אחרי שנים של הידרדרות, מצליחה שכונת הקטמונים בירושלים להתעורר ולהפוך ליעד מגורים מבוקש. הדבר מתרחש, בין השאר, הודות לתהליך של חידוש עירוני שבמסגרתו מקימים מבני מגורים חדשים, ומחדשים ומקימים מבני ציבור. אחד מאותם מבנים הוא מרכז המוזיקה גוננים, שהושלם לאחרונה, בתכנונה של האדריכלית נעמה מליס. הפרויקט מייצג לא רק את מפעל הבנייה המשמעותי המתרחש כיום בבירה, אלא גם את כניסתם של אדריכלים חדשים יחסית וצעירים יותר, המחליפים אדריכלים ותיקים, האשמים לא מעט במצבה העגום של העיר.

בגלל הטופוגרפיה המשופעת, הכניסה מהרחוב היא מהקומה האמצעית (צילום: מיכאל יעקבסון)
בגלל הטופוגרפיה המשופעת, הכניסה מהרחוב היא מהקומה האמצעית (צילום: מיכאל יעקבסון)

מדובר בחלק קטן מפרויקט נרחב, המתבסס על תוכנית של מליס לחידוש מתחם מבני הציבור במרכז הקטמונים, שכולל היום בתי ספר, ספרייה, מתנ"ס, מגרשי ספורט ועוד מבנים קיימים. ואולם, רק מרכז המוזיקה הושלם בינתיים; פיתוח שאר חלקי המתחם שבאחריות העירייה טרם בוצע. מרכז המוזיקה עצמו הוא מטלה ציבורית שהונחתה על חברה יזמית, הבונה בסמוך מתחם מגורים של 200 יחידות דיור, גם הוא בתכנונה של מליס. עם שטח בנוי של 1,200 מטרים רבועים, המרכז הוא אחד הפרויקטים הקטנים יותר שביצעה האדריכלית – מי שחתומה בין השאר על תוכנית המתאר הארצית מס' 35 (תמ"א 35), על קניון גבעתיים ועל בית הספר לניהול וכלכלה במכללה האקדמית תל אביב-יפו (שהגיע לשלב הסופי בפרס רכטר השנה).

"מאוד יפה שיש כל כך הרבה ייעודים במרכז, אך כל ייעוד מוקף בגדר ולא נוצר מרכז אמיתי שעובד בהתאם. לכן ערכנו את תוכנית האב - כדי לשלב אותו ברקמה העירונית ולאחד את המרחב הציבורי למתחם אחד", מסבירה מליס. "קריות חינוך קהילתיות הן אחד הכלים המוצלחים לחידוש עירוני, והרעיון של איחוד המרחב כבר נכנס לישראל כמדיניות עירונית בערים כמו ראש העין והוד השרון".

הוא גם גדר וגם שער

חידוש המבנים הקיימים לצד החדשים אמור להפוך אותם למעין קמפוס אקדמי. המתחם תמיד פתוח, והמבנים עצמם ניתנים לפתיחה או לסגירה בנפרד, כך שהמקום פעיל כל שעות היממה ומתחבר לסביבת המגורים המקיפה אותו. חלק מהמבנים משמשים כ"מבני גדר" או "מבני שער", כך שהם מוצבים בקצה קו המגרש ולא שוכנים בנסיגה ממנו, ומשמשים בעצמם כגדר או כמבוא למתחם.

המבנה יושב ממש על הרחוב הראשי (קו אפס) (צילום: מיכאל יעקבסון)
המבנה יושב ממש על הרחוב הראשי (קו אפס) (צילום: מיכאל יעקבסון)

מרכז המוזיקה מתפקד גם כמבנה גדר וגם כמבנה שער: הוא יושב ממש על רחוב אליעזר הגדול, יוצר דופן קשיחה לרחוב (כמו גדר) ומהווה שער למתחם. בסיור במקום ניתן להתרשם מהתמודדותה של האדריכלית עם המגרש המשולש והקטן יחסית (400 מ"ר בלבד), שנותר כשטח עודף שמעולם לא נוצל. בשלוש הקומות ניתן למצוא אולם מחול, אולם מופעים ובו 100 מושבים, חדרי הרכבים, חדרי לימוד, חדר מקהלה ומלתחות. הבניין מנצל את הטופוגרפיה הירושלמית ההררית, כך שהכניסה הראשית מהרחוב היא מהקומה האמצעית, בעוד שהכניסה מתוך המתחם היא מהקומה התחתונה.

מבחינת התחשבות באקלים, יש לבניין חימום פסיבי, אוורור טבעי וחצר מטופחת הפונה לכיוון דרום. החצר, שאינה נראית מהרחוב אך נחשפת לשוהים בבניין, פונה אל מתחם מבני הציבור ומהווה אתנחתא שקטה ונעימה בבניין שבו הקול הוא הכל. את החלק הדרמטי ביותר בפרויקט הותירה מליס לקודקוד הפונה להמשך רחוב אליעזר הגדול. מפגש החזיתות של הבניין המשולש יצר קודקוד מחודד, המעניק לעוברים ושבים מבט מעניין על הבניין.