כמה דקות הליכה מהרחובות הוותיקים של לב ראשון לציון - הרצל, רוטשילד וז'בוטינסקי - מסתתר רחוב סמילצ'נסקי הצנוע. זר לא יכיר אותו, אך כאן שוכנת מאז סוף שנות ה-50 הגימנסיה הריאלית, אחת הסמלים המובהקים של עיר היין. לומדים בה בני נוער מרחבי העיר ומערים סמוכות, מאחר שיש בה כיתות מחוננים, ביוטכנולוגיה ומגמת כדורסל.
אחרי 20 שנה במיקומה המקורי ברחוב הרצל, דיווח עיתון "דבר" באוגוסט 1959 כי "הגימנסיה הריאלית בראשון לציון עושה את כל ההכנות כדי לקלוט 450 התלמידים שלה בשנת תש"כ (1959-60). בחצר הגימנסיה מוקם בניין לכיתות נוספות ונרכש גם הציוד הדרוש. בשנת הלימודים הבאה תהיינה בגימנסיה 14 כיתות".
בינתיים עברו 50 שנה, העיר התפשטה לכל הכיוונים וחצתה את כביש החוף בואכה חוף הים, כשהאוכלוסייה גדלה כמעט פי 10 וזקוקה למבני ציבור בקצב מזורז. השטחים הציבוריים שנדרשים להקמת מבני חינוך ומבני ציבור נוספים אינם נוחתים מהשמיים, והמחסור מחייב את העירייה, כמו שכנותיה במרכז הארץ, לחשוב בצורה מקורית על תכנון השטחים הציבוריים המעטים שנותרו.
תחרות אדריכלים סגורה
לפני שנים אחדות יזמה העירייה תחרות אדריכלים סגורה לתכנון הגימנסיה – שימור ותוספת כיתות. הזוכים, "אליקים אדריכלים", הציעו לעלות לגובה ולהקים בניין בן שש קומות. "כדי לבנות בית ספר שיש בו 42 כיתות, צריך לפי תקני משרד החינוך 36 דונם קרקע. כאן יש רק 13 דונם, שמתוכם 2 דונם יורדים לטובת מעבר ציבורי", מסביר האדריכל צדיק אליקים את האתגר התכנוני, בסיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet שמתקיים
בבניין החדש עם אכלוסו. מיד לאחר חופשת הפסח, באמצע שנת הלימודים, הסתיימה בניית 30 כיתות (מתוך 42) ו-11 מעבדות, והחטיבה העליונה שמונה 1,000 תלמידים עברה לכאן. תלמידי חטיבת הביניים יצטרפו רק בשלב הבא.
הבניין ששטחו 11 אלף מטרים רבועים (בשלבים הבאים יתווספו 8,000 מ"ר) הוקם על חורבותיו של אולם הספורט, ובינתיים משתמשים באולם ספורט של בית ספר אחר. לאחרונה נהרס אחד הבניינים הוותיקים של בית הספר, כדי שעל חורבותיו ייחפר מגרש חניה (בנוסף לחניון שכבר נחפר מתחת למבנה החדש, ושמעליו יוקם מגרש משחקי ספורט).
בית הספר גבוה מרוב בנייני השכונה וחולש עליהם, אך בניגוד לרוב בתי הספר בישראל, הוא אינו מוקף בחצר ובגדרות: הקירות החיצוניים הם שמסמנים את גבולותיו. העובדה הזו מסייעת למבנה להיטמע טוב יותר, באופן יחסי, בשכונה הוותיקה. מנכ"ל החברה הכלכלית העירונית, ניצן פלג, אינו זוכר שנרשמו התנגדויות מצד תושבים להקמת בית ספר כה חריג בגובהו. "חילקנו פליירים ויידענו את התושבים", הוא מספר, "ולא היו בעיות". על תלונות אחרות – בהמשך.
''התקציב לקומה אחת - כמו 6 קומות''
עוד בניינים ותיקים עומדים לסיים את חייהם לטובת הפרויקט, כמו אלה שמשמשים את תלמידי י"ג-י"ד (הנדסאים). זאת, לטובת ספרייה חדשה וכיתות נוספות לתלמידי תיכון והנדסאים. חלקים אלה יחוברו לחלקים הבנויים בגשר כיתות, שתחתיו יעבור רחוב עירוני להולכי רגל ולרכבי חירום. המבנה היחיד שישומר הוא "מבנה הפרפר" שתכנן האדריכל המנוח אבא אלחנני, מבנה שישמש את הקהילה והשכונה.
השטחים הפתוחים יגדלו מעט כתוצאה מהמהלך, להנאתם של התלמידים, בזכות תוספת המרפסות והגגות הירוקים. במקום 9,400 מ"ר שטחים פתוחים כיום, כולם בקומת הקרקע, יהיו 10,500 מ"ר: המרפסות והגגות הירוקים יהיו בשטח של 2,800 מ"ר, "חצר סמילצ'נסקי" שתמוקם לצד האודיטוריום תכלול 500 מ"ר, ושטחה של החצר המרכזית יהיה 7,200 מ"ר.
מבנה חינוכי אנכי, כמו הגימנסיה המחודשת, יקר להקמה לפחות כפליים מהתקציב הסטנדרטי שהמדינה מקצה. משרד החינוך הקצה לשלב א' 18 מיליון שקל, מתוך 60 מיליון שקל נדרשים, וחלק מהשטחים (כמו החניון, האודיטוריום והמעבדות) לא תוקצבו כלל. הפרויקט כולו יעלה 130 מיליון שקל (לשם השוואה: הקמת הגימנסיה בסוף שנות ה-50 עלתה 120 אלף לירות; הזמנים משתנים וגם ערך הלירה).
האדריכל טוען שהסכום ממשרד החינוך מגוחך: "משרד החינוך מתקצב מטר רבוע ב-4,601 שקלים בלבד, כלומר בניית קומה במבנה גבוה מתוקצבת כמו בניית קומה במבנה חד-קומתי. הוא לא מחשב את המעליות, למשל". ממשרד החינוך נמסר בתגובה, כי הוא מתקצב בניית מוסדות חינוך בהתאם למפתח-עלות שקובעים הגורמים המקצועיים, ובאישור משרד האוצר. "בימים אלה מתקיימים דיונים תקציביים בשיתוף משרדי החינוך, הפנים והאוצר, בנוגע לתוספת תקציבית למוסדות חינוך שנבנים על פי עקרונות הבנייה לגובה", נמסר.
בכל בית ספר, אחד האתגרים המרכזיים שעומדים בפני המתכננים הוא מערכת התנועה של התלמידים והמורים. כאן, אלמנט התנועה המרכזי הוא גרם מדרגות בצורת נחש, שבולט בחזית הפנימית לכיוון המרפסת. התלמידים נכנסו לבניין לפני שהמדרגות הושלמו, ובינתיים הם נאלצים להשתמש במדרגות זמניות ובמדרגות חירום. לצערם, הם לא יוכלו לקצר את הדרך למטה בגלישה על מעקה העץ, שכן הוא שובץ בקוביות מתכת קטנות - בדיוק מהסיבה הזאת.
נדמה שחלק מהתלמידים אינם מרוצים מההתעמלות שנכפתה עליהם – ירידה ועלייה במדרגות - ובפרט תלמידי י"ב שלומדים בקומה העליונה. "אנחנו צריכים לרדת מקומה חמישית ואסור לנו להשתמש במעלית, היא שמורה רק למורים" מתרעם אחד התלמידים. חברו מתלונן ש"אנחנו מגיעים מרחוק ואין חניה". מנהלת בית הספר, דליה ישעיה, מבקשת לאזן את התלונות, באומרה כי כל קומה נהנית מחדרי-נספח וממעבדות, כך שרוב השיעורים מתקיימים באותה קומה ואין כל צורך לעלות ולרדת. בנוסף, היא מבקשת להזכיר למתלוננים הצעירים כי לקומה העליונה שלהם יש מרפסת פרטית.ספסלי ישיבה על הגג הירוק
מבנה הכיתות החדש ממוקם מעל אודיטוריום ציבורי שגובהו 6 מטרים (כגובה שתי קומות) המוקף בעצי ברוש, פיקוס, מכנף וקליסטמון. כשייפתח, יהיו בו 370 מושבים. מכאן מעפילים לקומת הכניסה, קומה ב', דרך המדרגות הקיימות בינתיים, ומגיעים לגג הירוק שהוכשר מעל האודיטוריום. יש בו ערוגות אליפטיות וסביבן ספסלי ישיבה. בקומה עצמה יש חדרי סגל שקופים וחדר מורים, שממנו הם יוכלו לצאת למרפסת. היא תעניק להם מבט לחזית המערבית שחופתה בלוחות hpl צבעוניים, כשכל חלון מוצל במסגרת אלומיניום. "חישבנו את הצל לכל חלון", מסביר אליקים את תשומת הלב האקלימית, ואמנם, הצבעוניות וההצללות משוות לחזית מראה שובב יותר מההופעה חמורת הסבר של יתר החזיתות.
מהקומה השנייה אפשר לעלות ב"נחש" לקומות הנוספות, כשהמדרגות נהיות צרות יותר בכל קומה. "כמות האנשים מצטמצמת מקומה לקומה", מסביר אליקים את ההיגיון מאחורי ההחלטה הזו. מי שלא הבין את הרעיון הוא הקבלן ש"חשב שיש טעות בשרטוט ובנה קיר ישר", נזכר פלג, "אז ביקשנו ממנו לפרק ולבנות מהתחלה".
גם ראש העירייה, דב צור, שלמד בבית הספר בין 1969 ל-1973 לא מתרגש מתלונות התלמידים. גם בתקופה שלו היו שינויים בבית הספר, שערך המנהל דאז, גאמי סגל. "באחד השינויים הוא 'לקח' לנו את מגרש הכדורגל, שבעצם היה בוץ וקוצים, אבל בתור אחד שאוהב כדורגל, היו לי טרוניות רבות. בדיוק כמו שלי לקח זמן להבין את השינויים, כך אני בטוח שהם יידעו להעריך את מה שעשינו עבורם. ממש לאחרונה פגשתי את גאמי ואמרתי לו בחיוך, שמה שאנחנו עושים היום זו נקמה מתוקה על מה שעשו לנו אז".
לתושבים החדשים אין סנטימנטים למקום
העיתונאי חיים הר-זהב, בוגר בית הספר, ביקר במתחם, ביכה את ההריסות
והתרעם על ההתעלמות של התושבים מהמלך: "הפרסום על הכוונה להרוס את הגימנסיה עשה קצת רעש בתקשורת, אבל בעיקר בזאת המקומית, ומעולם לא הייתה מחאה של ממש נגד ההריסה. הגימנסיה ההיסטורית, זאת שהייתה ה-תיכון של ראשון לציון, הפכה לתיכון אחד מבין כמה בעיר של כרבע מיליון תושבים".
הוא משתומם מדוע צריכים להרוס מקום עתיר זכרונות וזכויות: "בעבורם (התושבים החדשים שאינם מכירים את ההיסטוריה של העיר, נ"ר) זה רק בית ספר, ולא המקום שבו עוצבה אישיותם כאנשים צעירים. גם מעט הביקורת שהושמעה, הושתקה תחת הלחץ לבנות ולבנות ולבנות". הר-זהב ומתנגדים נוספים הקבילו בין הרס הגימנסיה הריאלית להרס הגימנסיה בתל אביב לטובת מגדל שלום. זו הגזמה מסוימת: על חורבנם של הבניינים הישנים לא יקומו מגדלי יוקרה, אלא בית ספר מורחב ושימושים עירוניים לתושבים.
במדדים של עירוניות ושימושיות, זהו מהלך חלוצי של הקמת מבנה חינוך אנכי בישראל. אפשר לקוות שהניסיון המקומי הבא יניב בניין מרהיב יותר.
