בעלת הדירה הזו – נקרא לה לוסיה – היא אשת עסקים שראתה עולם, והרבה. היא חיה ונסעה בין ארצות הברית, רוסיה (לפני הפרסטרויקה ואחריה), מדריד ובוליביה, ובשנים האחרונות קבעה את מקום מגוריה בתל אביב, בפנטהאוז שממנו היא מנהלת את עסקיה בשבע שפות שונות. ראשית שכרה דירה בכרם התימנים ואז רכשה שתי דירות בקומה האחרונה של בניין חדש בלב העיר, שאותן ביקשה לחבר ולהפוך לדירת גג אחת בת 250 מ"ר, עם מרפסות גדולות משני צידיה (כל אחת בשטח של 50 מ"ר), ומרפסת צרה שמקיפה אותה מסביב.
שתי הדירות היו ברמת המעטפת: קירות חיצוניים בלבד, ותקרת בטון חשופה. את מעצבת הפנים רבקה סרור
הזמינה לשיחת היכרות בדירתה השכורה. סרור התבוננה במאות הפריטים שגדשו את החלל ומילאו כל פינה – רהיטים בסגנון עתיק, נברשות קריסטל, חפצי נוי ותמונות ממוסגרות, הרבה זהב וטקסטיל כבד. לוסיה הסבירה שליקטה אותם במהלך השנים בנסיעותיה ברחבי העולם, ושכולם צריכים למצוא את מקומם בדירה החדשה: אין בדעתה לוותר על חפצים אהובים, היא גם לא מעוניינת להמיר את הסגנון שלה בקו מודרני או טרנדי אחר.
''הסגנון שלי אקלקטי יותר", מספרת סרור, "אני אוהבת לפשפש בשוק הפשפשים, אבל אני יותר בשנות ה-50 וה-60, פחות בבארוק. לא ידעתי מה אני אעשה עם זה, איך אשלב כך שיהיה יפה ואוהב את זה? החלטתי ללכת איתה עד הסוף, 100% בכיוון שלה. אמרתי לה, בואי נגזים. אפילו שזה בארוק – בואי נגזים את זה. נלך על צבע, בלי קיר אחד לבן".
מצד שני, הציעה לשמור על תקרת הבטון חשופה: "חשבתי שזה יהיה אפילו יפה יותר מאשר בדירה מודרנית, בסגנון שכולם רגילים אליו עכשיו. נברשות על רקע בטון, עם צינורות חשמל גלויים וצבועים בזהב, זה מעניין יותר". ההצעה הזו שכנעה את בעלת הבית שסרור מתאימה לפרויקט. לרצפה בחרה שיש קלאסי לבן עם ורידים שחורים, "שיהווה ניגוד לתקרה המחוספסת, מתוחכם ועשיר מספיק כדי לחבר את כל הפריטים והרהיטים יחד. פרקט לא היה מתאים פה".
מבט מלמטה אל מנורה שצמודה לתקרת הבטון (צילום: גדעון לוין)
לוסיה שלמה לחלוטין עם אופיה הבארוקי, הדרמטי והרגשני, של הדירה. ברור לה שזהו סגנון שעשוי להרתיע, וכשאנחנו שואלים אם ריבוי הצבעים והטקסטורות סביב לא מכביד עליה, היא עונה: "אלה הפנים שלי. כשאני נכנסת לבית של מישהו אני שואלת את עצמי מיהו. הרהיטים, התמונות, הסדר – הכל מעיד על האדם, על אישיותו ועל חייו. הבית הזה הוא ניסיון חיי ונסיעותיי, הוא משקף את האנרגיה שלי, את החיים שלי, מלאים בהפתעות ובפנטזיות. אני עושה פה הרבה קבלות פנים. יש אנשים שאומרים 'וואו', ויש כאלה שאומרים 'יש לך אומץ'. זה לא עניין של אומץ – אני לא יכולה אחרת, זה טבעי לי".
שתי הדירות שאוחדו חולקו מחדש: האחת הפכה לסלון (עם מרפסת גדולה), שממנו נפתחת דלת אל חדר השינה העצום של בעלת הבית, עם חדר רחצה צמוד וחדר ארונות בממ"ד. בשנייה מוקמו מטבח ופינת אוכל שחולקים חלל פתוח (שממנו יוצאים אל המרפסת שנייה), חדר עבודה ושני חדרי שינה לילדיה הגדולים של בעלת הבית, בן ובת שחיים בחו"ל, עם חדרי רחצה צמודים.
חפציה של לוסיה התוו את הכיוון הסגנוני, אך האלמנט הקישוטי הבולט במרכז הדירה הוא תוצר של אילוץ מבני, שנוצר כתוצאה מהחיבור בין שתי הדירות וחדר המדרגות: מול דלת הכניסה (שהיא בעצם דלת המעלית, שנפתחת היישר פנימה במקום ללובי הקומה) יש עמוד קונסטרוקטיבי ומאחוריו במת בטון. סרור החליטה להפוך את האילוץ הזה לארון אחסון שישמש את הסלון מצד אחד ואת המטבח מהצד השני, אך חיפשה איך לכסות ולקשט אותו כך שישתלב בתפאורה הכללית.
ההארה הגיעה כשטיילה בפריז ועברה מול משרדי המטה של קבוצת ""Caisse des Depots. האדריכל פיליפ צ'מברטה כיסה את החזית ברשת ברזל שחורה, עם עיטורים מוזהבים בצורת עלים. סרור שלפה את הטלפון, צילמה ושלחה את התמונה ללוסיה, שענתה לה מיד "זה פנטסטי". כשחזרה לארץ הזמינה רשת בדוגמה דומה, מברזל בחיתוך לייזר. הרשת הותקנה על שכבה של פרספקס מבריק, שמצפה את הארון.
ההשראה: חזיתו של מוסד פיננסי בפריז (צילום: רבקה סרור)
ההזמנה שהכינה סרור לבעלי מקצוע בארץ (תכנון: רבקה סרור)
והתוצאה: ארון שכוסה בשכבת פרספקס מבריק, ועליה רשת הברזל בחיתוך לייזר (צילום: גדעון לוין)
סרור מספרת שזו הייתה דינמיקת העבודה בינה לבין הלקוחה: דיאלוג מתמיד על רעיונות ואפשרויות, שחלק גדול ממנו נעשה באמצעות צילומים שנשלחו בטלפון. כך, למשל, נקנו שתי הכורסאות הססגוניות במרפסת הסלון: לוסיה ראתה אותן בחנות של "mackenzie-childs" בניו יורק, ושלחה תמונה לסרור, שחשבה שצמד כזה יצליח לתת מענה הולם לאריחי הבטון האקספרסיביים במרפסת. כשנתנה אוקי קנתה אותן לוסיה ושלחה בקונטיינר ארצה. השיפוץ והעיצוב ארכו כמעט שנה, בהשקעה של מיליון וחצי שקל, לא כולל הרהיטים והתמונות.
הרבה מהבחירות העיצוביות (כמו הכורסאות שבתמונה) נעשו כשהמעצבת והלקוחה נמצאו במדינות שונות, תוך כדי חילופי תמונות בטלפון (צילום: גדעון לוין)
רוב הרהיטים הישנים רופדו מחדש. הרבה מחשבה הושקעה בפרטים ובשילובים: למשל, משום שהחיבור בין קירות הגבס והטפטים לתקרת הבטון נראה בעייתי, החליטה סרור להוסיף קרניז – ללא פיתוחים כדי שלא להכביד, אך בכל זאת מוזהב. לדלת הפלדת של הדירה נוספה מסגרת פליז, דלתות הפנים (הגבוהות במיוחד) צופו במראה שעליה מתכת אפורה בדוגמה גיאומטרית, חתוכה בלייזר. הידיות העתיקות היו חלק מהאוסף של לוסיה. הפאנלים המוזהבים מסביב לרצפת השיש דקים במיוחד, כדי שלא לפגוע בגובה הקירות.
הקיר הארוך ביותר של הדירה הוא זה שמחבר בין שני חלקיה, בין פינת האוכל לסלון. הוחלט להדגיש את הייחוד שלו ולהפוך אותו לקיר שכולו אמנות. לשם כך נצבע באדום קלאסי, מלכותי ("חיפשנו רקע חזק. ניסינו כחול עז, ירוק עז ובסוף בחרנו באדום").
כמו קיר בארמון ישן (צילום: גדעון לוין)
מאחר שאחת המשימות החשובות הייתה מלאכת התלייה והסידור של התמונות, נשכרו שירותיה של הגלריסטית קרן בר-גיל, שעשתה עבודת פינצטה בשיבוץ הפריטים. קומבינציה יפה, לדוגמה, נמצאת ליד דלת הכניסה לחדרה של הבת: זה מעל זה נתלו שלושה חפצים – מראה מוזהבת ועגולה שהבת קנתה בטיול בפרו, תיק ערב כסוף שהיה של אמה של לוסיה בשנות ה-40, וחנוכייה שקנתה במרוקו בשנות ה-70.
מאות הפריטים שובצו בקפידה: כאן ליד הדלת מראה עגולה וזהובה מפרו, תיק יד משנות ה-40, שהיה של אמה של בעלת הבית, וחנוכייה ממרוקו (צילום: גדעון לוין)
שיבוץ מעניין אחר נעשה ליד דלת המעלית. משום שבמקור זה היה קיר בלובי הקומתי, יוצא ממנו ברז כיבוי אש, כנדרש בחוק. במקום להחביא, סרור החליטה להבליט: כל מה שאינו אדום נצבע בזהב. מעליו תלתה בר-גיל מניפה מצוירת שהכין ללוסיה הספר שלה בספרד, ומתחתיו ציור גואש של צייר רוסי זקן, איקונה עם פנים תמימות (את השלישייה אפשר לראות בתמונה למעלה מימין).
ספרייה המתכת בפינת העבודה נצבעה בוורוד, כמו הקירות. דלתות הפנים כוסו במראה ובמתכת בחיתוך לייזר (צילום: גדעון לוין)
הפרטים בדירה כה רבים, שלא נוכל לעבור על כולם. הנה רשימה חלקית: לחדרה של הבת נבחרה מניפת צבעים חיוורת ורגועה, בגוונים של מוקה ואפור. המראה הגדולה מעל המיטה נקנתה בשוק הפשפשים ("אשר"), ומעמדי המנורה שלצד המיטה שודרגו בעזרת תוספת של "יהלום" וכדור זהב ("באבו"). הדלתות לחדר הרחצה הצמוד נצבעו בצביעה אמנותית ובפנים בולטים טפט וידיות שהוכנו לארון הכיור מחלקי נברשת.
חדרו של הבן נצבע בגוונים כהים יותר ועוצב בסגנון גברי איטלקי, מסבירה סרור. כיסא רטאן סתמי הולבש בשמלת זהב, מעטה שריון עתיק משוק הפשפשים עומד לצד ספסל קש ועץ עתיק, מלאכת מחשבת, חלק מהאוסף של לוסיה. טפט בשחור-לבן מכסה את הקיר שבגב המיטה, ומולו וילון כבד מהתקרה עד לרצפה ("הרעיון היה לעטוף את הפריטים יפה, כמו קופסת תכשיטים נפלאה").
חדר הרחצה של הבן, עם טפט בזהב ושחור וכיור זכוכית (צילום: גדעון לוין)
קיר ארונות המטבח בשחור-וזהב, כשבאמצעו נישה גדולה שחופתה באריחי "דלפט": "היה לי זהב ושחור וחיפשתי משהו שונה לגמרי, עדין אבל עדיין מעשיר". צד המטבח, שנראה מכיוון דלת הכניסה לדירה, כוסה בפס של אריחים גדולים משיש ועלי זהב.
פינת האוכל האלגנטית מעץ הייתה ברשותה של לוסיה, אך הכסאות רופדו מחדש בבד אדום בהיר, הדהוד לצבע הקיר, שעליו הדפס עם דמויות אסייתיות. ה"אי" שבמרכז החלל הוקף בכסאות פרספקס גבוהים ושקופים ("קרטל"), "כי חשבתי שזה יהיה טוב לשים בסוף משהו מודרני לגמרי, ניגוד אחרון, שלא יהיה מאוד בולט".
מערכת הישיבה בסלון רופדה מחדש בטונים שקטים, כדי להדגיש את מסגרת הרהיטים המעוטרת. מצד זה נצבעה כוסתה המחיצה שמפרידה בינה לבין המטבח בטפט מפוספס, ובמרכז נישה באדום לוהט, שבה אוסף כלי כסף וארון עם דלתות מראה, שמסתירות את מסך הטלוויזיה. הנישה מוסגרה בזהב כדי להסתיר את החיבור בינה לבין הטפט, מסגרת תואמת למסגרות התמונות שעל הקיר הגדול ("לפעמים כשיש בעיה הפתרון מוסיף", אומרת סרור).
ארון החשמל בקיר הסמוך כוסה בטפט בדוגמת זברה, ועליו הושענה ספה אדומה בהירה, בצבע תואם לצבע הדלת המרוקאית העתיקה ("וילה מרוק"), שמובילה לחדר השינה של לוסיה. המיטה הגדולה נשענת על טפט באפור-גרפיט וזהב, לצידה ציור גדול של חואקין מנה הספרדי ומולה, מעל מסך הטלוויזיה, עבודה מרשימה של לורי רקאנטי, שלוסיה רכשה אחרי שראתה אותה במלון "עלמה" הסמוך. ארונות הבגדים נצבעו בזהב על רקע ורוד-סלמון ולווילונות הארוכים נוספה אמרה לבנה שנחתכה משמיכת טלוויזיה רכה.
חדר הרחצה של לוסיה עוצב בלבן ושחור. רצפת השיש מטפסת על הקירות, ואת ארון הכיור החדש צבעה האמנית פטריציה גלמן בטקסטורה ובגוונים שמתאימים לצמד הכיורים שנבחרו. מקלחון גדול מוקף חלון בהיר, ומולו אמבטיה לבנה, שמעליה נברשת תפוחים ואגסים ממטבח דירתה הקודמת של לוסיה.
הכיורים חדשים וכך גם הארון, שנצבע במיוחד (צילום: גדעון לוין)
מרפסת הסלון רוצפה, כמו שמיכת טלאים, באריחים שונים מקולקציית "אורה איטליאנה" המצוירת. בצד הותקן מקלחון, וממול ספה אדומה ושולחנות טרצו, בעיצוב אריק בן שמחון. הכורסאות הגרנדיוזיות מניו יורק ענו על האתגר שהציבה הרצפה. במרפסת השנייה, שצמודה למטבח ולפינת האוכל, יש פינת אוכל חיצונית ומטבח חוץ מנירוסטה. כאן הספה רופדה בדוגמת נמר אפרפרה, ומשהתחילו לבנות ממול בניין חדש, הורכבו מאחוריה עלי בננות גדולים מנירוסטה, כדי שיסתירו את אתר הבנייה.
"אין לי הרבה לקוחות כמו לוסיה", מסכמת סרור, "שמסכימים להשתולל, להתפוצץ. צריך להיות קצת אקסצנטרי ואקסטרווגנטי בשביל זה. היה לנו כיף גדול".
סרור הגיעה לתחום עיצוב הפנים במקרה. היא גדלה בפריז ולמדה בסורבון מדעי המדינה. כשהייתה בת 21 עלתה עם הוריה לישראל, ונדרשה לחשוב על שינוי כיוון מקצועי. פרויקט העיצוב הראשון שלה היה אישי: דירה ישנה שאליה עברה לאחר נישואיה. התגובות היו נלהבות ועד מהרה התחילה לקבל בקשות לעיצוב פנים. היא התחילה בקטן, ב"הלבשה". שש שנים אחרי, היא עובדת במקביל על כמה פרויקטים.
עוד עיצוב פנים
אקסטרווגנטי:
>> וילת ענק ססגונית במלזיה
>> וילה בסגנון יווני בהרצליה פיתוח
מה, מאיפה:
- קבלן: אמיר כהן.
- רשת ברזל שחורה עם עלי זהב בחיתוך לייזר, ציפוי דלתות הפנים, עלי בננה ממתכת במרפסת וספריית מתכת ורודה בחדר העבודה: "סטודיו Fe" ו"amirp".
- דלת פלדלת עם מסגרת פליז: "רשפים".
- טפט של "פורנסטי" בחדר השינה של לוסיה, בפינת העבודה ובחדר הבן: "מיגל".
- טפטים מבית המותג ''Dedar'' בסלון ובחדרי הרחצה: "רנבי".
- קרמיקה בחדר הרחצה של הבת ואריחי דלפט: "כורש".
- קרמיקה בחדר הרחצה של הבן: "HeziBank".
- כיור זכוכית עגול וצמד כיורים בחדר הרחצה של לוסיה: "נגב".
- כיור פרח וברזים שחורים וזהובים: "חלמיש".
- צבע ורוד לספריית המתכת ולקירות חדר העבודה וצבע זהב לחדר הארונות בממ"ד: "ראלף לורן פיינט סטור".
- רצפת שיש: "רקס קרמיקה".
- צביעה אמנותית של דלתות, ארונות ושידות ברחבי הבית: פטריציה גלמן.
- וילונות: "קסם הווילונות".
- נגרות: אבי מושאיוב.
- מטבח: "קמילה".
- מקרר שחור: "סימנס".
- משטח עבודה של ה"אי" במטבח: "אבן קיסר".
- תאורת תקרה טכנית: "קמחי".
- פרופילים לחלונות: "אלרון".
- מטבח חוץ: "סטודיו Fe".
- אריחי מרפסת: "מודי".
- גינון: תומר ולקוב.
