בעלי הדירה, מיכאל ואתי, מכירים מילדות. שניהם ילידי שכונת תוכנית ל' בתל אביב, והחליטו שיגורו "רק בתל-אביב, אבל לא בשכונות אלא בתוך העיר". במשך שנה עלו וירדו במדרגות בניינים, ראו כשלושים דירות, עד שמצאו את הדירה ברחוב שרת.

כשחיפשה מעצב פנים התייעצה אתי עם חברה הטוב, האדריכל גידי בר-אוריין. הוא המליץ על הילית דרור, ואתי הלכה לבדוק אם הסנדלר אינו הולך יחף. לאחר שהתרשמה מדירתה של המעצבת התחיל הדיאלוג ביניהן. "אני אדם דומיננטי", אומרת אתי, "אבל כמעט לא היו ויכוחים. הילית פתרה לנו המון בעיות. השיפוץ ארך חצי שנה, בזכות קבלן נפלא שהיה כאן, כי שנינו לא בבית בכלל, עובדים כל היום".

דרור שינתה את מבנה הדירה: החדרים הוצרו ו"הוכנסו פנימה", כדי להרחיב את המסדרון הארוך וליצור חלל שיכול להכיל פינת עבודה מרווחת, שמאוד חשובה לאתי. בני הזוג התלבטו אם להפוך את הדירה לדירת ארבעה חדרים, ולבסוף החליטו על שלושה - אופציה פחות פרקטית לטווח ארוך, אך שמתאימה להם יותר עכשיו.

פינה אהובה?

"אני וורקוהוליק, מגיעה הביתה וממשיכה לעבוד. פינת העבודה שנמצאת במסדרון היא הפינה האהובה עלי. ברגע שאני מגיעה הביתה אני מיד מתיישבת שם".

פינת העבודה. כסאות מחשב של הביטאט (צילום: טל ניסים)
פינת העבודה. כסאות מחשב של הביטאט (צילום: טל ניסים)

חרטות?

"אין. מאוד מרוצה מהדירה".

על מה לא ויתרת?

"מבחינתי המעטפת היתה משהו שעליו לא חוסכים. בחרנו בפרקט הכי טוב, כי ידעתי שלא מחליפים פרקט. בנגרות השקענו המון כסף: הספרייה הגדולה בסלון היא מעץ ולא מ'כאילו עץ'. החלפנו את החלונות, השקעתי בכורסאות העור בסלון, בשולחן האוכל ובספה שהמעצבת שלי שרטטה והכינו לי ברחוב הרצל. קנינו שתי מנורות לסלון, שנקראות 'זיטה' ועלו המון. בשלב התאורה, שהיה האחרון, היינו כבר מותשים והתקציב נגמר. אבל גם כאן לא ויתרנו, כי מבחינתי זה היה לסגור מעגל עיצובי".

על מה בכל זאת ויתרת?

"על מטבח של נגר, ובעצם על מטבח מפואר. המטבח לא גדול. אני לא בשלנית: אבא שלי אומר שהיינו צריכים לפתוח בדירה חלון ל'טייק אווי'".

טיפ לבונים?

"ללכת על תוכנית עיצובית חכמה וטובה ולקחת קבלן מצוין, במיוחד אם אתם עובדים מסביב לשעון".