פרויקט גמר זה מדע בדיוני: הסטודנטים בת''א חיים על הירח

תערוכת פרויקטי הגמר של בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב 2014, שנערכה לאחרונה, הציגה קשת רחבה של פרויקטים - אולי יותר מכל בתי הספר לאדריכלות השנה. אלא שבעוד שחלק מהפרויקטים היו עמלניים, כמעט סיזיפיים, ונעשו מתוך ראייה חברתית כדי לאתר בעיה בוערת ולהציג לה פתרון, היו גם פרויקטים מנותקים מהמציאות: ממותגים, אוטופיים, עתידניים, עמוסי הדמיות מלוטשות, אנימציות וכותרות שלא ממש ניתנות ליישום. כל זאת, כפי שהתפייט ראש בית הספר, ערן נוימן, נעשה בשמו של "נושא העל - ההביטט, אזור החיים, הסביבה, התנאים האקולוגיים והפיזיים שנדרשים עבור אורגניזם כלשהו על מנת שיוכלו להתקיים (...) לאורך השנים, עם ההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות, התרבותיות והטכנולוגיות ההביטט האנושי השתנה (...) בהתאם, האדריכלות הגיבה וניסתה לייצר סביבות חיים חדשות, הביטט חדש לבני האדם".

>> לכל תערוכות הבוגרים באדריכלות ובעיצוב 2014

בתוך המבנים ההיסטוריים שובצו עבודות הגמר, ובמידות אחידות שניתנו לכל סטודנט. התצוגה לא חותרת תחת המתחם הנטוש שאינו מתפקד, אבל כן מציגה אפשרות להפוך אותו למקום שימושי

קטלוג התערוכה (עיצוב: קובי פרנקו): על צד אחד תמונה מייצגת של כל פרויקט, על הצד השני כיתוב, והכל ארוז בקופסת קרטון

עבודות נבחרות:

"ירח", ניב קורן, בן 31, יליד קדימה, מתגורר בתל אביב, מנחה: צבי הראל
קורן סבור שהקמת בסיס קבע על הירח היא חלק בלתי נפרד מתהליך חקר החלל של החברה האנושית. סביבת מגורים ומחיה בת קיימא, הוא טוען, תאפשר לצוות העובדים ולמבקרים על הירח לקיים אורח חיים בטוח. הסטודנט מיקם את הפרויקט בתוך מכתש, סמוך לקוטב הדרומי של הירח, ותכנן מבנה מעוגל שמזכיר מעט את המבנים השכיחים שמופיעים בסרטי המדע הבדיוני. אולי הוא מזכיר אותם מדי.

לא רחוק היום ונצטרך למצוא מקומות התיישבות חדשים. ניב קורן מציע להתיישב על הירח. פלישת סרטי המדע הבדיוני לעבודות הגמר

בית חדש לאנושות על המאדים, גיא ניר, בן 29, מרעננה, מנחות: תאה קיסלוב וליאורה קיסלוב קיי

כאשר הציג את פרויקט הגמר שלו, קרא גיא ניר בפני הנוכחים כ-200 סעיפים שמסבירים את תהליך התכנון. נקודת המוצא שלו היא השנה 2214, כאשר כדור הארץ אינו כשיר עוד לספק תנאי מחיה הולמים לבני האדם, והאנושות מחפשת לעצמה מקום אלטרנטיבי. ניר מצא את התשובה במאדים, והתמקד בעזרת Google mars בשקע שאורכו 4,000 קילומטר. בהגשה סיפר, כי הוא "מייצר עיר קרקעית, עילית, ורטיקלית ותלויה עם חוקי מגורים וקהילתיות חדשים – הן מבחינת הוויית החיים, הן מבחינת התא המשפחתי". את הההשראה לפתרון האדריכלי-עיצובי הוא מצא במלאכת הסריגה, וכך יצר גריד אמורפי וצפוף המסתמך על המגבלות שכוכב הלכת עשוי-עלול להציע. האם זה יעבוד או לא? נצטרך להמתין 200 שנים. האם גיא ניר וחבריו יעבדו בתכנון מגורים במאדים בתום לימודיהם, או בכדור הארץ? בקרוב נדע.

השנה היא 2214. אחרי שצפה בכ-50 סרטים, כ-30 תוכניות דוקומנטריות וקרא כ-20 ספרים, גיבש גיא ניר את המציאות החדשה בפרויקט עתידני במאדים

"התקבצות מחודשת", שני ברומברג, בת 29 מרמת גן, במקור ממנחמיה, מנחות: תאה קיסלוב וליאורה קיסלוב-קיי
הפרויקט של ברומברג שואף להציג אלטרנטיבה עכשווית לאורח החיים בקיבוץ. הסטודנטית ליקטה מאפיינים מסורתיים (שבילי הליכה, חצרות וקהילתיות) שהעניקו לקיבוץ את אופיו, והטמיעה בהם עקרונות תכנון מקובלים בימינו כמו צפיפות ובנייה בקומות. ברומברג, בת עמק הירדן, מתמקדת באזור ילדותה ובקיבוץ דגניה ב' בפרט, שבו היא מנתחת את הבינוי הדליל הקיים, ומציעה למלא את החורים הריקים שנפערו בין בתי המגורים למבני המשק.

שני ברומברג מציעה חלופה לבנייה הקיבוצית המסורתית: ציפוף ובנייה רב-קומתית

Life at the Dead Sea. טלי שואבי, בת 29 מתל אביב, במקור מיובלים, מנחה: צבי הראל
כאן מדובר בתכנון עירוני מחודש למתחם המלונות עין בוקק בים המלח, מתחם שסובל מסכנת הצפה וחורבן עקב פגיעתם המתמשכת של מפעלי ים המלח. שואבי הכינה חלופה להחלטת הממשלה מ-2012, בדבר הקמת 12 בתי מלון נוספים במתחם שבין עין בוקק לנווה זוהר. במקום להוסיף בתי מלון לאורך קו החוף ולפגוע בתוואי הנופי של ים המלח, מתכננת שואבי התיישבות המתבססת על התשתיות הקיימות בעין בוקק. היא מחברת בין בתי המלון הקיימים ומציעה בינוי מרקמי, שבו יוכלו להתגורר 20 אלף בני אדם ב-7,800 יחידות דיור, המוצעות בארבעה סוגים של מבני מגורים: מבני חצר בני 5 קומות, שמאכלסים כ-55 יחידות דיור כל אחד; בתי דופלקס בני 3 קומות, שמאכלסים 8 יחידות דיור כל אחד; בתים על ההר, שמאכלסים 4 יחידות דיור כל אחד; ובתים פרטיים.

ים המלח בסכנה, ובתי המלון רק יפגעו בו עוד. טלי שואבי מציעה לעצור את הקמתם, ובמקום זאת להקים שכונת מגורים שתשתלב בבינוי הקיים ממילא

בצילום המודל מזהים את מבני בתי המלון הגדולים. סביב הכיכר מבני חצרות, שיכילו 55 יחידות דיור כל אחד. כל המתחם יוכל לאכלס כ-20 אלף איש, מעט פחות ממספר התושבים בערד הסמוכה

"שקופות", רוני רוזן, בת 27 מתל אביב, מנחה: טולה עמיר
רוזן הגיעה לפרויקט משתי נקודות מוצא: הראשונה - בישראל יש רק מתקן כליאה אחד לנשים, לעומת 33 מתקנים לגברים. נוה תרצה מאכלס פחות מ-200 נשים, לעומת כ-14,000 אסירים פליליים גברים; השנייה - מרבית האסירות הן קורבנות לפשיעה: גילוי עריות, אונס, זנות וסמים. הכלא מעמיק את הטראומות הקיימות במקום לרפאן, טוענת רוזן, ומחזיר את הנשים למאסר פעם אחר פעם.

לכן יש מקום לכלא נשים נוסף, והסטודנטית ממקמת אותו לא בפינה נידחת וסמויה מהעין, אלא בלב ליבה של העיר הגדולה, על חורבות קולנוע "מוגרבי" בקרן הרחובות אלנבי ובן יהודה בתל אביב. רוזן מתכננת צד פנימי שמעודד יצירת קהילה, ומעטפת חיצונית שאמורה לחזק את הקשר של האסירות עם העיר, שהרי מטרתו של בית הכלא אינה מסתכמת בענישה אלא כוללת שיקום והחזרה לחברה.

בשלוש הקומות הראשונות יהיו שירותים משותפים לאסירות ולתושבי העיר, כגון ספרייה, חדר כושר, חדרי חוגים ואודיטוריום. אזורים אלה ייפתחו לקהל בשעות מסוימות, ובשאר שעות היום ישמשו לרווחת האסירות. לנשות הכלא יוקצו חללי מגורים, מתחם אמהות, מפעל יצרני ועוד. בקומות העליונות יוקם הוסטל שיקומי לאסירות משוחררות ולגמילה מסמים, והוא יחלוק עם בית הכלא חדר אוכל, מטבח ולוגיסטיקה נוספת. "שיתוף האסירות בחיי החברה בצורה מוגבלת תוך פיקוח מתמיד", מאמינה רוזן, "יתרום לשיקומן והשתלבותן בחברה לאחר תקופת המאסר".

רוני רוזן טוענת כי אסירות פליליות הן קורבנות לפלילים בעצמן. לכן היא מתכננת כלא במרכז ת''א שיציע הליך שיקומי ובינוי שמשתלב בקהילה, במקום להגלות את העברייניות למתחם נידח ומוקף חומה

"האימונטיפיורי", רעות שפירא, בת 27 מתל אביב, מנחה: טולה עמיר
הפרויקט בשכונת מונטיפיורי בתל אביב מתוכנן לשמש את מהגרי העבודה למגורים זמניים, כתחנת מעבר בנדודיהם. שפירא מציעה טופוגרפית בניינים צפופה, בהתאם לבנייה המתגבשת באזור. הקו שחותך את המגדלים מייצר פארק תלת-ממדי שלאורכו ממוקמות פונקציות ציבוריות, באזור שסובל ממחסור בשטחים ירוקים ובמבני ציבור.

למעלה מימין: ניב קורן, רוני רוזן וגיא ניר. למטה מימין: שני ברומברג, טלי שואבי ורעות שפירא.

אוצרי התערוכה: ערן נוימן, תם שקד ואיתן מן