כשעוברים ברחוב הנמל בחיפה, קשה להסיט את העיניים ממבנה ירוק-זרחני שבולט על רקע העיר התחתית האפרורית. לגוון הנועז אחראים שלושת השותפים במשרד האדריכלים המקומי אוג'י (OGE):
גסטון צהר (37) ומירב (סלוש) איתן (38), שהקימו את המשרד, ודורית גונן שהצטרפה אליהם. שלושתם לא מצייתים לקלישאת הפנים הזועפים והבגדים השחורים, שמחייבת אדריכלים רבים בבואם ליום העבודה. ביום חורף שמשי, מירב איתן פותחת את דלת המשרד כשהיא לובשת חולצה בגוון ורוד זוהר, מכנסיים קצרים ונעלי סיכה, אך חשוב מזה - חוסר הפורמליות שמתחיל כאן נגמר בפרויקטים ססגוניים, שאפשר לפגוש במקומות שרוב האדריכלים מעדיפים לא לגעת בהם.
כשהגיעו צהר ואיתן לעיר התחתית לפני חמש שנים, ונתקלו במבנה העזוב ברחוב הנמל ששימש פעם כמפעל תרופות, "נתקלנו בצואת יונים בגובה של 30 סנטימטר. מאות יונים חגו מעל ראשינו במשך חצי שעה. למרות זאת הייתה תחושה שמשהו טוב עומד להתרחש בעיר התחתית, כמו לבה מבעבעת". הם זיהו, כרבים אחרים, את הפוטנציאל של האזור המוזנח והחליטו לקחת את החלל ולפתוח בו משרד וגלריה. אחד האלמנטים שהציגו כאן היה "קן הציפורים", מקום מפגש לא שגרתי שיכול לאכלס 16 בני אדם לרביצה, עבודה או פגישה בזוג, בשלישייה או בקבוצה. מעטפת הקרטון של ה"קן" זולה לייצור, ובאחרונה הם מנסים לפתח אבטיפוס שיאפשר להפוך זאת למוצר מסחרי בשלושה גדלים שונים.
אחרי שנתיים הם הפסיקו להשתמש במחצית מהחלל, מטעמי תקציב. צינורות הפלסטיק לאורך גרם המדרגות המוביל לקומת המשרד-לשעבר, עדיין מרמזים על החלל הבלתי שגרתי, ועכשיו האדריכלים חולקים שטח של 150 מ"ר עם סטודיו לצילום וסטודנט. את העשייה האמנותית הם החליטו לנתב למקומות אחרים, כאוצרים.
''משהו חייב לקרות''
"יום אחד ב-2009, אחרי שהמשבר הכלכלי כבר התחיל, ישבנו בבית קפה חיפאי והסתכלנו על האנשים שישבו שם. ראינו ושמענו שאנשים מודאגים מהעתיד, מהעבודה ומהפרנסה. בן רגע עלתה המחשבה שמשהו חייב לקרות, שאנשים חייבים להתעודד", מספר צהר. כך החל הפרויקט להעלאת המורל שנקרא "מפלצות בעיר", ששרידים ממנו עדיין מעטרים את הקירות העייפים של תחנות הכרמלית - הרכבת התחתית בחיפה. השלושה לקחו אלמנטים חיפאיים והשתעשעו בהם. על קרונות הרכבל הודבקו מדבקות רשת, ששיוו לשלושת הכדורים מראה אימתני של עיני מפלצת. בימת המופעים בגן האם הפכה לכיפה מפלצתית, ועל קירות מוזנחים ופתחי ביוב צוירו איורים וגרפיטי.
כעבור שלוש שנים, באפריל אשתקד, הם תיכננו את תערוכת הפרחים בפארק הכט; בניגוד לרוב הפרויקטים של המשרד, עמד לרשותם תקציב נאה. הפרויקט כלל כיפות גיאודזיות על כר הדשא, כשלכל אחת קונספט שונה. כך ניתן היה לשוטט בין ביתנים עם שמות כמו "פרחי השדה", "פרחי העיר" ו"פריחה טרופית", להלך בין מבני מתיחה הנופלים מן השמיים ולהריח פרחים.
עבודה בתקציבים נמוכים
מטרים ספורים מהמשרד, עיריית חיפה יזמה את הקמתו של "מרכז צעירים" כחלק ממאמץ לחדש את אזור הנמל. זאת הייתה פעם סדנת הידראוליקה, והחידוש עמד להיעשות בתקציב דל (כ-1,300 שקלים למ"ר – 300 מ"ר בסך הכל). תנאי הפתיחה היו "נקיק" ברוחב 10 מטרים ובעומק 30 מטרים, שאין לו פתחים למעט חזית צרה לרחוב וחריץ הפונה לחצר אחורית. ובכל זאת הצליחו האדריכלים ליצור כאן חלל מזמין. "רצינו להוציא את הצבע החוצה ולצבוע את חזיתות המבנה", הם מספרים, "אבל בסוף החלטנו על פשרה מול העירייה: צבעוניות עזה בפנים וחלון שקוף לכיוון הרחוב, שישקף את הרוח החדשה - כך גם שאם המקום סגור, הגרפיקה הססגונית פועלת כמו מיצב". כדי לקצר את המעבר המתיש במסדרון, תוכננה מבואה גדולה שקיצרה את אורך אזור המשרדים ל-18 מטרים בלבד. בקצה ה"נקיק" פטיו צנוע, שחופה בדשא סינטטי ובדק-עץ.
פרויקט התחדשות עירונית נוסף, שהוקם ביוזמה פרטית וקרם לאחרונה עור וגידים, הוא מעונות הסטודנטים ברחוב הנאמנים. הבניין סמוך לתחנת דלק באזור אפלולי ולא נעים במיוחד. לנוכח התקציב הנמוך לשיפוץ החלל, ששטחו 750 מ"ר, הוחלט באוג'י להיעזר בגרפיקה שתבליט את הפתחים ואת הקומות, במקום חיפויים יקרים. "הצבעוניות החזקה מנסה לשנות את ההתייחסות אל המקום כמנוכר ומפחיד, ולסמן את המבנה כסנונית ראשונה להתחדשות", מתארת איתן באופטימיות.
המבנה מכיל קומת מרתף, המאכלסת מועדון סטודנטים, וארבע קומות מגורים המכילות 23 חדרים (ששטחם נע בין 19 מ"ר ל-25 מ"ר). הצבעוניות נמשכת גם בחדרים: החיפויים צנועים, הרצפה עשויה פרקט, הקירות נצבעו בגוונים שונים, ובחדרי האמבטיה ובשירותים הודבק ריצוף דמוי-גרניט בגרפיקה המדמה פיקסלים. זאת, כדי להכניס חיים למקום.
שיפוץ בניינים ברחוב העצמאות
"חזית אחורית" תהיה תיאור מעודן של מצב הבניינים ברחוב העצמאות, אחד מצירי התנועה המרכזיים בחיפה. המפגע הוותיק הזה הביא את מינהלת העיר התחתית לעשות מעשה, וכך גויס המשרד כדי להעניק צורה אסתטית לחזיתות, תוך הסתרת המערכות, הכבלים והמזגנים באמצעות מרזבים. בתהליך משותף עם בעלי הנכסים, "נתפרת" לכל חזית רעועה תלבושת מתאימה. העירייה מתקצבת את התכנון, והשיפוץ נעשה על חשבון האזרחים.
למרות הכוונות הטובות והחלומות של תחילת הדרך, אנשי אוג'י מפוכחים. הסטודנטים והצעירים החיפאים עדיין מעדיפים להתגורר הרחק מכאן – "הקמפוסים שנפתחו מביאים סטודנטים ומבוגרים במהלך היום, ולקראת ערב רובם הולכים הביתה", מספר צהר – וכך גם שלישיית האדריכלים עצמה: איש מהם לא בחר לגור כאן.
צחי טרנו, ראש המינהלת, שומר על אופטימיות: "בעיר התחתית מתגוררים 6,000 תושבים והפוטנציאל עוד גדול, בעיקר בגלל שחללים רבים אינם מאוכלסים". הסטודנטים שכן מתגוררים כאן יזכו לרוח גבית מהפקולטה לאדריכלות בטכניון, שתעביר את משכנה לכאן. צהר, איתן וגונן מסכמים בהיסוס: "הגענו לעיר התחתית כשאפילו לא הייתה פה מדרכה. אנחנו הכי מאמינים במקום ומקווים שיצמח פה דבר טוב, שיביא לכאן עוד אנשים".
