצוב הפנים וגם את החזיתות. "מכיוון שכל אגף עוצב באופי משלו, הם נותרים בזיכרונו של אדם", אומר זייברט. "מבנה ציבור שעשוי בניקיון ובדקדקנות אינו מתאים לשימוש קהל רחב". אלא ששלל המשחקים הצורניים, הצבעוניות המגוונת, השימוש החד-פעמי והמקומי בחומרים (מדרגות פח, חיפויי עץ, אבן טבעית, זכוכית צבעונית, שטחים בשלל דפוסים, מעקות זכוכית, קירות גבס משופעים, ערב-רב של ריצופים, צבעים וגופי תאורה) יוצרים אפקט הפוך: ללא היררכיה, היגיון ניכר לעין או סדר חומרי, כל החללים מתחרים באותן עוצמות על תשומת ליבו של המבקר התועה. מעבדת החומרים הזו מעמיסה ורומסת את היכולת ליהנות מהחללים ומהאור.

תקציב הפרויקט היה נדיב למדי. במבני ציבור ישראליים, הסטנדרט המקובל הוא הוצאה של כ-8,000 שקל למטר מרובע. כאן הושקעו כפליים (כ-16 אלף שקל למ"ר) - כנהוג בבניית וילה בסביון

הקומה השנייה מזכירה קניון נפוץ, עם סדרת גשרים ומעברים שמובילים לחדרים השונים שמאורגנים בדפנות. רצפת הקומה פתוחה במרכזה, וממנה אפשר להשקיף על מבואת הכניסה. אור השמש שוטף בשעות היום את חדרי הפעילות ואת חדר המחול, ומרפסת יוצאת מאחד החדרים ומעניקה נוף ואוויר לנשימה.

עץ מול עץ

החזיתות ממשיכות את הקו העיצובי של האגפים בחומר ובצבע. אגף השער, הפונה לשטח הציבורי הפתוח וממנו נכנסים למבנה, מחופה אלומיניום ירוק. מול החזית מלבלבת צמחייה מטפסת, ועצים צעירים נשתלו ברחבת הכניסה כדי להציע שכבה של ירוק-טבעי מול הירוק המתועש של הבניין. מקטע של החזית הדרומית מחופה אבן מחורצת, שמדמה הנחה פסיפסית של לבני סיליקט (במקום האבן המוסדית המוכרת במבני ציבור), וחיפוי עץ פורניר מרמז על שני אלמנטים בולטים מעץ שנמצאים בפנים.

לא פחות מ-6 גרמי מדרגות מובילים לאולם ונמצאים בו (צילום: טל ניסים)
לא פחות מ-6 גרמי מדרגות מובילים לאולם ונמצאים בו (צילום: טל ניסים)

הראשון, והדומיננטי יותר, הוא בועת עץ שעוטפת את האולם בן כ-340 המושבים. ההשראה לחיפוי העץ נשאבה מההיסטוריה של סביון: היישוב נוסד ב-1951 על ידי חברת "אפריקה ישראל", מי שהקימה באותן שנים את שכונת אפרידר באשקלון, וכאן הציעה מגורים לאוכלוסייה מבוגרת של יוצאי דרום אפריקה. מלאכת שזירת הסלים, שהייתה שגורה בקרב אוכלוסיית המתיישבים הראשונה, עומדת בבסיס העיצוב של האולם. רצועות עץ גלי ובהיר מחפות את בטן האולם, בדפוס המדמה את קש הסל.

מחוות הדימוי מוסתרת בחלקה באוסף גרמי מדרגות, שמשתלשלים סביב הבועה כנחשים מפותלים. המדרגות הטקסיות נכנסות לתוך הבועה, כשהמבקר העולה בהן נעלם לרגע מהמרחב הפתוח ושב אליו שוב במעלה הגרם, שם מתפצלים ברוב טקס לשני אגפי היציע. גרם פנימי נוסף, העולה עד היציע, ניצב בתוך קופסת זכוכית צמודה לבועה. בסך הכל הותקנו סביב האולם שישה (!) גרמי מדרגות, שמרכיבים יחדיו סבך אפשרויות מילוט ממחזה לא מבדר. המתקשים בהליכה, לעומת זאת, יוכלו לרדת ולעלות במעלית אחת בלבד.

המבואה לא תשמש לתערוכות, למעט בפתיחה (צילום: טל ניסים)
המבואה לא תשמש לתערוכות, למעט בפתיחה (צילום: טל ניסים)

האם תושבי סביון צריכים היכל תרבות?

האם יש היתכנות למבנה תרבות חדש בסביון, כשברדיוס של כחמישה קילומטרים פועלים בתי תרבות שוקקים - בגני תקווה, אור יהודה ויהוד – עם היצע מקביל? "צריך לבדל את בית התרבות בסביון ולזמן ציבור בעזרת תכנים כמו אירוח הצגות, חוגים והרצאות", עונה אתי אלעד, שמחזיקה בתיק התרבות של המועצה, והיא מחדדת: "במיוחד עכשיו, כשתל אביב נחפרת ונאטמת, אנחנו נהיה אלטרנטיבה". אתר המועצה של סביון מציין כי היישוב הוא שם נרדף לאיכות חיים, לצד מפעלים חינוכיים, תרבותיים וספורטיביים מגוונים. כדי לשמור על רמת תכנים גבוהה, מציינת אלעד, המבקשים להביא את פועלם ולשכור את החללים בבית התרבות, יצטרכו לעבור את אישורה.

כבר עכשיו הצליחו אנשי המרכז, בניהולו של אבישי יער, לרשום שיתוף פעולה עם תיאטרון "החאן" הירושלמי. סביון תהיה למעשה ביתו השני של התיאטרון, וכאן יוצגו שש מתוך שמונה ההצגות של התיאטרון בעונה הקרובה.

זייברט, שבנוסף להיותו אדריכל מחזיק בתואר שני בעיצוב תפאורה, תכנן את האולם בליווי פרופ' בן ציון מוניץ, מרצה ותיק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. "האולם הולך אחורנית לתכנון שהיה נפוץ במאה ה-18", מסביר זייברט. "זהו חלל אינטימי עוטף, שלא מקדש את הישיבה החזיתית מול הבמה". התוצאה היא שהחלל הנמוך המרכזי מונה כ-200 מקומות ישיבה; שאר המושבים, כ-140 במספר, ממוקמים בקומת הגלריה האובלית וביציע שמעליה. מערך הישיבה מאפשר לראות את פניהם של היושבים בקהל, תוך אפשרות למבטים הדדיים ביניהם.

לוח ההופעות בסביון טרם התפרסם. החאן כבר בפנים (צילום: טל ניסים)
לוח ההופעות בסביון טרם התפרסם. החאן כבר בפנים (צילום: טל ניסים)

מול בועת העץ נמצאת תיבת עץ בצורת תלתן, המרחפת מעל בית הקפה כאהיל גדול. זהו חדר הישיבות, שצורתו הבלתי שגרתית מתחקה אחר האגרטל שעיצב האדריכל אלוור אלטו לבית העיצוב הפיני Littala. אור בשלל צבעים בוקע מהמעטפת הצבעונית של בית התרבות, ונופל על משטחי העץ של התלתן התלוי. עיצוב לחוד ואדריכלות לחוד: המציאות טופחת על פניהם של המתכננים, והקיר הפנימי של התלתן כבר יושר כדי לתלות את מסך הפלזמה בחדר הישיבות.

''בית התרבות הוא התערוכה''

בערב הפתיחה, אירחו חללי בית התרבות את עבודותיהם של אמנים תושבי סביון. ואולם, בית התרבות לא עתיד להציג תערוכות מתחלפות בלובי הענק שלו, משום שהעיצוב העמוס תופס את כל מרחב הפעולה האפשרי. חלל התצוגה היחיד ממוקם בוויטרינה עמוקה בחזית המבנה. "בית התרבות הוא לא מוזיאון או גלריה", מבהירה אלעד. "החלל המתאים לתצוגה הוא אותה 'קובייה לבנה', שבה האור מבוקר ויש מקום לתלייה ולהצבה של המוצגים. בית התרבות עצמו הוא התערוכה".

התמשכות הבנייה איפשרה לזייברט להעמיד את יצירתו למבחן הזמן עוד בטרם נחנך, והוא לא שינה את התפישה העיצובית והתכנונית "מלבד כמה אדפטציות ושינויים נקודתיים" כדבריו. המורכבות החומרית תעמיד במבחן את יכולות ופתרונות התחזוקה לאורך זמן.

אדריכלות בניין ופנים: רוני זייברט ושרגא ארנון אדריכלים. אדריכלים אורלי אוברמן קמחי, אודי קרמסקי, איזי מיכאל

תכנון נוף: אדריכלים רוני זייברט, דוד ערן, סבטלנה פישמן