בימים של טילים מבני בטון מעוררים בנו קונוטציה אחת ברורה – זו של מקלטים וחדרי ביטחון. אך למרות שהבטון הוא החומר הבולט ביותר בבית שבו ביקרנו השבוע, במושב במרכז הארץ, הוא נבחר משיקולים אסתטיים בלבד. ולמרות מראהו המאסיבי, הוא לא ממגן את הבית כלל: לא ניכנס לרשימת הסיבות, רק נציין לדוגמה שיש בו חלונות רבים ועובי הקירות לא מתקרב לתקן שנקבע לממ"ד.
בטון הוא פשוט החומר האהוב על בעלת הבית, וההנחיה הנוספת שקיבל האדריכל שמואל גרוברמן מבני המשפחה – מעצבת אופנה, יז"ם נדל"ן ושלושת ילדיהם – היתה "בית צנוע, שלא ייראה מהרחוב". הכביש הצר המוביל אליו עובר לצד מבנים חד קומתיים ופשוטים, והבית עצמו, 300 מ''ר שטחו, ממוקם בקצה חלקה בת 11 דונם. החזית השקופה שלו פונה אל מטע זיתים. כבר עכשיו הבית אינו בולט מהרחוב, וגרוברמן, שביקר בו השבוע לראשונה מאז הסתיימה הבנייה, מסביר: "למבנה פרופיל נמוך, ואני מקווה שלאחר שהצמחייה תצמח מסביב, יראו עוברי האורח רק את הקורות העליונות והבית יתגלה לאיטו למבקרים". ממזרח לבית נשתלו עצים נשירים, המצלים עליו בקיץ. ממערב לו מלבלבים עצי לימון, ירוקים כל ימות השנה.
בסופה של צעידה קצרה לאורך שביל בטון יצוק ומתפתל מתגלה דלת עץ שניצבת בין קירות דומיננטיים ומיתמרת לגובה של כחמישה מטרים. מצדי הדלת חלונות ארוכים וצרים, המבטיחים פרטיות לדיירים, שחדרי השינה שלהם פונים דווקא לחזית הקדמית. הדלת נפתחת למסדרון צר וגבוה שקירותיו חשופים, וטקסטורות הבטון, שקיבלו את צורתן מתבניות קורות העץ בתהליך היציקה, מתגלות במלוא הדרן. הרצפה חופתה פרקט אלון טבעי, ואור נכנס דרך ''סקיי-לייט'' שכוסה מבחוץ במחצלות קש. "יש כאן ניסיון לייצר מסלול ולתת אווירה מקדשית", מתפייט גרוברמן.
בשונה ממרבית בתי המגורים, האגף ה"פרטי" – שכולל ארבעה חדרי שינה – מוקם בקדמת הבית, והוא מתפצל לשניים, מלווה את המסדרון, שנראה כמו העורק הראשי של המבנה, משני צדיו (ראו תוכנית למטה). נישות שנראות כחצובות בחומר תוכננו ברחבי הבית. ברחבי הבית פוזרו יצירות אמנות, רהיטים וחפצים שנאספו על ידי בני המשפחה במשך השנים, כמו שטיחים פרסיים החביבים עליהם. על עיצוב הפנים הופקד עופר ברזובסקי, חבר קרוב של בעל הבית, שציוריו גם מקשטים את הקירות.
החללים ה"ציבוריים" של הבית נמצאים במפלס הגבוה ב-45 ס"מ מאגף חדרי השינה, מרחק של שלוש מדרגות. מרחב פתוח וגדול חולקים מטבח, פינת אוכל וסלון שטוף אור. שני קירות, שפונים לעבר מטע הזיתים, עשויים זכוכית ומורכבים ממשטחים ש"מחזיקים את עצמם" באמצעות אטם ייחודי, כך שמתקבלת שקיפות מקסימלית. אור נוסף חודר דרך נישות שתוכננו בחלקו העליון של קיר הבטון התוחם את החלל מצפון. בחזית השקופה שולבו שתי דלתות עץ דו כנפיות בעלות נוכחות, שמובילות החוצה.
בסלון ספה בצורת האות ר', מעשה ידיו של רפד מפלורנטין. לצידה שולחן שנקנה בחנות באודים, מעשה ידי אומנים בהרי ההימלאיה ההודיים. במרכז החלל הציבורי מוקמה פינת האוכל, שעוצבה על ידי ברזובסקי מעץ אמבויה, מוקפת כיסאות שנקנו בשוק הפשפשים ושני כסאות בד מאנגליה, לשם הגיוון. מול השולחן בולט ארון נישה שתוכנן בידי האדריכל, ונבנה גם הוא מעץ אמבויה.מרבית גופי התאורה נרכשו ב"יאיר דורם". כמה מנורות הן יצירה משותפת של בני הזוג: "אשתי אוספת את החלקים, מביאה הביתה ואני מרכיב אותם לכדי גוף תאורה", מסביר בעל הבית. בשונה משאר הבית, המטבח מודרני ולבן (עץ צבוע בתנור). "זהו קודם כל מקום לעבודה, לכן בחרנו בתכנון פונקציונלי", מסביר בעל הבית. השיש על "אי" העבודה מורכב משלושה חלקים, שחוברו יחד לגוש מדורג שנדמה כאחד.
עמודי הבטון שמקיפים את החלק המקורה של החצר תוכננו בצורת האות ח', ואחד הכוכים שבהם מיועד למטרה חשובה: "זהו הבית הכי חשוב בבית", מחייך בהתרגשות אב המשפחה, חובב בישול ואפייה – בית לתנור שיובא במיוחד מאיטליה. הרחבה חופתה בטון גם היא ועליה רהיטי גן מעץ טיק, שיובאו מבאלי שבאינדונזיה.
בחלל המרכזי שלושה פתחים המובילים לחלקו הפנימי של הבית: אחד גדול, שמוביל למסדרון שבסופו דלת הכניסה, ושניים קטנים יותר: אל יחידת ההורים מצד אחד ואל אגף הילדים מצד שני (ראו בתוכנית למטה). בחדרי השינה אין בטון חשוף והקירות לבנים ורכים. ביחידת ההורים, עם חדרי רחצה וארונות צמודים – ריהוט מעץ אמבויה.
שירותי האורחים יוצאי דופן - "ניסיון לעצב נקודת בריחה באווירה אחרת", אומר ברזובסקי. פרטי הנגרות הכהים נבנו במיוחד ומעמד העיתונים גם הוא יבוא אישי מאינדונזיה, ובעבר שימש ככלי עבודה עתיק. בין אגף ההורים לסלון מוקמה פינת עבודה ארוכה, שממנה ניתן להשקיף על שני חלקי הבית.
מאזור חדרי הילדים מוביל גרם מדרגות למרתף, עם מעקה פלדה שעוטר בגרפיטי ססגוני פי מכחולו של "sorie". המרתף משמש כחלל הפנאי בבית ובכוונה תחילה הושארו בו מערכות החיווט גלויות, וכך גם קירות הבטון והבלוקים. "זרמנו עם האסתטיקה של שמואל", מסביר בעל הבית. "קיבלנו מקום טוב יותר מבית קולנוע מסחרי". המרתף אינו מחליף את הממ"ד, שנמצא בקומת הכניסה ומשמש את בני הבית כמחסן.
שמואל גרוברמן, יליד 1952, מתגורר בשכונת עג'מי ביפו. פרט לעיסוקו באדריכלות הוא מצייר, במשיכות מכחול עזות ובסגנון ריאליסטי. בפרויקטים שתיכנן – מבני ציבור, מסחר ומגורים – הוא שם דגש, לדבריו, על "חומר, טקסטורות וחושניות".
>> לאתר של שמואל גרוברמן לחצו כאן
עוד בתים יוצאי דופן:
>> מועדון בינגו ישן הפך לבית קומותיים של זוג אדריכלים צעיר
>> קורות ועמודים עוטפים וילה בשכונת ''בנה ביתך'' באשדוד
