"אני כבר 22 שנה עובד בענף הכדורגל ומעולם לא נתקלתי במרכז אימונים כל כך מקצועי", מתגאה אריה הרשקוביץ, מנהל "בית הנבחרות", "הייתי המנהל של הפועל תל אביב במשך שנים וביקרתי איתם בעשרות מרכזי אימונים בחו"ל, אבל לא נתקלתי במבנה מקצועי כמו בית הנבחרות". כשהוא מתבקש לפרוט את המחמאות לרכיבים, זה נשמע כך: "קודם כל המקום נעים ולא מנקר עיניים. אחר כך הוא פרקטי, יש כאן הבנה אמיתית של הצרכים והכול מאוד נוח לשימוש. ולבסוף, כשהשחקנים באים יש להם כבוד למקום, לנבחרת ולסמל. אני מבטיח לך שייצאו מכאן שחקנים מעולים".
הדברים נאמרים תוך כדי סיור בבית הנבחרות, לצידו של מתכנן המקום, האדריכל יוסי בן נעים, שותף במשרד הירושלמי "גולדשמידט, ארדיטי, בן נעים". בית הנבחרות שוכן בקיבוץ שפיים ומשמש כמרכז האימונים של כל נבחרות ישראל – ילדים, נערים, בוגרים ונבחרות הנשים. עד לפתיחתו, באפריל השנה, לא היה לנבחרות ישראל מרכז אימונים קבוע והן נאלצו לנדוד ממגרש למגרש.
המקום הושק בטקס חגיגי, שהכיל את כל צמרת הספורט הישראלי ואפילו את נשיא אופ"א, מישל פלטיני, שהגיע במיוחד. "כארכיטקט תמיד משמח לבוא לפתיחה של מבנה שתוכנן על ידך, ותמיד מעציב לבוא אליו כעבור חמש שנים", אומר בן נעים. "בפתיחה הכול נראה מצוין ומרגש, אבל אחרי חמש שנים דברים כבר לא נראים אותו הדבר. במקרה של בית הנבחרות, אני בטוח שגם בעוד חמש שנים הבניין ייראה טוב, כי אנשים מצוינים מנהלים את המקום".
אוהבים בטון חשוף
גדר בטון חשוף מקיפה את המתחם, שבתוכו שוכן מבנה חד קומתי, בעל חזית בטון חשוף גם כן. "אנחנו אוהבים בטון חשוף", מסביר בן נעים, "אורך החיים שלו ארוך והאופי שלו מצד אחד צנוע ולא מנקר עיניים, ומצד שני רציני ואלגנטי". שני קירות – האחד פונה אל מגרש החניה והשני אל החצר הפנימית של המבנה - מצופים בעץ באופן א-סימטרי, שמעניק קלילות מסוימת.
הכניסה למבנה הראשי, שמשתרע על שטח של 1,000 מ"ר, נעשית דרך שער צנוע שמוביל לגינה מרוצפת עץ שעצי זית נשתלו בה. "היה לנו חשוב שהמקום לא ירגיש כמו מבנה ציבורי רגיל או כמו מבנה ספורט קלאסי, אלא יותר כמו בית כפרי". החוץ של המבנה אכן כזה - פסטורלי ולא מזכיר את הארכיטקטורה המגושמת בדרך כלל של היכלי ספורט.
פנים המבנה מתחיל במבואה צנועה, ששלושה מסדרונות יוצאים ממנה – אחד אל אזור ההמתנה של ההורים המסיעים את ילדי הנבחרת הצעירה לאימונים; השני הישר אל החוץ, שם נמצאים שני מגרשי האימונים; והשלישי אל חדר התדריכים, חדרי המאמנים, חדרי השופטים, חדרי הטיפולים וחדרי ההלבשה של השחקנים. האזור השלישי מצופה רצפת גומי, שמותאמת לנעלי פקקים. על עיצוב הפנים אחראי סטודיו עליזה שינזון, שבחרו דלתות בצבע תכלת, כסאות ירוקים ובאופן כללי גימורים פשוטים וחסרי חן. כל אלה משדרים את ההיפך ממה שביקשו האדריכלים: תחושה של מבנה ציבורי.
חצר פנימית נוספת מפרידה בין המבנה לבין שני מגרשי האימונים, שאחד מהם עשוי דשא סינתטי והשני דשא טבעי, וביניהם עומדת טריבונה קטנה עם כ-50 כיסאות. אלה נועדו לארח את הקהל המצומצם במשחקי הידידות (כאן לא יתקיימו משחקים רשמיים) ואת ההורים הצופים בילדיהם המתאמנים.
תחום מרתק
בן נעים החל את דרכו בתכנון אצטדיונים בסוף שנות השמונים, כשותפו של האדריכל פסקואל ברויד בתכנון אצטדיון טדי בירושלים. משם התפתח אל "התחום המרתק", כדבריו, של תכנון אצטדיונים והיכלי ספורט. ואכן, המשרד אחראי, בין היתר, לאצטדיון נתניה שייפתח
בקרוב; לאצטדיון "המושבה"
שנפתח השנה בפתח תקווה; לאצטדיון באר שבע שהקמתו טרם החלה; ולהיכלי הספורט של חדרה, חולון והוד השרון.
השיחה מתגלגלת באופן טבעי לפרטים קטנים בתכנון אצטדיונים, למשל המינון הנכון בין משתנות לאסלות: "כמות הנשים שמגיעה לאצטדיונים נמוכה מכמות הגברים, אבל לאחרונה יש יותר נשים, אז באצטדיונים החדשים אנחנו מתכננים כמות זהה של משתנות ואסלות - כדי לא לקפח את הנשים, וכדי להראות להן שהן רצויות במגרשים".
מה עובר על אדריכל שרואה איך האוהדים משחיתים את המבנה שהוא תיכנן?
"קשה מאוד לראות את כתובות הגרפיטי בכל מקום, או כיסאות שעולים באש. למה שיפגעו בשירותים? בכיסאות? בבניין? אני לא מצליח להבין את זה. לאחרונה ביקרתי באצטדיון פתח תקווה וראיתי שמעקות הזכוכית שבנינו ביוקר, כדי שהאוהדים יוכלו לראות את המשחק טוב יותר, התמלאו במדבקות נגד הבעלים של הפועל תל אביב. המנהל סיפר לי שהאצטדיון הושכר לקבוצת הפועל תל אביב, ובמשחק אחד התמלא לחלוטין במדבקות שלא יורדות. זה נזק של עשרות אלפי שקלים".
באירופה לא יעלה על הדעת שאוהדים יצטרכו להגיע ברכב פרטי למשחק, והתחבורה הציבורית למגרשים היא בחינם. מדוע כאן המצב הפוך? בן נעים תולה את האשמה בתחבורה הציבורית, ומאמין שמתכנני האצטדיונים נקיים מאחריות: "הערים שמזמינות את האצטדיונים צריכות לדרוש מגרשי חנייה קטנים ולשפר את התשתית של התחבורה הציבורית לאצטדיון. לאצטדיון פתח תקווה, למשל, יש גישה לרכבת פרברים אבל הרכבת הזו לא פועלת בשבת".
"לקהל הישראלי יש תרומה נכבדת למצב הגרוע שבו הכדורגל הישראלי נמצא, זה לא רק המאמנים, השחקנים והרשויות שדירדרו אותו מטה. אחת הסיבות לכך שלמשחקי כדורגל לא מגיע קהל רב, טמונה בהתנהגות האלימה של חלק מהאוהדים, שגורמת לאוהדים השפויים, למשפחות, לנשים ולמבוגרים להדיר את רגליהם מהמגרשים".במהלך הסיור המבנה מתמלא אט אט בנערות, שמגיעות לאימון של נבחרת הנערות. אחת מהן הקדימה ומבקשת לנצל את הזמן בשינה מהירה באחד מחדרי הטיפולים - נראה שהיא אכן מרגישה כאן בבית.
