אתר האינטרנט של משרד האדריכלים Foster & partners, בראשותו של נורמן פוסטר, מציג מפת פרויקטים ענפה ברחבי כדור הארץ. מגדל סוויס רה בלונדון, כיפת הרייכסטאג בברלין, בניין בנק HSBC בהונג קונג ומגדל הרסט במנהטן הן ארבע נקודות ציון מפורסמות על המפה הזו, שבה יינעץ בקרוב דגל נוסף, הפעם בירושלים. מדובר בבניין של המרכז לחקר מדעי המוח באוניברסיטה העברית, שאבן הפינה שלו תונח השבוע ובנייתו אמורה להתחיל בקיץ.

המרכז הבין-תחומי לחישוביות עצבית (ICNC) הוקם לפני כ-20 שנה כדי לקבץ חוקרים מתחומים שונים: ביולוגיה, פיזיקה, מדעי המחשב, רפואה ופסיכולוגיה. אלא שהחוקרים מפוזרים עד היום בין הפקולטות השונות, והמייסדים חלמו על בניין חדש שיאכלס את כל העוסקים במלאכה תחת קורת גג אחת. קרן ספרא איפשרה להגשים את השאיפה הזו. מרכז המחקר, שנקרא "מרכז לילי ואדמונד ספרא" (ELSC), עומד לעבור למבנה חדש בקמפוס גבעת רם שתקציב הקמתו נאמד ב-58 מיליון דולר. לדברי רפי אבירם, מנהל ELSC, התרומה גם איפשרה לגייס 15 חוקרים חדשים ולגבש תוכנית לימודים לדוקטורט.

אבירם חיפש משרד בעל שם עולמי שמסוגל להתמודד עם תכנון מבנה מורכב, ולאחר בחינת אופציות שונות הוחלט לבחור במשרדו של פוסטר. המשרד הלונדוני עובד על הפרויקט בשיתוף פעולה עם המשרד המקומי בר שיפמן נתן, שנבחר במכרז פתוח. האדריכל יובל בר, שותף במשרד, טוען כי בניגוד לנוהג המקומי "לעגל פינות", הרי שבתהליך הזה נעשה לימוד מלא של הפרוגרמה והפונקציות הנדרשות, "תהליך שלא מבחינים בו בדרך כלל בארץ", לדבריו. "אין עוד שום בניין כזה בעולם", מתגאה אבירם ומספר שלא פחות מ-150 חלופות נבחנו ואינספור מודלים נבנו לפני שהפרויקט קיבל אור ירוק.

כאן ימוקם הבניין:

  (באדיבות: Foster and Partner  ובר  שיפמן נתן )

החצר הירושלמית

הבניין צנוע בצורתו. הייחודיות נובעת מהמעטפת, שתורכב מחלקים טרומיים מיציקת אלומיניום, ושעיצובה מתבסס על שרטוטים של סוגי נוירונים (תאי עצב) בקורטקס (קליפת המוח). החיבור של הפאנלים זה לזה מייצר סבכה יוצאת דופן. מאחר שהמבנה ממוקם על שיפוע דרמטי, הכניסה אליו תהיה בגובה של כ-10 מטרים מעל מפלס הכביש. כניסה ממזרח נמצאת על הציר הראשי של הקמפוס ומובילה ישירות לקומת הכניסה, וכניסה שנייה תהיה מהכביש עצמו - דרך מדרגות מונומנטליות שצופות לשכונת בית הכרם, והן בעיקר ייצוגיות. לצידן ייבנו מדרגות ישירות, ותהיה גם כניסה צדדית מונגשת עם מעלית לנכים.

המסה המרכזית של המבנה נחתכת לשני חלקים, באמצעות חצר פנימית הפונה לבית הכרם, והיא תשמש כמעבר ציבורי. משרד אדריכלי הנוף "מוריה סקלי" תיכנן טרסות וסוגים שונים של מעברים ישירים ומתונים, כדי להתגבר על הפרשי הגבהים, ושדרה של עצים מקומיים תינטע משני צדדיו של ''אלמנט מים''.

לצאת מהמעבדה מדי פעם (הדמיה: Foster and Partner  ובר  שיפמן נתן )
לצאת מהמעבדה מדי פעם (הדמיה: Foster and Partner ובר שיפמן נתן )

בסך הכל ישתרע המבנה על פני 15,000 מטרים רבועים, והוא ייבנה על מגרש חניה קיים לצד חורשת אורנים, בין בניין מדעי החיים (סמוך לבניין סילברמן) לבניין כדור הארץ. שש קומות לבניין: קומת כניסה, 2 קומות מתחתיה, ושלוש קומות עליונות שיוקדשו למחקר. החלקים העליונים "ירחפו" מעל לקומה הציבורית, שבה יהיו בית קפה, משרדים, ספרייה ממוחשבת ואולם האודיטוריום שייחפר אל מתחת לכניסה. חלק מהגג יייפתח בקיץ וייסגר בחורף, ולדברי דארן היילוק, ראש צוות התכנון של הפרויקט במשרדו של פוסטר, "העיצוב מתייחס לשמיים הבהירים ולאקלים הירושלמי הנפלא". אבירם מציין כי האדריכלים "למדו את ירושלים ואת הקמפוס, ואהבו את החצרות הפנימיות שמאפיינות את העיר".

28 מעבדות מחקר בגדלים שונים יפעלו בבניין, בחמישה הקבצים (קלאסטרים): מעבדות מולקולריות, מעבדות נוירולוגיה מבנית, מעבדות נוירולוגיה חושית, מעבדות קוגניטיביות ומעבדות תיאורטיות (חישוביות עצבית) - שלוש הקטגוריות הראשונות הן מעבדות ביולוגיות, והשתיים האחרות "יבשות" (פסיכולוגיה ומודלים מתמטיים). המעבדות נמצאות בשני אגפים – צפוני ודרומי - ומאורגנות סביב המעברים ההיקפיים, המורכבים מגשרים ומאזורי כינוס ציבוריים. הגרעין הקונסטרוקטיבי מקיף את החצר, והמפתחים הגדולים בין העמודים - בני 12 מטרים – אמורים לספק גמישות למעצבי הפנים.

אור במסדרונות

אם האדריכלות הירושלמית מתאפיינת בחיפוי אבן מקומית, הרי שלדברי בר, בפרויקט הזה "נעשו הנחות" והאבן הירושלמית נראית רק בחלק התחתון של המעטפת, בעוד שבחצרות הפנימיות ובמעברים היא זכתה לנוכחות דומיננטית יותר. יש לברך על כך שהמתכננים לא ביקשו לברוא אייקון אדריכלי נוסף, כפי שבר מדגיש, אלא "נגזרת של המיקום – קמפוס גבעת רם ותוכנית המתאר הירושלמית - שתהיה צנועה ותחיה עם האווירה המקומית".

כל מי שעבר באוניברסיטה ישראלית מכיר את חוויית הלימוד בבניינים המרכזיים בקמפוסים שלהן: הם בנויים ממעטפת בטון מכבידה, אור לא נכנס למסדרונותיהם, וספק רב אם הם מצליחים לחולל קשרים חברתיים בין הסטודנטים והמרצים ובינם לבין עצמם. דארן היילוק מעודד תכנון חיוני יותר, שמעודד אינטראקציה. בראיון דוא"ל ל-Xnet הוא מבקש להזכיר שני מבנים באוניברסיטת סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה, ששימשו תקדים לבניין הירושלמי החדש. בשנת 2000 נחנך בסטנפורד המרכז לחקר המדעים הקליניים (CCSR) שמשמש את בית הספר לרפואה ומאכלס מעבדות לחקר הסרטן, ושלוש שנים אחריו נחנך מרכז קלארק - מרכז רב תחומי (אינטרדיסיפלינרי) לחקר הביולוגיה. שניהם נחשבים לאבני דרך בעיצוב ובתכנון מתקני מחקר שמתחשבים בסביבה, מעודדים מגע אנושי ומסתייגים מהתחפרות במעבדות סגורות – הפורמט הוותיק של מבני מחקר מסורתיים.

השראה: המרכז למחקרים קליניים בסטנפורד (צילום: cc, kunalmehta)
השראה: המרכז למחקרים קליניים בסטנפורד (צילום: cc, kunalmehta)

בניין CCSR - המרכז לחקר המדעים הקליניים, שמשתרע על פני 21,600 מ"ר, מאכלס כ-3,000 בני אדם. הוא בנוי משני אגפים המשקיפים על חצר פנימית, כשעצי הבמבוק מספקים פרטיות. החזית הפנימית עשויה צינורות זכוכית המורכבים מ-108 יחידות מודולריות, ומערכת רפפות אלומיניום מאפשרת לשלוט באור הטבעי כדי לצמצם את צריכת החשמל. החזיתות של בניין קלארק חופשיות יותר, וניכרת בו חשיבה על מפגשים אנושיים. 700 איש באים והולכים במרפסות חיצוניות שמחליפות את המסדרונות המסורתיים הפנימיים. החצר הפנימית משמשת לתערוכות, לקונצרטים ולאירועים נוספים, וההחלטה למקם את בית הקפה בקומה העליונה מעודדת את הנוכחים לעבור לצד חללי המעבדות "ולהחליף בדרכם רעיונות עם העמיתים", כהגדרת האדריכלים של פוסטר. תכנון המעבדות גמיש, והשולחנות והספסלים ניתנים להזזה בהתאם לצרכי המחקר והפעילות בכל חלל.

נורמן פוסטר. בכורה ישראלית (צילום: gettyimages)
נורמן פוסטר. בכורה ישראלית (צילום: gettyimages)

הגישה העסקית של פוסטר יוצרת פרויקטים שעיצובם משתנה מלקוח ללקוח. את הרוח הזו משנן גם היילוק, כשהוא כותב ש"עברנו כברת דרך ארוכה כדי להכיר את הלקוח. יש עוד דרך ארוכה, אבל התהליך עד כה היה טוב וכעת אנחנו חלק מצוות שפועל למען מטרה אחת - ליצור מקום יוצא דופן למחקר ולחינוך". היילוק יגיע השבוע לארץ יחד עם שותף נוסף במשרד, ספנסר דה גריי, כדי להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה שייערך ביום חמישי (7.3). בטקס ישתתפו נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם בן ששון, המנכ"לית בילי שפירא, וראש המרכז לחקר המוח, פרופ' אילון ועדיה.