רוב הבתים הפרטיים שנבנים בעשורים האחרונים בישראל מתבצרים מאחורי חומות ומחיצות. הבית הזה, בהרחבה של מושב הבונים, שונה: הוא מונח כקובייה פשוטה על החוף, כששלוש מתוך ארבע דופנותיו פתוחות לנוף. ענבר ונמרוד אמדו – זוג אדריכלי נוף בתחילת שנות ה-40 לחייהם, מחדרה ומרמת גן במקור, הורים לשלושה ילדים – בחרו במגרש הספציפי הזה בזכות מחצבת אבני הכורכר הישנה הסמוכה, שבאבנים ממנה השתמשו כדי לבנות אלמנטים מסוימים בבית, כמו השבילים והגדר הנמוכה בין הבית לכביש.
ההרחבה הזו אינה טיפוסית, ביחס למה שאנחנו רגילים לראות במושבים ובקיבוצים ברחבי הארץ: היא קטנה - 15 בתים בסך הכל, כל אחד מהם שונה, על מגרשים של חצי דונם. בין ביתה של משפחה אמדו לבין השכנים מפריד מעבר ציבורי ברוחב נאה של עשרה מטרים, כך שהתחושה היא פחות של שכונת מגורים צפופה ויותר של חיים בטבע. "המקום הקסים אותנו, הים מכיוון אחד והר הכרמל מהצד השני", מספרת אמדו. "בחרנו לשמר את הסלעים וסימנו לפועלים במדויק מהו גבול החציבה המותר".
הבית מורכב משתי "תיבות" – אחת לחללים המשותפים והשנייה לחדרים הפרטיים, כשביניהן מחבר מעין "מפרק" (ראו סכימה ותוכניות למטה). רשימת הבקשות המוקדמת הולידה החלטה לסובב את ה"תיבה הציבורית" ב-45 מעלות, כך שהחלון המרכזי בסלון פונה לכיוון דרום-מערב, כדי שחדירת קרני השמש תהיה מתונה ולא מסנוורת. הפרגולה עשויה שלד בלבד – בחורף היא נותרת חשופה ובקיץ נתלות בין קורותיה יריעות בד, בנוסף לצמח הויסטריה המטפס.
את צד הסלון תוחם קיר שנבנה סביב קמין דו-צדדי, ומצדו השני פינת משפחה נינוחה, שבה מסך טלוויזיה ומדפי ספרים על הקיר הארוך שבינה לבין חדרי השינה. סיבוב ה"תיבות" שמהן עשוי הבית ביטל את הצורך במסדרון ואיפשר את החלל הא-סימטרי, שבו הפינה הנעימה. "המרחב קיבל תוכן משמעותי", מסכמת פינק. גם קווי המתאר של חדר הרחצה הם תוצאה של הסיבוב: אמבטיית הילדים נבנתה כבריכה מחומשת קטנה, וחופתה בפסיפס כחול.
>> לאתר של תמר פינק
עוד בתים במושבים:
>> בית מעוגל מעל הכינרת
>> רואה ואינו נראה: בית בכפר יהושע בעמק יזרעאל >> בית הסוכנות שהפך לווילה עכשווית