בזמן שהרקטות עפות לכל כיוון וחצי מדינה מחפשת מחסה כאשר נשמעת האזעקה, עולה המחשבה אם מצב זמני כזה עלול להפוך למצב קבוע: חיים תחת התקפות טילים. האם אפשר לקיים חיים סדירים במצב כזה? בעוד שתושבי עוטף עזה התרגלו בעל כורחם לחיים כאלה בעשור האחרון, יש כבר מי שחשב על פתרונות מוצלחים לחיים יפים מתחת לאדמה.
הסיבות שהביאו לפרויקטים הבאים הן לא מלחמתיות בעליל, אך הן משמשות חומר למחשבה גם בשבילנו. בית ספר, בית מלון, בריכת שחייה, חנויות, בר, כנסיה, מסעדה ואפילו חקלאות – כל שימוש שעולה על הדעת הצליח בשנים האחרונות לשבות את דמיונם של מתכננים; חלק מהרעיונות התממשו ואחרים נותרו בינתיים על הנייר.
האדם הוא יצור שנועד כנראה לחיות על פני הקרקע, או קצת מעליה. אחרי 200 שנה של פיתוח עירוני מואץ, נאלץ האדם להמציא לעצמו מרחבי מחיה חדשים. החלל החיצון וכוכבי לכת אחרים עדיין רחוקים מהישג יד, אך תת-הקרקע הופך בשנים האחרונות לסוגייה מדוברת בשיח התכנוני כמרחב מחיה לגיטימי. גם בימי קדם נוצל תת-הקרקע: מערכות הקבורה המסועפות ברומא נחצבו בתקופה הרומית, ומערכות המים המשוכללות נחצבו בפרס כבר במאה ה-6 לפני הספירה. גם בארץ נחצבו בימי קדם מערכות מים ומערות קבורה, אם כי בקנה מידה קטן יותר, בבית שערים, בהר הזיתים, במגידו וברמלה.
חציבה בקרקע סלעית היא קלה וזולה יותר, הודות ליציבותה. בישראל, שבה הקרקע מורכבת בעיקר משילוב של אבני חול, גיר וחרסית ומתאפיינת בחוסר יציבות, הבנייה התת-קרקעית כבר יקרה. לדוגמה, עלות משוערת של מטר מסילת רכבת תת-קרקעית בתל אביב יקרה פי ארבעה מעלותו של מטר מסילה עילית.
בישראל עדיין מזניחים את הנושא, על אף שהוא כבר עלה לדיון רציני אצל מקבלי ההחלטות. עד לפני שנתיים קידם משרד הפנים תוכנית מתאר ארצית, שתעודד את ניצול תת הקרקע במדינה (תמ"א 40). כך ביקשה המדינה להביא ליצירת כלי עבודה חדש להתחדשות עירונית, וליצירת אזורים ממוגנים חדשים לאוכלוסייה העירונית. בשלב מסוים בחר מינהל התכנון להקפיא את התוכנית ולהסיר אותה מסדר היום התכנוני. בינתיים, מערכת הדרכים והחדרים התת-קרקעיים בקמפוסים כמו אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בהר הצופים, הם מקרים יוצאי דופן של שימוש משמעותי בתת-הקרקע.
עד שהתוכנית תחזור לשולחן הדיונים, הנה מקבץ של פרויקטי אדריכלות שבוצעו בעולם בשנים האחרונות ושמציעים דרכים שונות לחיים מקבילים מתחת לאדמה. אם יאומצו בישראל אפילו חלק מהרעיונות, ניתן אולי יהיה לאפשר המשך חיים רציף, גם אם השכנים יבחרו להמשיך ולשגר לעברנו טילים ופגזים.
בית ספר באיטליה
כמו ז'ול ורן ששלח את גיבוריו אל בטן האדמה, שלחו פרנסי העיר בולצאנו (bolzano) בצפון איטליה את ילדיהם למעבה האדמה מדי בוקר. במרכז העיר לא נותר מקום פנוי להרחבת בית הספר המקומי, ומאחר שפגיעה בבניינים היסטוריים לא באה בחשבון במדינה שמעריכה את המסורת האדריכלית והתרבותית שלה, הוחלט לחפור מתחת לחצר בניין חדש בעומק של 17 מטרים. 12 כיתות חדשות שנבנו מתחת לאדמה פונות לאולם מרכזי, המתנשא לכל גובהו של הבניין התת-קרקעי, שראשו נוגע בתקרת זכוכית המעניקה אור יום לכל החללים מבלי לתפוס שטח משמעותי מהחצר שעל פני הקרקע.
הבניין לא נבנה כדי להגן על התלמידים מפני טילים, אך אפשר לראות בו השראה לתכנון שמתחשב בתנאים הביטחוניים הלא יציבים אצלנו: זכוכית משוריינת או מסך פלדה על מסילה יכולים לסגור את תקרת הזכוכית בתוך שניות, ולהפוך את הבית ספר למקום הכי מוגן בעיר.
עיירת כורים באוסטרליה
47 מעלות צלסיוס בחודשי הקיץ ואפס מעלות בחורף, הצליחו להבריח את תושבי העיירה האוסטרלית קובר פידי (Coober pedy) אל מתחת לאדמה. ראשיתו של היישוב לפני כמאה שנה, כשהוחל בחציבת מכרות לאיתור אבנים יקרות, מה שהכתיר את העיירה כ"בירת האופאל העולמית" וכיעד תיירותי אקצנטרי. לנוכח תנאי האקלים הקיצוניים, מעדיפים מרבית 3,500 מתושבי העיירה לנהל את חייהם בתוך הסלע. חלק מהמבנים שנחצבו בשבילם בוצעו בטכנולוגיות פשוטות, וחלק בשיטות מתקדמות ובאמצעות מיכון חדשני. תמצאו פה דירות מגורים, בתי מלון, חנויות, מסעדות, מועדונים, ברים, אולמות מופעים ואפילו כנסיות – כולם מתחת לאדמה.
חנות apple בשדרה החמישית בניו יורק
קוביית הזכוכית המוארת שהוצבה בשדרה החמישית במנהטן ב-2006 הפכה בן רגע לאטרקציה תיירותית, שמושכת קהל עצום גם כיום. זהו לא רק כוח המשיכה של האייפונים והאייפדים שאחראי לנהירה פנימה, אלא גם האדריכלות והעיצוב. מדובר באולם מבואה לא גדול שמוביל לחנות אלקטרוניקה תת-קרקעית, מוגבלת אף היא בגודלה, אך הקובייה השקופה שמונחת בכיכר ג'נרל מוטורס מעוררת סקרנות ביחס למוצגים שמתחבאים מתחת לאדמה – והתוצאה: מיליוני צרכנים מזילי ריר לא מפסיקים להיכנס ולצאת.
את חנות הדגל של "אפל" תיכנן משרד האדריכלים Bohlin Cywinski Jackson, שהספיק עד אז לתכנן פרויקטים מגוונים בעולם, אך חנויות הדגל שעיצב לענקית המיחשוב והאלקטרוניקה (גם בסין, באוסטרליה, בפריז, בלונדון ובברצלונה) הביאו לו שם עולמי ואת מדליית הזהב שהעניק לוThe American Institute of Architects. מקדש הצריכה עם לוגו התפוח המפורסם פתוח במרכזו לשמיים, כשרק לוחות הזכוכית של הקובייה חוצצים בינו לבין השדרה היוקרתית שבחוץ, אך זהו מקום טוב להימלט אליו בכל עת גם אם לא קונים דבר, הודות לעובדה שהחנות פתוחה כל יום ובכל שעה.
מונטריאול של מטה
חלק בלתי נפרד מהחיים של תושבי מונטריאול עוברים עליהם בעיר התחתית. כאן לא מדובר בעוד דאון-טאון של כרך גדול אלא בעיר אמיתית שנמצאת מתחת לאדמה.
מטרתה המרכזית של העיר התחתית הוא לקשר בין המבנים השונים המצויים מעל פני הקרקע. העיר התחתית, הממותגת בשם RESO, מאפשרת לתושבי העיר לנוע בקלות יחסית בין המבנים, בעיקר בחודשי החורף המקפיאים והארוכים (ממוצע של מינוס 14.7 מעלות וממוצע משקעים של יותר מ-760 מ"מ לשנה) המאפיינים את העיר הקנדית. בחורף משתמשים בעיר התחתית יותר מחצי מיליון אנשים מדי יום.
מלבד מעברי הולכי-רגל המקשרים למוקדים ומבנים רבים בעיר, יש כאן מרכזי קניות, מתקני ספורט, גלריות ותחנות רכבת תחתית. שטחה העצום של העיר התחתית, המורכבת בעיקרה ממעברי הולכי רגל, ושבבנייתה הוחל בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הוא יותר מ-12 קמ"ר - כגודלה של רמת גן.
חקלאות תת-קרקעית ביפן
פיתוחים טכנולוגיים של גידולים חקלאיים על גבי מצעים המנותקים מהקרקע, בעזרת גופי תאורה המדמים תאורה טבעית, מאפשרים בשנים האחרונות לפתח חקלאות במקומות סגורים ותת-קרקעיים. שורשי הרעיון של חקלאות תת-קרקעית הופיעו כבר בכתביו של ווינסטון צ'רצ'יל, אך רק בעשור הקודם הפך הנושא ממדע בדיוני לחלופה מציאותית.
ב-2005 כבר הוקם שדה לגידול ירקות ואורז מתחת לבניין משרדים במרכז טוקיו. כיום, הגורמים שמובילים את הענף מנסים לאפשר בעתיד חקלאות באזורים מרוחקים, כמו בספינות חלל גדולות או בכוכבי לכת מרוחקים. היתרונות ברורים: חיסכון בשטח, אין צורך בריסוס, ובקרת לחות מלאה מאפשרת חיסכון בהשקיה. מנגד, מושקעת אנרגיה משמעותית בתאורה מלאכותית, אף שגם אנרגיה זו יכולה להיות חסכונית (כמו תאורת LED) או להיות מופקת מאנרגיה ידידותית לסביבה.
גם בישראל, להבדיל, יש מומחים שמצליחים לגדל יבולים חקלאיים מרשימים בדירות אפלוליות, אלא שהמשטרה עדיין נוהגת לחפש את הגידולים ולחסל אותם, אם בגלל שיחת טלפון למוקד המשטרתי משכנים מתלוננים, ואם בעזרת מידע מחברת החשמל על צריכה מוגזמת לדירת מגורים. ההתקדמות בגידולי המריחואנה עדיין לא מקובלת על השלטונות, בשלב זה לפחות.
חיים מתחת לתעלות באמסטרדם
הקרקע הפנויה בבירת הולנד אזלה מזמן, והאדמה החולית והספוגה במים מפריעה לבנות מתחת לקרקע. יעיד על כך הפרויקט המסובך של הקו החדש של הרכבת התחתית, המתפתח באיטיות מתחת לרחובות אמסטרדם וגורם נזקים משמעותיים לבניינים וללוח הזמנים המקורי. מציאות זו לא מונעת מקבוצת אדריכלים יצירתית להציע את ניצול המרחב התת-קרקעי שנמצא מתחת לשטחים הציבוריים הגדולים ביותר בעיר – התעלות.
ההצעה, הזוכה לתמיכה רחבה מצד יזמי נדל"ן, מציעה לשלב בתת-הקרקע כל ייעוד אפשרי שאינו צורך אור טבעי, מצרך שממילא אינו שכיח בעיר הצפונית. מציעים כאן מתקני ספורט, אולמות מופעים, מסחר, כבישים וחניוני רכב שישחררו את הרחובות באופן מוחלט מהמכוניות. ההצעה שהוצגה לראשונה ב-2010 נותרה בינתיים על הנייר, אך במדינה עם רמת הנדסה גבוהה כמו הולנד – בעיקר בתחום ההגנה מפני מים - לא בלתי סביר שהיא תאומץ.
