נוף להר הבית, לקברים ולשכנים עוינים: מתחם ליהודים בהר הזיתים

כמה אנשים יסכימו לעבור דירה למקום שבו מוקפים באלפי מתים מצד אחד ובאלפי שונאים מצד שני, וגם לשלם על זה מיליוני שקלים? חמש משפחות בחרו להתגורר בפרויקט המגורים החדש "מעלות דוד" במרומי הר הזיתים, שהוקם בשכונת ראס אל-עמוד במזרח ירושלים. הנוף הנשקף של כיפת הזהב, העיר העתיקה ומערב ירושלים, ואולי גם הקדוּשה והכמיהה לימות המשיח לא הביאו לכאן, בינתיים, משפחות נוספות.

הדירות היקרות הללו סמוכות לדרך יריחו, אותה דרך קדומה שקישרה בין ירושלים למדבר יהודה ולבקעת הירדן, ושמוזכרת בשיר "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר ("ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו"), ורק 400 מטרים אוויריים מפרידים בין פינת העיר העתיקה לבין מתחם המגורים שמשקיף עליה. הדרך העולה לפרויקט עוברת סמוך לאתרים היסטוריים, שכמה מהם מקודשים לשלוש הדתות: כנסיית גת שמנים עם הגמלון המוזהב, כנסיית מריה מגדלנה, נחל קדרון, קבר מרים, קבר הגיאוגרף מוג'יר א-דין, יד אבשלום, מערת קברי הנביאים ועוד אלפי מצבות המכסות על קבריהם של לפחות 70 אלף יהודים, שחלקם נטמנו כאן כבר לפני 2,500 שנה. את נוף הקברים הזה ילוו הדיירים במבטם גם כשייכנסו הביתה, וישקיפו מבעד לחלון.

בניין המשטרה הבריטית הפך לבית דירות (צילום: אביעד בר נס)

זהו פרויקט חדש ששוכן בשני מבנים ישנים עם ערך היסטורי: במגרש בן חמשת הדונמים, שהעדה הבוכרית רכשה לפני כ-150 שנה, נבנה בתחילת המאה הקודמת מבנה אבן מלבני גדול והוא שימש את משרדי משטרת המנדט הבריטי. לאחר עזיבת הבריטים הפך הבניין למפקדת הלגיון הירדני, ומאז 1967 הוא עבר לידי משטרת ישראל ושימש במשך יותר מ-40 שנה את מפקדת משטרת יהודה ושומרון. לאחר שהמשטרה העתיקה את המפקדה למבנה חדש ב-2008, השטח נמכר ל"קרן שלם" שיזמה את הסבת המקום למגורים. המבנה השני במתחם הוא וילה ערבית מפוארת, שאף היא שימשה את מפקדת המשטרה.

"מעלות דוד" ממשיך את מאמץ ההתיישבות היהודית בראס אל-עמוד, כעשר שנים לאחר ההקמה של מתחם "מעלה הזיתים" שבו מתגוררות כיום כ-100 משפחות. מתחמי המגורים בפסגת הר הזיתים מצטרפים לשרשרת שכונות ישראליות שהוקמו מעבר לקו הירוק אחרי 1967: גילה, תלפיות מזרח, הגבעה הצרפתית, פסגת זאב ורמות היו הראשונות שהוקמו, ובכירי האדריכלים (כמו אברהם יסקי, רם כרמי, אלדר שרון וצבי הקר) נטלו חלק בתכנונן. שהרי המציאות המורכבת והמסוכסכת מעוצבת באמצעות האדריכלות, ואנשי המקצוע משתתפים, במודע או שלא, בקונפליקטים מדיניים וחברתיים.

השכונה האחרונה שהוקמה במזרח ירושלים, לפי שעה, היא הר חומה. בשנים האחרונות מקודמות תוכניות שונות להרחבה ולהקמה של שכונות נוספות. במקביל, משובצים על מפת העיר מתחמי מגורים חדשים וקטנים בלב שכונות מגורים ערביות, כמו "מעלות דוד", המוקמים על בסיס אידיאולוגי ויוזמה פרטית. כך משווקים את מתחם ''מעלה הזיתים'', למשל, כמתחם יוקרתי:

''אם הקרקע בבעלות, אין לי בעיה''

פרויקט המגורים הזה עולה לשטח בשני שלבים: בשלב הראשון הוסב הבניין הגדול ל-14 יחידות דיור והווילה פוצלה לשלוש יחידות דיור. בשלב הבא, שעתיד להסתיים ב-2015, מתוכננים לקום בשטח הריק שנותר במגרש שני מבנים - שיכפילו את מספר יחידות הדיור - וחניון לרכבי התושבים ייחפר בקרקע.

את "מעלות דוד" מתכנן משרד האדריכלים ביטמן-בן צור, השוכן בקיבוץ קרית ענבים, בבעלותם של האדריכלים בועז ביטמן ואלון בן צור. המשרד, שמרבה לתכנן בירושלים, מתמחה במגורים, במסחר, במלונאות ובמשרדים. בסיור במתחם סיפר ביטמן, כי זהו הפרויקט הראשון שמתכנן המשרד ליהודים במזרח העיר, ומבחינתו לא מדובר באידיאולוגיה: "המשרד שלנו מטפל בלקוחות מכל קצוות הקשת. יש לקוחות ערבים ממזרח ירושלים, שלהם אנחנו מתכננים עכשיו מבנה משרדים גדול בעטרות. לעירייה אנחנו מתכננים פארק תעשייה עתירת ידע בשטח של 400 דונם, שישרת את השכונות הערביות שבצפון העיר. ברגע שמדובר בקרקע בבעלות, אין לי בעיה".

את הסיור ביקש האדריכל לפתוח בקומת הגג של הבניין הגדול, שאליה הוא מתייחס כ"חזית חמישית" שתוכל לשמש כגינת משחקים נוספת לילדים ולאירועים. "כשקבלנו את הבניין מהמשטרה הוא היה במצב קטסטרופלי", מציין ביטמן. "אחרי עשרות שנים של שינויים, כמו שבירת קירות ותוספות מאוחרות, נדרשנו לשמר את החזיתות ולשחזר חלקים שנפגעו". חזית הבניין המרשימה מתאפיינת בסיתות אבן מקורי המשלב טכניקות שונות (טובזה ותלטיש). הפרט הבולט בחזיתות מרובות-הפתחים הן הקשתות הקטנות מעל החלונות, שלמרות גילן – כמעט 100 שנה – שומרות על מראה עכשווי. החזית הפונה לדרך יריחו מעוצבת כמבנה שלטון מרשים, אבל גדר האבן והברזל הוגבהה כדי להגן על הדיירים ולשמור על פרטיותם, וכעת היא מסתירה חלק מהחזית ופוגעת בשלמותה.

האדריכל בועז ביטמן ב''מעלות דוד''. על אם הדרך ליריחו (צילום: אביעד בר נס)

זול זה לא

מאחר שהאדריכלים התבקשו להסב בניין משרדים מנדטורי לבית דירות מודרני, הם בחרו שלא להתערב בסידור הפתחים בחזיתות, וכך נוצרו דירות צרות וארוכות עם קשר-עין ממושך החוצה: חלונות המטבח ופינת האוכל פונים הישר אל בית הקברות מצפון, פינת המשפחה וחלק מחדרי השינה פונים אל הר הבית ממערב, ושאר חדרי השינה והשירותים פונים אל בתי השכונה הערבית מדרום. כאן אי אפשר לברוח לא מההיסטוריה ולא מהמציאות.

למרות הסביבה העוינת ונוף הקברים, ואולי דווקא בגללם, לא מאוד זול לגור כאן. דירת 7 חדרים בקומה הרביעית של הבניין הגדול (230 מ"ר + 25 מ"ר מרפסת) נמכרת ב-3.7 מיליון שקלים; על דירת 5 חדרים בקומה אמצעית (119 מ"ר) דורשים 1.4 מיליון שקלים; תג המחיר של דירת 5 חדרים בקומת קרקע (132 מ"ר + 140 מ"ר חצר) הוא 1.8 מיליון שקלים; ודירת 6 חדרים בווילה הערבית (144 מ"ר + 275 מ"ר גינה) עולה 2.7 מיליון שקלים.

למי מיועד אפוא הפרויקט? איש השיווק הסביר שקהל היעד אינו אברכים עניים, אלא "אוכלוסיה דתית אידיאליסטית, כי מי שיבוא לגור פה חייב להבין שזו לא רחביה. מדובר באמריקאים או בישראלים שאוהבים את המקום, מחוברים מאוד לירושלים, מחפשים מגורים קרובים לעיר העתיקה ולהר הבית ובמחיר סביר ביחס לירושלים, או בכאלה שמחכים לביאת המשיח ורוצים דירה קרובה לבית המקדש שייבנה". מתוך חמש המשפחות שחתמו על העסקה הזו אפשר למצוא משפחה עם שבעה ילדים, וזוג מבוגר ואמיד.

המחירים אינם מרקיעי שחקים ביחס לרמה המקובלת בירושלים, אך הם גבוהים בהתחשב ברמת השירותים הניתנים לאוכלוסייה. המתחם המצומצם אינו מצדיק פתיחת עסקים, מרפאה, בית ספר, דואר או שירות תחבורה ציבורית למענו, כך שהתושבים יישענו על מה שנמצא במתחם היהודי הצמוד - גן ילדים, בית כנסת וסניף תנועת נוער. "מעלות דוד" מוקף באוכלוסייה ערבית שעוינת את ההתיישבות החדשה. את חוסר שביעות הרצון מביעים השכנים הוותיקים בהשלכת בקבוקי תבערה וזריקת אבנים על כלי רכב מעת לעת, וגם דקירות הן איום שצריך לקחת בחשבון. קצב המכירות האיטי משקף את החששות מרכישת דירה בפרויקט. המשווקים, מצידם, סבורים שבפרויקטים כאלה ההתחלות קשות, "ולאחר שהמקום תופס, הביקוש עולה".

ביחס למתחם "מעלה הזיתים", שנראה ומתפקד כמו מבצר צלבני המסתתר מאחורי קירות אבן גבוהים, "מעלות דוד" קצת פחות הרמטי: המתחם מוקף כולו בגדר גבוהה, אך לא אטומה, ומרושת במצלמות. עמדת שמירה הממוקמת מעברו השני של הרחוב מאוישת 24 שעות ביממה ומפקחת על הכניסה והיציאה מהמתחם. אחרי שמתעלמים מהחיים המאובטחים בין שכנים עוינים, במתחם שרוב העולם רואה בו התנחלות לא חוקית, אפשר לסמן נקודת אור בצד הטכני של התכנון: האדריכלים הקפידו על שימור המבנים והצמחייה המקורית (אקליפטוס, דקלים, זיתים וברושים), ולא יצרו מבצר אטום כנהוג במקרים דומים.