האמריקניזציה של ישראל לא מתבטאת רק במגדלי יוקרה, בקניוני ענק, בסניפי מק'דונלדס עתירי קלוריות, בשמות לועזיים לתינוקות ובחיבה עזה לאייפון. בשנים האחרונות נחנכים, בזה אחר זה, סקייטפארקים – פארקים שמוקדשים לספורט הרחוב הפופולרי שסחף את צעירי הארץ כולה. הסנונית הראשונה שנבנתה למען גולשי הסקייטבורדים הייתה פארק גלית, שנחנך ב-2008 בשכונת יד אליהו בתל אביב. המקום, שנבנה על טהרת הבטון, הצליח ויצר טרנד ארצי: זכרון יעקב, הרצליה, כפר סבא, אילת, ערד, ראשון לציון, גבעתיים, אריאל– כולן מצטיידות במתחמים כאלה, והשבוע הצטרפה אליהן גם בירת הנגב, כשפארקים דומים נבנים גם ביקנעם, ברמת השרון, בנתניה, בירושלים ובהוד השרון.

הדבר האמיתי: Burnside בפורטלנד, אורגון (צילום: Kyle Burris, cc)
הדבר האמיתי: Burnside בפורטלנד, אורגון (צילום: Kyle Burris, cc)

אף שהסקייטבורדינג הוא כבר ענף תחרותי ולא רק אירוע רחוב, אין לו (בניגוד לענפי ספורט ותיקים כמו כדורסל, שחייה ואפילו באולינג) חוקים נוקשים לתכנון מתחמי הגלישה. מדובר באוסף אלמנטים שקשורים לשני עולמות אסוציאציה: ההשפעה הראשונה מגיעה מהרחוב (street) – מעקות מסוגים שונים, רמפות, מדרגות, פירמידות, קירות נמוכים ומרכיבים נוספים עם אפיל אורבני; ההשפעה השנייה מגיעה מהבריכות (pools/bowls) – צינורות, חצאי צינורות, רבעי צינורות, בריכות ופיתולי "סנייק-ראן" (SNAKERUN). המתכננים מרכיבים מאוסף הרכיבים הזה את הפארק המסוים, כשהמרחבים הסופיים בו משתנים בכל פעם וכשלכל אלה נוספים איורי גרפיטי ספונטניים או מתוכננים היטב.

העלייה מקליפורניה

אבי לוזיה, סקייטר ומתכנן סקייטפארקים (36), חי בשנות התשעים בקליפורניה אחרי שכבר התחיל להתנסות בסקייטבורדים בארץ, ושם התמכר סופית. הוא חזר ארצה אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001, וחלם לדבריו להקים סקייטפארק מקצועי בישראל. לאחר כמה ניסיונות שיתוף פעולה כושלים עם חברות מסחריות, הוא חבר לאדריכל צביקה קנוניץ' ממשרד אדריכלות הנוף "קו בנוף", והשניים באו בהצעה לעיריית תל אביב-יפו. "היו הרבה מחליקים ברחובות העיר שהפריעו, והפארק מאפשר להם מקום להיות בו, ואיך שהוא נפתח הוא הפך להצלחה גדולה", אומר לוזיה.

מאז הוא מלווה את תכנונם של רוב הפארקים האלה בישראל, כמתכנן פעיל וכמפקח באתר. אדריכל הנוף ליאור וולף ממשרד "צור וולף", שתיכנן את הסקייטפארקים בבאר שבע, בהרצליה, בכפר סבא, בירושלים ובנתניה, מסביר שלוזיה הוא מקבל ההחלטות המרכזי: "הוא יודע יותר טוב ממני מה מתאים לסקייטרים, וכשצריך לפרק ולבנות מחדש הוא נותן את ההוראה". לוזיה מוסיף בחיוך ש"הבנות במשרד כבר מכירות אותי. אני יושב איתן, מצייר להן סקיצות והן מכינות שרטוטים לבנייה אחרי שתיכננתי את המידות של כל מתקן. כל ההחלטות על המתקנים והאלמנטים שיוקמו בפארק, ומה רמת הקושי, מתקבלות אחרי שיחות עם סקייטרים בכל עיר".

הרחוב הפסיד לקניון? עכשיו מחקים את הרחוב בצורה מלאכותית. באר שבע
הרחוב הפסיד לקניון? עכשיו מחקים את הרחוב בצורה מלאכותית. באר שבע

בסיור עם קנוניץ' באתר הבנייה של הפארק בהוד השרון, הוא מספר שהפארקים מספקים "מענה חברתי לבני הנוער - ערכים שחשובים יותר מהעיצוב, מהאדריכלות ומכל הדברים האחרים". לפני תשע שנים הוא נסע לאדינבורו כדי לספוג את המהות של תרבות הגלישה, והחוויה המשמעותית שלו לא נצרבה בו במפגש עם המתכננים ומנהלי הפרויקטים, אלא בשיחה עם מנהלת אגף הנוער בעירייה ובשיחות שלו עם בני הנוער הסקוטים עצמם. "נדהמתי לגלות את הקודים החברתיים ואת אופי ההתייחסות של בני הנוער, שחלקם הגדול גדל בשוליים", הוא אומר. "הבנתי שהסקייטפארק מעצים גם כמקום פורקן וגם כמקום לפעילות ספורטיבית אתגרית, המקנה מיומנויות אישיות ברמה המוטורית והקוגניטיבית".

בירת הנגב מובילה כרגע

מאות באר שבעים הגיעו השבוע לטקס הפתיחה של אטרקציה חדשה במערב העיר, וראש העירייה רוביק דנילוביץ' הגיע לגזור סרט לפני הבחירות. לוזיה טוען שהסקייטפארק הזה, ששטחו 2.5 דונם, הוא "הכי טוב וגדול בארץ". התכנון הותאם הן למקצוענים (קירות גבוהים) והן למתחילים (אלמנטים פשוטים). הפארק נמצא לא רחוק מה"גרנד קניון" החדש - במשולש הרחובות דרך אילן רמון ושדרות דוד טוביהו, בסמוך לקאנטרי קלאב הוותיק, הוא חלק ממתחם ספורט בן 40 דונמים שמתכנן משרד "צור-וולף" ושכולל גם מגרשי כדורסל ומסלולי ריצה היקפיים.

גולשים בבאר שבע. להיט בהתהוות
גולשים בבאר שבע. להיט בהתהוות

הסקייטפארק, שהוקם בתקציב של כ-7.5 מיליון שקלים, כשיר לארח אירועי ספורט הודות לעמודי התאורה ומתקני הכריזה שהותקנו בו. ההקמה המורכבת, כמו בשאר הפארקים הללו, נעשתה על ידי חברה אמריקאית (grindline) שביצעה בין היתר פיסול של קורות עץ, התזת בטון עליהן והחלקתו הסופית. בניגוד לשטחים ציבוריים פתוחים רגילים, שעלותם מסתכמת במאות שקלים בודדים למטר רבוע, כאן אסור לחסוך בחיפויים. התוצאה: עלות הבנייה של סקייטפארק מאמירה לאלפי שקלים למ"ר.

גם סקייטפארק וגם פארק עירוני

בקרבת קניון גבעתיים, מדרום לדרך יצחק רבין, ממוקם פארק הספורט העירוני. הוא משתרע על פני חמישה דונם והקמתו עלתה כשמונה מיליון שקלים. הסקייטפארק תופס 1,100 מ"ר מתוך השטח הזה, ולצידו פועלים מגרשי כדורסל, ראקט-בול, משטחי הוקי ומתקני כושר. מהעבר השני של הכביש מתוכנן פארק אופניים, אף הוא בתכנון "קו בנוף" (אדריכליות אחראיות: יפעת גל ולילך שלמוני), שכבר תיכננו שישה פארקי-סקייטבורד קודמים.

חוצים את הגשר ונכנסים (צילום: איל תגר)
חוצים את הגשר ונכנסים (צילום: איל תגר)

אל הסקייטפארק מגיעים לאחר שחוצים גשר להולכי רגל, שתיכננו ברוס לוין ולארי גורדון. הוא מוביל למערכת שבילים, המוגדרת (כמו מתחמי הספורט עצמם) במעקות אקוסטיים מפוליקרבונט. הלוחות השקופים מאפשרים להביט במרחבי הפארק וגם מצליחים לאזן, בשקיפותם, את כתובות וציורי הגרפיטי שמעטרים את המקום. ליד הסקייטפארק הוקם מתחם מתקני כושר שבו פזורות פטריות התזה, המרססות על המתעמלים כמות מים מדודה אחת לכמה דקות – עד 5.5 ליטרים מים ביום מותזים מכל פטרייה. הפארק מתחבר לגן רבקה הוותיק בשבילי הליכה ואופניים, ובמשעוליו מוצאים עצים ותיקים שנשמרו בקפידה כמו קזוארינה, מכנף נאה וסיגלונים.

רגישות מוקפדת לצמחייה ולאקוסטיקה (צילום: איל תגר)
רגישות מוקפדת לצמחייה ולאקוסטיקה (צילום: איל תגר)

קנוניץ' גאה במיוחד בקירות האקוסטיים ההיקפיים ובקיר המקומר שתוחם את אזור ההוקי. מדובר ב"קירות ירוקים" המשלבים צמחייה ומערכות השקיה ודישון, והם פותחו במיוחד בעבור הפרויקט. רשת המעוינים המתכתית מאפשרת לצמחייה לגדול בחופשיות, וגם תורמת לעיצוב הקירות. בתכנון הצמחייה נלקח בחשבון החשש מוונדליזם בחלקיה התחתונים, ולכן נשתל בהם "דשא כריות". באזורים הגבוהים והבטוחים יותר ממגע הרסני נשתל מגוון נרחב של צמחים: רוזמרין, חבלבל, אורנית, יסמין, חמציץ, בגוניה, ביצן, מקור-חסידה, סיגל ועוד.

באין בטון יש עפר

אדריכלי הנוף הצעירים ארנה בן ציוני ובארי בן שלום (אב אדריכלות נוף) חנכו לאחרונה את הפרויקט הראשון שלהם –פארק האקסטרים "ספורטיילת" בבנימינה. מדובר במתחם קטן יחסית, שאורכו 200 מטרים ורוחבו 15 מטרים, הנושק לדרך העלייה-ימי בנימינה. הפארק סמוך למרכז מסחרי שייפתח בשבוע הבא ולמגדל המים ההיסטורי, והפך מיד עם פתיחתו לנקודת מפגש אטרקטיבית של אזרחי המושבה.

תקציב זעום של מיליון שקלים עמד לרשותם של המתכננים, במסגרת מטלה ציבורית שבה חויב היזם שבונה את הקניון. "מכיוון שעמד לרשותנו סכום נמוך עבדנו עם הרבה עפר ועם מה שהיה קיים בשטח", מסבירה בן ציוני. בביקור הראשון שלהם באתר, הם גילו עצים ותיקים (זית, הדרים, תות וושינגטוניות חסונות) וכמובן שמרו עליהם. הפארק מורכב משש גבעות-דשא מלאכותיות שיוצרות את המראה הדומיננטי של המתחם. כל גבעה נבנתה בגובה שונה וסביבה נסללו שבילים, המשמשים את רוכבי האופניים וגולשי הסקייטבורד. מקפצות בטון מתונות מאפשרות לגוון את הרכיבה והגלישה, והספסלים מאפשרים לנוח (או לקפוץ מעליהם אם מדובר בסקייטרים).

נהנים בבנימינה. הספורטיילת (צילום: עמית האס)
נהנים בבנימינה. הספורטיילת (צילום: עמית האס)

עוד בטרם הונחו מתקני המשחק, ברור שהפארק הוא מקום מוצלח: הגבעות כבר הפכו לכר מרבץ של משפחות, וילדים והוריהם כבר נהנים לרכוב כאן על האופניים. "המקום הפך לכיכר העיר", טוענת בן ציוני, "מקום מפגש לילדים ולהורים. הם כבר אומרים 'אתה בא לשבת ליד הגבוהה?' (הגבעה)". היא שמחה על הממד החברתי-קהילתי-שכונתי של הפארק, שמצליח לשלב ספורט, מפגש, משחק ומסחר יחדיו – "שילוב שלא קיים לרוב בקניונים".

לאן נעלמו חוקי הנגישות?

כל אדריכל ישראלי מכיר את השלב בתהליך התכנון, שבו נכנסים לפרויקט יועצי הנגישות והבטיחות. לא פעם, זהו השלב שבו קורסים כל הרעיונות העיצוביים והיצירתיים, כשהמתכננים נאלצים להיכנע לתבנית הזהה והמשעממת של כל המקומות הקודמים שנעשו בהתאם להוראות היועצים. בעוד שהמרחב הישראלי עמוס לעייפה בתקנים אינסופיים, הפארקים החדשים משגשגים ביצירתיות, הודות לכך שהם מקוטלגים כ"אתרי פעילות אקסטרים". כך, בכניסה אליהם מוצבים שלטי אזהרה חמורים שמשחררים את המתכננים מהתקנים הנוקשים ומאפשרים להם לתכנן כמעט כל העולה על רוחם. והרי זה פלא, הם ממשיכים להיבנות בהצלחה.

אזהרה בכניסה מאפשרת פטור מתקנים (צילום: איל תגר)
אזהרה בכניסה מאפשרת פטור מתקנים (צילום: איל תגר)

בן ציוני, אמא לילדים צעירים, אומרת שהגן שהיא תיכננה "מאתגר את חוש הסכנה. הילדים יכולים לאתגר את גבולותיהם, ואם הם נופלים הם לומדים להיזהר בפעם הבאה. אלו מתחמים ששונים מהסביבות הסטריליות, השטוחות והלא-מאתגרות שאנחנו בדרך כלל מחויבים להן - וטוב שכך".