מת האדריכל נחום זולוטוב

האדריכל נחום זולוטוב, שבנה את מגדל המגורים הראשון בתל אביב, הלך לעולמו הבוקר (חמישי) והוא בן 87. זולוטוב חתום על כמה מהמבנים המקוריים ופורצי הדרך באדריכלות הישראלית. במהלך 50 שנות עבודה תכנן עשרות פרויקטים בכל רחבי הארץ, שרבים נחשבים עד היום לפניני אדריכלות המותירות רושם רב בקרב המבקרים בהם. על חלק מעבודותיו זכה בפרסי אדריכלות, בהם פרס רכטר ופרס רוקח (בו זכה פעמיים). הלווייתו של נחום זולוטוב תתקיים מחר (יום שישי) בשעה 11:00 בבית הקברות "מנוחה נכונה" בכפר סבא.

בין המבנים שתכנן: מתחם הדולפינריום בתל אביב; מגדל המגורים ברחוב בן יהודה בתל אביב, שבו גם נפתח הסופרמרקט הראשון בישראל ("שופרסל"); בניין המגורים עם המרפסות הקופצות באשקלון; בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית; בית הזיכרון והתרבות בקיבוץ ניצנים, שהנציח גם את בצלאל זולוטוב, אחיו של נחום, שנהרג בקרב ניצנים במלחמת העצמאות; ובית הכנסת הפירמידה בשכונה א' בבאר שבע.

הדולפינריום בהקמתו. פרויקט מרהיב (אוסף אדריכל נחום זולוטוב באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

בשנות החמישים השתתף בתכנון השכונה לדוגמה בבאר שבע (שכונה ה'). במסגרת צוות התכנון הופקד זולוטוב על תכנון מתחם המגורים המרכזי בשכונה, שהורכב ממשעולים, וכך יצר סביבת מגורים של מבנים צמודי קרקע בצפיפות גבוהה שהפכה מיד לאחר חנוכתה לאזור מגורים מבוקש - עד היום. גם כיום, סטודנטים לאדריכלות עורכים ביקורים מאורגנים באותה שכונה כדי להתחקות על סוד הצלחתה. בקצה השכונה, ברחוב הצבי, תכנן זולוטוב בית כנסת ייחודי בצורת כיפה - בית הכנסת העל-עדתי של באר שבע. הוא עבר שינויים שפגעו בו משמעותית לפני כעשור. חלק נבחר מעבודותיו כונס בספר "נחום זולוטוב – אדריכל ומתכנן ערים" שכתבה האדריכלית טולה עמיר ופורסם ב-2011.

אחד המבנים המרשימים ביותר שנבנו בישראל, ובתנועה הקיבוצית בפרט. בית התרבות בניצנים (צילום: מיכאל יעקובסון)

וירטואוז צורני

מביקורים חוזרים במגוון הפרויקטים של זולוטוב, ניתן להתרשם מהישגים משמעותיים בכמה תחומים. תחילה בעיצוב חזות המבנה – החזות החיצונית והחזות הפנימית. זולוטוב היה וירטואוז צורני: אוהל בצורת כוכב בבית הכנסת לעולי בבל בבאר שבע, כיפה הפוכה בבית הכנסת בנצרת עילית, בונקר צבאי בבית הזיכרון והתרבות בניצנים, והשיא הגיע בעיצוב מתחם הדולפינריום בתל אביב, שהתבסס על צורות מעוגלות שדימו גלים בים.

היה חשוב לו שהבניין יתפקד היטב, ולכן התאים את אופיו ועיצובו של הבניין ללקוחותיו ככל האפשר, גם כשלא הכיר אותם - כמו בשיכונים שתכנן באשקלון ובבית שמש שאוכלסו בעולים חדשים. בשני המקרים, שילב בתכנון הרגיל רעיונות חדשניים שהפכו את מבני השיכון הסטנדרטיים לטיפוסי בנייה חדשניים לתקופה. מתחמי המגורים בנאות הכיכר ובבאר שבע תוכננו תוך התאמה לתנאי האקלים המקומיים, ובמקרה של נאות הכיכר גם נועד למתחם תפקיד ביטחוני, והוא תוכנן באופן שניתן להסתגר בו כמו במבצר (כיום המבנה נטוש בחלקו).

פרויקט המגורים בנאות הכיכר (צילום: מיכאל יעקובסון)

היבט נוסף ומשמעותי ביצירתו היה השימוש בבטון. זולוטוב פעל בשיאו של הסגנון הברוטליסטי, שדגל בשימוש בחומרי גלם זמינים וזולים, תוך השארתם גולמיים וללא טיח וצבע. "הבנייה האפורה" שימשה היטב את זולוטוב, שהפך במהרה לאחד ממוביליה הודות לשילוב הצורני שהקפיד להטמיע בכל פרויקט. זולוטוב גם נמנה על מפתחי טכנולוגיות בנייה חדשות ומשוכללות, שאת הבולטת שבהם פיתח במסגרת בניין מגדל המגורים ברחוב בן יהודה, שם יצר תבניות בטון ליציקת פרטי החזית. הוא גם היה ממקדמי הבנייה באסבסט, עוד קודם שהתגלה הנזק הבריאותי הכבד שמתלווה לחומר. בין השאר המציא בתים שנבנים תוך שעות ספורות, ואת אחד מהם בנה למגורי בעל חברת "ישאסבסט" בנהריה.

בשיחות עמו, הדגיש זולוטוב שני פרויקטים שהיו אהובים עליו במיוחד אך לא הושלמו מעולם: בניין המנהלה באוניברסיטת תל אביב ומרכז רפואה אזורי ברמת אביב, שנבנה עד רמת שלד ולא הושלם (נהרס בעשור הקודם). מעיון בתוכניות המבנים ניתן לראות כי גם בשתי עבודות אלה, הקפיד לשלב חידושים טכנולוגיים ולהטמיע את כישרונו העיצובי.

אישיות לא מתנשאת

אחד ההיבטים שאותו מדגישים אדריכלים צעירים וותיקים שהכירו את זולוטוב, היה אישיותו. "הוא היה נחמד ולא מתנשא וקיבל אותי, ואת הסטודנטים שבאו להתייעץ איתו, תמיד בחיוך", נזכרת טולה עמיר שכינסה עבודות נבחרות שלו לספר. "היחס שלו לעשייה היה מקיף ומעמיק, החל משלב הרעיון, בחירת החומרים ועד לדרך בה הבנאי צריך לבנות את הבניין. הוא לא שכח גם את הסביבה וכל פרויקט הוא תכנן בהקשר המקומי שלו – דבר שלא היה מובן מאליו בשנים ההן". בין הפרויקטים שעמיר מציינת ככאלה שבהם נתן זולוטוב דגש על קשר עם הסביבה: מתחם המגורים בנאות הכיכר (סמוך לים המלח), תחנת הדלק בעבדת והאכסנייה בסנטה קטרינה – שם ציין במפורש שהתאים את המבנה ליכולות של השבט הבדואי שהופקד על בניית הפרויקט.

כישרון צורני יוצא דופן. בית הכנסת בנצרת עילית (צילום: איתי סיקולסקי)

גם האדריכל ישראל גודוביץ שהכיר את זולוטוב עשרות שנים, מציין את אופיו כהיבט מרכזי במעמדו: "בעולם האדריכלות של שנות החמישים, כשכל אדריכל ראה עצמו סופרסטאר, לא היה לו מקום, אילולא אופיו המיוחד שנתן לו את העוצמה והכוח להמשיך ולהאמין בדרכו. הוא מעולם לא התנשא או חשב שהוא המציא את הגלגל. הוא כן המציא אותו, זו עובדה", קובע גודוביץ, "הבניין ברחוב בן יהודה הוא אבן דרך בתולדות האדריכלות לטוב ולרע. זולוטוב פרץ דרך".

ספרה של טולה עמיר על נחום זולוטוב

גודוביץ גם מתייחס לאירועי ימים אלה, ומבדיל את זולוטוב מאותה קבוצת אדריכלים שהופקדה על תכנון פרויקט הולילנד בירושלים (רם כרמי, משה צור, ספקטור-עמישר, תשבי-רוזיו): "הוא לא היה מתכנן הולילנד. זולוטוב לא היה מתרץ בפלפולי מלים ובססמאות את הפרויקט או את הטעויות שלו. הוא היה משרת האדם וזו היתה גדולתו".