תוך שבועות, אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, תחל עיריית תל אביב בהריסת המרכז הקהילתי של שכונת פלורנטין במתחם דרויאנוב, במטרה לבנותו מחדש. ההחלטה להשקיע מיליונים בהריסת גינת דרויאנוב ומבנה בית הספר הצמוד לה כדי לבנות עליהם בית ספר חדש, מעוררת מחלוקת לא רק בגלל הנסיבות שבהן התקבלה, אלא גם משום שתשאיר את פלורנטין ללא שטח ירוק משמעותי. ההחלטה הזו, שנראית תמוהה כבר במבט ראשון, חושפת את החשיבה העירונית בתל אביב-יפו של השנים האחרונות.
מחסור היסטורי בשטחי ציבור
המחסור במבני קהילה וגינות בפלורנטין אינו רשום על שמו של ראש העירייה הנוכחי, רון חולדאי, והוא התהווה עם הקמת השכונה לפני תשעים שנה, בעודה מתוכננת ונבנית ללא שטחי ציבור. התפתחות תל אביב וגלי העלייה שהתלוו להקמת המדינה הפכו את פלורנטין לשכונת מגורים צפופה, והשאירו לה רק חצרות אחוריות בלי שיקום ובלי פיתוח. אז, כמו היום, הרשויות לא הזדרזו להשתמש בעשרות הדונמים שבבעלותן, בסמוך לשכונה, לטובת הציבור. הן מעולם לא פתרו את המחסור שנוצר.
מגרש שנמצא ממערב לשכונה, בצומת הרחובות אליפלט והנגרים, הוא אחד מאותם שטחים. בשנות ה-50, לנוכח המחסור בבתי ספר באזור, חרגה העירייה ממנהגה בקודש הנדל"ן, וייעדה את המגרש להקמת בית ספר שנקרא ע"ש הסופר אלתר דרויאנוב. על תוכניות בית הספר, שנחנך בתחילת שנות ה-60, חתם מהנדס העיר משה עמיעז. זהו מבנה מודרניסטי, לבן ופשוט, שמכיל 12 כיתות לימוד. הוא תוכנן כך שניתן יהיה להרחיבו צפונה ולהכפיל את מספר כיתותיו, אך עם השנים הסתלקו המשפחות הצעירות מפלורנטין, ובהיעדר ילדים, העירייה פתחה את חלקו הצפוני של המגרש ובכך העניקה לשכונה את הגינה האמיתית היחידה שלה. תוך פחות מ-20 שנה הובילה הירידה במספר הילדים לסגירת בית הספר ולנטישתו, ומכיוון שלא תיכנן אותו אדריכל מפורסם, ואין לו ערך היסטורי או חשיבות אדריכלית, הוא הוגדר בסוף שנות ה-80 כמיועד להריסה. כאן נמצאת הגינה:
באותה תקופה שאפה תל אביב של צ'יץ' (שלמה להט) לייצר התחדשות עירונית בפלורנטין, ואיפשרה לאמנים מקומיים לפתוח סדנאות בבית הספר שננטש. "אין חללי תצוגה כאלו", מספרת סיגלית לנדאו, תושבת פלורנטין ואחת האמנים שעבדו ב"סדנאות האמנים" בדרויאנוב. "אם היו מאפשרים לי, מחר הייתי פותחת כאן תערוכה, על כל הדברים שהבניין מאפשר, אבל העירייה בוחרת לעשות 'משפט שלמה', לוקחת את כבשת הרש ומחסלת אותה". לנדאו מתכוונת להחלטה שהתקבלה לפני כמה שנים לפנות את האמנים לטובת הילדים, שחזרו להיראות ברחובות פלורנטין בסוף שנות ה-90, ושזקוקים כמובן למוסדות חינוך. באמצע 2011 פינתה העירייה את האמנים לטובת הילדים, כשהיא מחליטה להשתמש רק בחלקי המינהלה ככיתות גן, ואת רוב הבניין משאירה ללא שימוש, עד שהשנה החליטה להרוס אותו. "זה מרתיח, בשביל מה היה דחוף לפנות אותנו?" שואלת לנדאו.
האם העירייה עוקפת את הבטחותיה לבית המשפט?
הדחיפות נובעת מהגברת הלחץ על העירייה לטפל במחסור בבתי ספר ובגנים בפלורנטין, לחץ שהתבטא בעתירה של תושבים וארגון "אדם, טבע ודין" ב-2008. העותרים מחו על קידום מיזמי המגורים החדשים באזור, בזמן שהעירייה נמנעת מלהשקיע משאבים במוסדות חינוך ובשטחים פתוחים. התוצאה: התחייבות עירונית לבית המשפט, ב-2011, להתחיל בפעולה מיידית להרחבת שטחי הציבור בשכונה. העירייה גם הבטיחה להגדיל את המתחם הקהילתי בדרויאנוב, כך שיסופח אליו חניון מכבי-צריפין (אליפלט) שצמוד לו ממערב.
כדי להבין מדוע הוזכר החניון בפסק הדין, יש ללכת אחורה כמה חודשים. בתקופה שבה התבררה העתירה, יצרה העירייה תקדים לצדק תכנוני: היא הקימה קרן השקעות בסך מאות מיליוני שקלים לצורך רכישת שטחים למבני ציבור בדרום העיר, שהונה מגיע ישירות מתקבולי מכירת מגרש בבעלותה בצומת רמז-ארלוזורוב בצפון העיר. למרות ההבטחות לבית המשפט ולעיתונות בעת הקמתה, אחרי זמן קצר השתנה ייעוד הקרן, והעירייה בישרה שהכספים ישמשו אותה גם לפעולות אחרות.
מיטל להבי, לשעבר סגנית ראש העיר מטעם מרצ ומיוזמי הקרן, מספרת על השינוי: "ב-2011 עסקנו בתכנון ציר שלבים, ואחד היזמים באזור איתר מגרש גדול של העירייה מול בית ספר דרויאנוב, הכולל את חניון מכבי-צריפין שהצענו להפוך לקריית חינוך. בשלב זה נכנס מנהל אגף הנכסים העירוני, נאמן קרן רמז-ארלוזורוב מטעם העירייה, למשא ומתן עם עצמו, והחליט לפצות את עצמו בסך של עשרות מיליוני שקלים מקופת הקרן, בגין 'אובדן' החניון ושינוי ייעודו מעסקים לשטח ציבורי". פעולה זו אמורה לממן את התחייבות העירייה בפני בית המשפט להגדיל את השטח הציבורי במתחם דרויאנוב, אך היא לא המטרה שלשמה הוקמה הקרן.
לא רק מקור הכסף לפיצוי מוטל במחלוקת; גם השמאות שעל פיה מאשרת הוועדה המחוזית לעירייה לפצות את עצמה בגין שינוי ייעוד החניון, מסתמכת על יסודות רעועים. השמאות מתבססת על ההנחה שהעירייה מוותרת על תוכניות בנייה בחניון, אך תוכניות אלו לא היו בתוקף בזמן הכנת השומה. המדינה בכלל חשבה שהפיצוי צריך להיות גדול יותר, כי ממילא העירייה ייעדה את האזור רק לבנייה צפופה של מגורים, אך נראה שהעירייה שיכנעה את המדינה שאי-אפשר לבנות מגורים בלי להקצות לשם כך שטחי ציבור, וכך, השתיים הסיכמו על פיצוי בסך 44 מיליון שקלים, סכום שכמעט ומכחיד את הכספים שנותרו בקרן רמז-ארלוזורוב.
גם אם הליך הפיצוי העצמי נעשה במסגרת החוק, אנשי מקצוע שאיתם דיברנו בשבועות האחרונים - וגם בעירייה עצמה - לא מצליחים להיזכר בתקדים כזה: עיר מפצה את עצמה על שינוי ייעוד. האם תסריט כזה היה יכול להתרחש בצפון תל אביב?
עושה רושם שנוהל משא ומתן קשוח גם בין אגף הנכסים לבין עצמו. "אני לא מבינה מדוע מתוך מגרש פנוי בגודל 17 דונם, הסכימה העירייה להעביר לשימוש ציבורי רק 5.5 דונם", מתרעמת להבי. "אפשר היה להקים שם בית ספר יסודי ותיכון, גני ילדים, מעונות סטודנטים, משהו שהיה מאפשר לעשות מהפך אמיתי בכל השטח שממזרח ליפו. אפשר היה לקדם שם אלפי יחידות דיור במקום להילחם עכשיו על פינוי שדה דב, לשנות את הפנים של דרום העיר ולתכנן בשביל התושבים - לא בשביל נדל''ניונרים".
מה שנשאר הוא הוקוס פוקוס
בזמן שיד אחת של העירייה דואגת לנדל"ניונרים של פלורנטין ומעבירה לרשות הציבור שטח קטן ממה שמבטיחה תוכנית המתאר לדרום העיר, היד השנייה דווקא חושבת על התושבים שכבר מתגוררים בשכונה, ומקדמת תוכנית שתטפל במצוקה ההיסטורית בשטחי הציבור: החל מ-2009, עוסק צוות אדריכלים בראשות האדריכלית שרה גנזל באיתור שטחים לא מפותחים ברחבי פלורנטין ובהפיכתם לכאלה שישמשו את הציבור.
הליך התכנון אמנם שקוף ונעשה בשיתוף הציבור, אך פעילים בשכונה אינם מרוצים מתוצאותיו. "סיבה אפשרית לתסכול שאנחנו רואים אצל התושבים היא אולי תקווה שפלורנטין יכולה להיות ירוקה כמו רמת אביב", אומרת גנזל, "אך כאן מדובר בלב הפועם של העיר, שחייב להישאר בנוי בצפיפות, ואנו כמתכננים נדרשים לחפש בפינצטה אתרים שהתושבים יוכלו לראות בהם ירוק, להמציא מחדש כלים כדי לפתור את המצב המורכב". במידה מסוימת, מציעים המתכננים חזון טוב יותר מהמצב כיום, כשהם "מגדרים" עוד כמה דונמים לא מנוצלים לטובת הציבור, ומפתחים כלים לא-סטאטוטוריים, כמו קירות ירוקים ברחובות, כדי להקל על תחושת הצפיפות והמחנק.
גנזל מעידה על נכונות כנה של העירייה לשפר את איכות חיי התושבים, אבל המצב מאלץ לדבריה "לעשות הוקוס פוקוס כדי להגיע להישגים בשטח". מה שמקשה על המתכננים לעשות מעשה קסמים אמיתי, היא העובדה שגבולות התוכנית נקבעו בצורה שלא כוללת את עתודות הקרקע הגדולות שבבעלות העירייה, בשוק העלייה וממערב לציר שלבים, שם היא רוצה לקדם פרויקטים למגורים. רק השנה עידכנה העירייה את התוכנית של גנזל כך שתכיל גם את חניון מכבי-צריפין, אך בכך היא מעכבת את השימוש בשטח: עכשיו הוא מותנה באישורה של כל תוכנית המתאר, שנכון לרגע זה טרם נדונה בוועדה המחוזית ולא ברור מתי תאושר. בנקודה זו נכשלת העירייה בהבטחתה לפעול להרחבת השטח הציבורי בדרויאנוב לטובת החניון, וגם מסכנת את עתיד הגינה.
האם ההחלטה קשורה בחניון שיוקם מתחת לביה''ס?
כזכור, בית המשפט דרש מהעירייה לפעול מיידית לפיתוח מוסדות ציבור בפלורנטין. מכיוון שחניון מכבי-צריפין עדיין לא הוכרז שטח ציבור, החלופה היחידה שהעירייה בוחנת כדי למקם בה בית ספר חדש היא גינת דרויאנוב, במקום לנסות ולקדם תכנון נקודתי של בית ספר בשטח החניון שהיא רכשה מעצמה. תחילה, הכוונה הייתה לבצע שיפוץ מינימלי במבנה שממנו פונו האמנים, אך כבר ב-2011 הבינו בעירייה שהעסק מורכב יותר: הכיתות הקיימות לא יספיקו, ומסמך הנדסי קבע ששיפוץ והרחבת המבנה יהיו יקרים יותר מהריסתו ובנייתו מחדש.
אלא שהדו"ח ההנדסי לא הביא בחשבון את עלויות פינוי הפסולת מהאתר, וגם לא את האפשרויות להקלה בדרישות השיפוץ אם המבנה ייחשב כבניין לשימור. המהנדס גם לא חישב את העלויות הנדרשות להשמשת הבניין רק כמרכז קהילתי ולא כבית ספר יסודי (שטח לבית ספר כבר יש במכבי-צריפין), ולא התקיים דיון על הערך הציבורי של שימור המבנה הקיים. וכך, בסוף אותה שנה פסק מנכ"ל העירייה על הקמת מבנה חדש, בהחלטה גורלית מבחינת הגינה הסמוכה.
שיקול אפשרי נוסף בהחלטה קשור, אולי, לכך שלעירייה זכויות לחניון תת-קרקעי בדרויאנוב - אופציה לא ריאלית במצב של שיפוץ בלבד. גורמים הקשורים לתכונית המתאר מסבירים, שהחניון הוא תנאי הכרחי בדרך לצמצום מספר החניות בתוך השכונה עצמה. בתוכניות בית הספר המוצגות כאן אין זכר לחניון תת-קרקעי, עניין בעייתי מבחינת התקן, אך בדוברות העירייה סירבו להכחיש שבכוונתם לקדם בניית חניון מתחת לבית הספר חדש.
המסקנה החותכת שעדיף להרוס ולבנות מחדש מתחברת לעיכוב בקידום תוכנית המתאר לשטחי הציבור. עיכוב זה מסכן את העירייה משפטית, ומתחבר גם לשאיפתה שלא לפנות את גני הילדים שפועלים במבנה הקיים בדרויאנוב. העירייה נאלצת להשתמש במה שיש לה: כמו במקרה של "גני שפירא" בשכונת שפירא, היא מחליטה לממש צורך ציבורי דחוף על חשבון השטחים הפתוחים של דרום העיר; לבנות בית ספר "ירוק" על הריאה הירוקה היחידה בפלורנטין ולא על מגרש ריק מעבר לכביש (מכבי-צריפין). כפיצוי על אובדן הגינה, היא הודיעה שתשקיע בהקמת גינות זמניות סכומים כמעט זהים לסכום שחסכה באי-שיפוץ המבנה. שלא לציטוט, מודים בעירייה, ההחלטה מתקבלת תוך מורת רוח בצוותי התכנון.
מאבק התושבים
בזמן שראש העיר בוחר להציג אותם כעקשנים המסרבים לכל פתרון ומוסתים על ידי גורמים פוליטיים, תושבי השכונה התארגנו בחודשים האחרונים לעצור את תוכניות העירייה; מבחינתם, הפיכת דרויאנוב לאתר בנייה מסכנת את בסיס הקהילה שלהם. הילה הראל, תושבת השכונה מאז 1997, בוחרת להתחיל את הסיור שלנו בגינה הקהילתית שבחצר בית הספר הנטוש. "כאן מגדלים ביחד תבלינים, וזו גינת הירקות שלנו, כל אחד יכול לבוא ולקחת", היא אומרת. "זו הוכחה שאנחנו כאן שנים, ואין קשר בין המאבק לבין הבחירות. בינואר הודיעו לנו שמתכוונים להרוס כאן, ואז הציעו משא ומתן על מיקום חליפי לגינה. לא הסכמנו לשום הצעה, כי כל הבטחה הוגדרה על יד העירייה כ'זמנית'. ביוני קראו לנו שוב ואמרו שזהו, הולכים להיתר בנייה על הגינה לטובת בית ספר ירוק, ואז התחלנו לקדם את המאבק".
התושבים פונים בשבועות האחרונים לכל חברי המועצה, ומקיימים הפגנות ואירועים בגינה. חלקם מצהירים, ספק בצחוק, שיקשרו את עצמם לעצים כשיגיעו הטרקטורים. ליאור, איש פלורנטין בשש השנים האחרונות, טוען ש"איש מהגורמים שאיתם אנחנו בקשר לא מצליח להציע תחליף אמיתי לגינה. מציעים גינה זמנית על חשבון גינת הכלבים, או גינות זמניות במגרשים באמצע השכונה, לדוגמה ברחוב בן עטר, על הראש על התושבים שגרים מסביב. למה לא לבנות את בית הספר בחניון מכבי-צריפין? למה דווקא על הגינה?"
ההסבר העיקרי של העירייה הוא לוח זמנים דחוף, אך קרוב לודאי שממילא היא לא תעמוד בתאריך שהציב לה בית המשפט כמועד אחרון להשמיש את המתחם לציבור - ינואר 2014 - או בתאריכים שקבעה מחלקת החינוך שלה, 2015. אז מה הדחיפות? מדוע לא למצות את ההליך בוועדה המחוזית ולתכנן בינתיים בית ספר במכבי-צריפין ולא על הגינה? מדוע עד כה לא קודם הליך זה בנפרד מתוכנית המתאר המתעכבת?
לחברת האופוזיציה מ"עיר לכולנו", שרון מלכי, יש הסבר: "ראש העיר רצה לנפנף לפני הבחירות בזה שהוא מקים בית ספר בדרום העיר, כי באמת יש מצוקה אמיתית של מוסדות חינוך, אבל העירייה הסתבכה עם עצמה, לא תיכננה בזמן את שטחי הציבור, לא חשבה על מחויבות התושבים לגינה, ועכשיו חולדאי חייב להצדיק את ההחלטה הלא הגיונית". בישיבת המועצה האחרונה, בתגובה לשאילתא שהגישה מלכי, הגן ראש העיר בלהט על התוכנית, לא הצליח להיזכר כמה כסף נשאר בקרן לטובת רכישת שטחי ציבור, והציע לתושבים להסתפק בגינון זמני או "ללכת לפארק החורשות".
"פארק החורשות לא במרחק הליכה ולכן לא רלוונטי בשבילנו", אומר אב לילדים מפלורנטין, שדווקא רוצה בית ספר קרוב לבית אך לא מוכן לוותר על גינת דרויאנוב. "המקום הכי קרוב ללכת עם ילדים לראות דשא יהיה בגינת לוינסקי" (צמוד לתחנה המרכזית). הורים אחרים לא מבינים איך יפעלו גני הילדים בצמוד לאתר בנייה, ואיך בעתיד יחצו ילדי בית הספר את ציר אליפלט-שלבים, כשרובם יגיע מחוץ לפלורנטין, מנווה צדק וממזרח יפו.
כרגע, שוקלים התושבים להציע לוועדה המחוזית חלופה תכנונית משלהם, ו"אדם, טבע ודין" בודק אם אפשר לסייע להם משפטית. להבי, לעומת זאת, לא מאמינה בהליכים משפטיים: "העירייה תמצא כבר דרך לעקוף את בית המשפט כמו שעשתה במקרים אחרים; הפתרון הוא רק מאבק ציבורי", היא משוכנעת.
בשבועות האחרונים מתחילה העירייה להבין שהפרויקט לא יעבור בצורה חלקה, אך עדיין לא נסוגה ממנו. על אף שהיא מצהירה שהנושא הוקפא ועובר חשיבה מחודשת, היא ביקשה לפני שבועיים מפקיד היערות אישור להתחיל באופן מיידי בעקירת ובהעתקת עשרות העצים שבגינה; האישור טרם ניתן לה.
איזו שמש תזרח על פלורנטין?
כשחוזרים מפלורנטין דרך רחוב הרצל, ורואים מול העיניים את מגדל שלום, עולה המחשבה אם גם בשנות ה-50 אמרו לתושבים את מה שנאמר לי החודש בעירייה: "כשהאבק ישקע ויתגלה הבניין החדש, כולם ישכחו את בית הספר הישן. מהר מאוד אף אחד לא יזכור את המהומה סביב הריסת המבנה והגינה". כל הצדדים, תושבים, מתכננים ואנשי ציבור, טורחים להזכיר שלא מדובר כאן רק במאבק על עקירת עצים ולא על כשל בתכנון, אלא במאבק על אופייה של פלורנטין: האם היא תישאר מקום של צעירים ובתי מלאכה, או שתהפוך לשכונה של מגורי יוקרה ומשפחות. מעבר לכביש, בחניון מכבי-צריפין, נמצא פתרון קל שיאפשר לכולם לגור ביחד, וליהנות מהיום שבו יזרח בוקר טוב על פלורנטין.
תגובת עיריית תל אביב-יפו:
"שכונת פלורנטין נבנתה בצפיפות וללא שטחי ציבור מספיקים. בשנים האחרונות, ולאור גידול במספר המשפחות הצעירות בסביבה, פועלת העירייה רבות על מנת להגדיל את מצאי השטחים הציבורים והפתוחים באזור, ואף יצרה קרן לרכישת שטחים ציבוריים ממכירת קרקע עירונית במרכז/צפון העיר. הקרן מימנה את העמדת שטח 'מכבי צריפין' עבור צרכי הציבור, את רכישת המבנה ברחוב בן עטר שהפך לגינה, וכעת מתקיימים מגעים לרכישת שטחי ם נוספים מיתרת הכספים. כמו כן מוקם מרכז קהילתי ברחוב מעון, בן למעלה מ-1,000 מ"ר, ולאחרונה נחנך פארק החורשות המשרת את כלל האזור".
"בית ספר דרויאנוב הוא המגרש היחיד לבנייני ציבור הזמין באזור פלורנטין, ששטחו מתאים לבית ספר יסודי. בשל מיקומו בסמיכות לחלק נכבד מהפרויקטים הצפויים להיבנות בשנים הבאות, יש בכוחו להשפיע על הרכב האוכלוסייה ולהוות אבן שואבת להתחדשות האזור - משפחות צעירות עם ילדים. הצורך בבית ספר יסודי ממלכתי חדש באזור פלורנטין זוהה ב'דוח צורכי בינוי של מערכת החינוך העירונית לשנת 2015', שנערך בשנת 2010. הדוח קבע, כי עד 2015 יידרשו באזור שכולל את שכונות פלורנטין, נווה שאנן ושפירא 16 כיתות נוספות כדי לספק מענה לכל תלמידי החינוך היסודי-ממלכתי שיתגוררו באזור.
"בפועל, לא כל התלמידים המתגוררים באזור אכן לומדים בו. חלקם לומדים בבית ספר נופים בקרית שלום, חלק מילדי הזרים לומדים בבית ספר הירדן בשכונת התקווה, ותלמידים נוספים לומדים בבתי ספר אחרים ברחבי העיר. אך בית הספר החדש מתוכנן לתת מענה גם לשני אזורי מגורים הסמוכים לפלורנטין.: האחד, נווה צדק (בה מתגוררים כיום כ- 135 ילדים בגילאי יסודי), שתושביה מקבלים כיום מענה ב'בלפור' שבשנים הבאות יידרש לקליטה של מספר תלמידים גדול יותר מאזור לב העיר. השני, אזור צפון יפו (בו מתגוררים כיום כ-110 ילדים בגילאי יסודי) שחלק מאוכלוסייתו אינו מוצא מענה העונה לשאיפותיו ב'ויצמן' שבמרכז יפו.
"הגידול הצפוי במספר התלמידים באזור נובע בין השאר מצפי הבנייה והאכלוס של יחידות דיור חדשות עד שנת 2015/6, רובם במערב פלורנטין: מעון ("רביעיית פלורנטין") - 290 יחידות דיור; חרש-אומן - 100 יחידות דיור (סך כל הפרויקט - 315 יח"ד), שוק עלייה - 147 יח"ד, רחוב מרכולת - 200 יח"ד (סה"כ בפרויקט 400 יח"ד). בשנים שלאחר מכן צפויות להיבנות באזור כ-1,000 יח"ד נוספות (הכלולות בתוכניות בניין עיר מאושרות).
"לעניין תוכניות עתידיות המקודמות במתחם וסביבתו: בתחום החלקה שבה ממוקם בית הספר לא מקודמת כל תוכנית (תב"ע), והבנייה היא על פי תוכנית מאושרת למקום. במרחב הקרוב מקודמת תוכנית לשינוי ייעוד מתעשייה למגורים מעורב במתחם הגובל ברחוב המחוגה מצפון. במסגרת תוכנית לשטחי ציבור בפלורנטין, החלקה ממערב לרחוב אליפלט, המשמשת כמגרש חניה כיום, הופכת לשטח חום לטובת מבני ציבור בבעלות עירונית. יש תוכניות מאושרות כדוגמת תכנית החרש-אומן, הממוקמת ממזרח.
"אשר לבית הספר דרויאנוב, בניית בית הספר בשכונת פלורנטין מצויה עדיין בבדיקה. כאמור, הצורך בהקמתו דחוף. בניגוד לנטען, אין כל כוונה להעלים את הריאות הירוקות בפלורנטין, ובכל אחת מהחלופות הנבחנות תועמד לרווחת תושבי השכונה גינה ציבורית. העירייה פועלת במקביל לשינוי ייעוד שטח מכבי צריפין, וכעת נדרש אישור הוועדה המחוזית. בנוסף, במהלך בחינת הנושא יילקח בחשבון פסק הדין של בית המשפט המחוזי. הבחינה שטרם הסתיימה בדבר מיקום בית הספר היסודי החדש לוקחת בחשבון את השיקולים השונים, ובכלל זה את זמינות השטח לבנייה מול הצורך הדחוף בבנייתו, וכן את הצורך בשימוש במבנה הקיים לגני ילדים בתקופת ביניים עד להשלמת בניית גני ילדים חדשים בסביבה.
"פרטים על קרן המקרקעין: עיריית תל־אביב יפו עושה שימוש בכל הכסף שהתקבל ממכירת הקרקע של רמז-ארלוזורוב לרכישת שטחים ציבוריים בדרום העיר ולשימור מבנים. לפי התוכנית המאושרת, תקבולים ישירים הנובעים ממכירת הקרקע משמשים את העירייה למימוש מטרות ציבוריות הכוללות רכישת קרקעות לצרכי ציבור בדרום העיר באזורים בהם יש מחסור בשטחים כאלה, וכן לשימור מבנים ברחבי העיר. על פי החלטת הוועדות המקומית והמחוזית, מדובר ברכישת קרקעות בשכונות הדרום ויפו והפיכתן לשטחים הכוללים מבני ציבור וגינות ציבוריות לרווחת התושבים בהתאם לצרכים (לדוגמה, הוספת שטחים ציבוריים בשכונות פלורנטין ושפירא). כמו כן נקבע כי העירייה תעשה שימוש בכספים שיתקבלו לטובת שימור מבנים בהתאם לתוכנית השימור.
"מדובר בתוכנית תקדימית המאפשרת שימוש בלעדי בכסף המתקבל ממכירת קרקע עירונית למטרות שטחים ציבוריים. התוכנית מלווה ביצירת מנגנון ייחודי שיבטיח את העברת הכסף לקרקעות אלה, בין היתר, על ידי התניית היתר הבניה ומתן התוקף לתוכנית בהקצאת הכסף ובפתיחת חשבונות ייעודיים עבור מטרות אלה. כמו כן, בהמשך למדיניות העירונית המקדמת הוספת שטחים ציבוריים בפלורנטין, החליטה העירייה לפנות גם למתווכי נדל"ן שיסייעו בידה לאתר שטחים פרטיים המוצעים למכירה בדרום העיר, תמורת עמלת תיווך. העירייה פירסמה מודעות בעיתונים הקוראות לבעלי קרקעות המעוניינים למכרן לפנות לעירייה".
"לגבי השימוש בכספי קרן המקרקעין: שר הפנים דאז אישר לעירייה את השימוש בקרן המקרקעין לצורך זה. יש לציין כי קרן רמז ארלוזורוב משמשת לרכישת מגרשים או קרקעות עבור שימוש ציבורי בדרום העיר. במסגרת זו, כל מגרש אשר העירייה קונה או אשר משנה את ייעודו דורש את אישור משרד הפנים לשימוש בקרן ואישור כזה התקבל על ידי השר. בפלורנטין יש מחסור בשטחי ציבור וקיים קושי להשיג קרקעות לשימוש ציבורי. בשל כך, הסבה העירייה את ייעודו של מגרש מכבי צריפין, מיעוד תעסוקה ליעוד ציבורי (במקום למכור אותו), כאשר נעשה שימוש בכספי הקרן למימון העמדת השטח עבור צרכי הציבור וכיסוי ההפרשים בגין ההמרה. הדבר אושר.
העירייה פעלה לשינוי ייעוד שטח מכבי צריפין וכבר התקבלה החלטה בנושא על ידי הוועדה המקומית. כעת נדרש אישור הוועדה המחוזית והעירייה פועלת לקידום הנושא. הבחינה שטרם הסתיימה בדבר מיקום בית הספר היסודי החדש לוקחת בחשבון את השיקולים השונים. טרם התקבלה החלטה".
